"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

נפרדנו כך

החיים זה לא הכל, ערוץ 2, 22:05

,עודכן
"החיים זה לא הכל". סיטקום לאנשים שלא אוהבים לחשוב

גדי ודפנה, דפנה וגדי - ביחד, לחוד, נפרדים, חוזרים, מתחתנים, מתגרשים, מתקמבקים. למי אכפת. ריח של סוף נישא באוויר. עונתה האחרונה של "החיים זה לא הכל" מתאפיינת בעליזות של מסיימי תיכון. גם אבי קושניר וחבריו יודעים שתיכף הולכים לים. "אם אני זוכה, אני עולה על הבמה, מוציא את השמוליק שלי, ומשתין על כולם בקשת", אמר אמש מנכ"ל ערוץ טלוויזיה דמיוני מאי שם בסידרה. קשה להחליט אם המשפט הזה יותר מביך או יותר עצוב. נסתפק בגינוי כללי: חבל על כל שורה.

"החיים זה לא הכל" מיצבה את עצמה כסיטקום לאנשים שלא אוהבים לחשוב. היא באמת קלה להבנה. למעשה, היא כל כך פשוטה שאפילו תוכנת מחשב עם באג קטן יכולה היתה לכתוב אותה בזמן חופשה בקריביים. הדמויות מוקצנות עד לרמת הקריקטורה, הבדיחות לעוסות, הטוויסטים לא מפתיעים, ההומור נמוך. ההתכתבות עם הנעשה בתעשייה מובנת אולי רק למעטים. נדמה שהכוח היחיד המצדיק את המשך שידורה הוא אינרציה: משדרים אותה כי היא כבר משודרת הרבה מאוד זמן.

"החיים" נחשבת לעוגן שידורים של רשת. את החלל שהיא תשאיר עם לכתה יתפוס בוודאי סיטקום חדש, מקורי, מרענן. למשל, עיבוד ישראלי לסידרה "כולם אוהבים את ריימונד". אומרים שאחד, אבי קושניר, יגלם את התפקיד הראשי.

* * *

בכיינים נמאסתם

הנרגנים הצעירים, yes דוקו, 23:00

לא קל להיות גבר בריטי לבן וצעיר. הלחץ, הציפיות והתחרות הגוברת (אלוהים, תראו מה ראיין גיגס הספיק בחייו!) הפכו כמה קומיקאים בריטים - וכאלה השואפים להיקרא ביום מן הימים קומיקאים בריטים - לקוטרים להשכרה. הנרגנים החדשים הם ילדים טובים בני המעמד הנכון, שמתים שמישהו יזרוק אותם סוף סוף מהשיעור. בסידרה תיעודית חדשה הם מתלוננים על כל מה שמטריד גברים צעירים - שקר הפורנו, שותפים איומים, בעלי דירות קמצנים וחוויית המגורים עם נשים - אבל מכיוון שהם אינם מסוגלים, פיזית, למחוק את החיוך הדבילי מעל פניהם, ניכר שהם נרגנים מתחילים. רמז: בשביל לקטר ברצינות תצטרכו לחיות קצת קודם.

ניסיונם להיתפס כמופרעים וחתרנים הוביל את הנרגנים למחוזות הפורנו. כמה צפוי. חלק מהתלונות שלהם נמצאו מוצדקות, הרוב בקושי דיגדגו את בלוטות הצחוק. כשעברו לתאר את קשיי החיים בדירות שכורות, נשמעו הנרגנים כמו חיקוי חיוור לג'רי סיינפלד ב-1989. יוצא דופן היה הסיפור של בחור שהתלונן שהיה לו שותף שהשתכר והביא הביתה שועל. או, זה נשמע באמת מעצבן. גונבי ניירות טואלט ומחרישי חלב כל אחד מכיר. כשהנרגנים תיארו את עצמם כשותפי זומבי ("אני חושב שקל לגור איתי, אני לא ממש זז. אני יושב על הספה ומשחק משחקי וידיאו"), הם איששו את התיאוריה שהוריהם מפרנסים אותם גם באמצע שנות העשרים לחייהם, בואכה 30. לקראת סיום התמקדו הבחורים בחוויית המגורים עם אישה ("במהלך חיי גרתי עם כמה אנשים, ואני חייב להודות שהכי נורא לגור עם נשים"). לא בטוח שההשתתפות בסידרה עזרה להם למצוא פרטנריות חדשות, אבל לפחות היא סיפקה להם חוויה. בעתיד יהיה להם שפע של זמן להתחרט עליה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר