יורשו של הכריש

קצת יותר משבועיים לפני שמוחמד בועזיזי, ירקן תוניסאי צעיר בעל תואר הנדסה, הצית את עצמו במחאה על החרמת עגלת הירקות שלו על ידי המשטרה המקומית - מעשה שהוליד את "אביב העמים הערבי" ו"מהפכת תחריר" במצרים - התעלה המוסד הישראלי על עצמו. הוא הפעיל, כך נטען במצרים, סוכנים מזן חדש בים סוף: מקהלת כרישים, אכזריים במיוחד, שהוכשרו על פי החשד על ידי מפעילים ישראלים לתקוף תיירים בסיני. כל זאת כדי לפגוע בתיירות המצרית.

מתקפת הכרישים על חופי חצי האי סיני בחודש דצמבר הצליחה להסעיר את המצרים ואף לעניין אותם הרבה יותר מהבחירות המשעממות והצפויות לפרלמנט. תחילה היו אלה ארבעה תיירים מרוסיה שהותקפו בשארם א-שייח על ידי כריש בשתי תקריות שונות. שניים מהתיירים נפצעו באורח קשה.

במצרים התקשו להבין את האירוע: ראש אגודת הצלילה והספורט הימי במצרים, האשם ג'אבר, התראיין לאתר "אל-מסרי אל-יום" ואמר כי "התקפת הכרישים אירעה באזור שנחשב בטוח לרחצה ותיירים פוקדים אותו בקביעות".

אלא שכעבור ארבעה ימים בלבד נשטפה גופתה של תיירת גרמנייה בת 70 אל החוף השקט בשארם א-שייח. חרושת שמועות החלה לשטוף את מצרים של חוסני מובארק: המוסד הישראלי הוא האחראי למתקפת הכרישים. "לא ניתן לשלול את האפשרות כי המוסד הוא זה שהביא את הכרישים הקטלניים לחופי סיני כדי לפגוע בתיירות המצרית", אמר מושל מחוז דרום סיני מוחמד עבד אל-פדיל. המושל היה מספיק הוגן כדי להוסיף כי "יש עדיין לברר את הנושא".

סיפור בלי שיניים

לא חלפו שישה חודשים, והשבוע לכדו המצרים "כריש" ישראלי נוסף, אילן גרפל שמו. גרפל, על פי החשד, הוא "מרגל ישראלי", שהגיע למצרים בינואר, בין היתר כדי לשדל מקומיים לבצע מעשי בגידה באמצעות פגיעה בביטחון הלאומי של מצרים עם פרוץ המהומות שם. גרפל ולהקת הכרישים מסיני רשאים שלא להמתין ליום הכיפורים כדי לזמר את הפיוט "אל נורא עלילה".

בתחילת השבוע היה נראה, לפחות מקהיר, כי בידי המצרים "דג שמן" המואשם בריגול חמור לטובת ישראל. בירושלים שמעו בתדהמה על מעצרו של צעיר יהודי שעלה מארה"ב, התגייס לצה"ל ב-2005 ושירת כחייל בודד בגדוד 101 של הצנחנים.

בארץ נדהמו, בעיקר קרוביו וחבריו של גרפל המכירים אותו היטב, לגלות מהתקשורת המצרית כי הצעיר ניסה ליצור - לא פחות ולא יותר - מלחמת אחים בין מוסלמים לנוצרים קופטים במדינה. המדהים היה כי לא רק התקשורת השתתפה ב"חגיגה", אלא מצרים הרשמית הצטרפה להאשמות המפתיעות מאוד והמרחיקות לכת: "החשוד התכונן לזרוע מלחמת אחים במצרים", טען יחיא אל-גמאל, סגן ראש ממשלת מצרים.

אמנם כעבור כמה ימים החלו אפילו התקשורת במצרים וגורמים רשמיים להשמיע קולות מינוריים יותר סביב הפרשה, אבל זה לא מנע את פתיחתה של חזית חדשה - הפעם של צעירי המהפכה והמשטר הצבאי החדש: צעירי תחריר, שהובילו להדחתו של מובארק, רואים במעצרו של גרפל ניסיון של השלטון המצרי החדש לציירם כתמימים בכך שאיפשרו ל"סוכן ישראלי" להסתנן לשורותיהם. יש לציין כי הקשר בין השלטון לצעירים הוא גם כך מספיק מתוח, וכל סיפור רק מלהיט את היצרים וזוכה לעשרות פרשנויות.

כך או כך, העובדה כי סגן השגריר הישראלי במצרים והקונסול הגיעו לבקר את גרפל במעצר והעובדה כי ישראל החליטה להעלות פרופיל ולא הותירה את האמריקנים לבד במערכת החילוץ של גרפל, רק מוכיחה כי גרפל צפוי להשתחרר בקרוב ולהיות מגורש ממצרים, מייד עם תום תקופת מעצרו. כל הסימנים מראים כי הלחץ האמריקני הכבד על המועצה הצבאית השולטת במצרים השתלם. עוזרת גם העובדה שלקראת סוף השבוע החלה התקשורת במצרים להעלות סימני שאלה סביב המעצר. בעיתון "אל-מסרי אל-יום" נכתב השבוע כי "כל ההוכחות שקיבלנו עד עכשיו בעניין גרפל אינן משכנעות". בקהיר כמו בירושלים החלו גורמים רשמיים בעילום שם לכנות את גרפל באותו שם: "הצעיר ההזוי".

"אין ספק כי התנהלותו של אילן גרפל בעייתית", סיפר השבוע ל"ישראל היום" מקור דיפלומטי ישראלי, "אולם מכאן ועד להציגו כמרגל המרחק גדול. גרפל שכח שהוא במדינה ערבית שעוברת שינוי, והסתובב במקומות לא מומלצים, ואמר דברים לא נכונים לאנשים הלא נכונים", אמר המקור. "בסך הכל מדובר בבחור שכל קורות החיים הצעירים שלו מוכיחים כי הוא מחפש את עצמו, אבל מצרים של היום היא לא המקום הנכון לעשות כן".

היסטוריה של האשמות

אין זו הפעם הראשונה שמצרים מאשימה אזרחים ישראלים בריגול. כותב שורות אלה ביקר במצרים של אחרי מהפכת תחריר. במשך קצת יותר משבוע שבו בילה בקהיר ובאלכסנדריה, הוא גילה לפחות ארבעה פרסומים על חשד של ריגול לטובת ישראל. אין ספק כי אלה סיפורים חמים שעוזרים למכור עיתונים במצרים בפרט ובעולם הערבי בכלל. לא היה צריך להמתין למהפכת תחריר כדי לשמוע על מעצרים של ישראלים במדינה השכנה.

את עזאם עזאם זוכרים? ב-5 בנובמבר 1996 נעצר עזאם עזאם על ידי שירותי הביטחון המצריים באשמת ריגול לטובת מדינת ישראל. עזאם, ישראלי ממוצא דרוזי מהכפר מע'אר, נהג לבקר במצרים כחלק מעבודתו בחברת תפרון. במהלך אחד מביקוריו הוא נעצר, לאחר שאחד ממנהלי העבודה במפעלים במצרים שבהם נתפרו תחתונים עבור החברה הישראלית, עמאד א-דין איסמעיל, הודה כי גויס בישראל על ידי המוסד.

במהלך משפטו של עזאם בקהיר באפריל 1997 הציגה התביעה שני זוגות תחתונים ושתי שפופרות צבע - כחולה ואפורה - וטענה כי בעזרתם העביר עזאם לאיסמעיל מסרים מהמוסד. עזאם וישראל כמובן מכחישים עד היום כל מעורבות של עזאם בריגול, אך זה לא עזר, ועל האזרח הישראלי נגזרו 15 שנות מאסר עם עבודות פרך. בספטמבר 1997 הודיע ידידה הגדול של ישראל, נשיא מצרים חוסני מובארק, כי לא יחון את עזאם: "הם (הישראלים; ב"ב) עשו הרבה טעויות בטיפול בנושא, ועליהם לשאת באחריות. אין ביכולתי לעשות דבר כדי לשנות זאת", אמר מובארק. אולם בסופו של דבר, ב-5 בדצמבר 2004 שוחרר עזאם עזאם מכלאו ושב לישראל בתום שמונה שנות מאסר. שחרורו של "המרגל" הישראלי לא פתר סופית את נושא מעצרם של "מרגלים" ישראלים במצרים. בזמנו נמתחה ביקורת על ראש הממשלה שרון שלא דרש גם את שחרורו של עודה סלימן טרבין, אזרח ישראלי ממוצא בדואי שכלוא אף הוא במצרים באשמת ריגול.

גונבים לצעירים את המהפכה

סיפור מעצרו של האזרח האמריקני-ישראלי השבוע החזיר אותנו ליחסים המורכבים מאוד עם שכנתנו מדרום. היחסים בין מדינת ישראל לרפובליקה הערבית של מצרים ידעו עם השנים תהפוכות רבות, מיחסי עוינות ומלחמה ועד הסכם שלום, כינון יחסים דיפלומטיים מלאים אך קרירים.

אין ספק כי ישראל תמיד שאפה לקשר מסוג אחר עם המצרים, מעבר לשלום, ישראל חפצה בנורמליזציה, אך אפילו בימים החמים ביותר של השלום עם מצרים, בימים של הבנה מלאה כמו בימי עופרת יצוקה, לא מצאה ישראל אוזן קשבת בקרב הציבור המצרי. הדיפלומטים הישראלים בקהיר חיו בבועה. כמו עמיתיהם במדינות ערב אחרות, הם ידעו היטב מהו הגבול ולאילו אירועים הם לעולם לא יוזמנו.

אין ספק כי מהפכת תחריר לא תרמה לקשר. ב-25 בינואר, בהשראת המהפכה בתוניסיה, החלו הפגנות ברחבי מצרים נגד מובארק ושלטונו. ההמון מחה נגד המצב החברתי, המדיני ובעיקר הכלכלי במדינה. יותר מ-80 מיליון מצרים גילו פתאום כי השלטון מושחת וכי אין להם עתיד. במהלך ההפגנות נהרגו מאות אזרחים מצרים גם מירי של הצבא, אך בעיקר של המשטרה. בעקבות המהומות פיטר מובארק את ממשלתו כדי להרכיב ממשלה חדשה, אבל צעד זה לא הרגיע את ההמון. גם לא מינויו של סגן נשיא. לבסוף, ב-11 בפברואר 2011, נאלץ הנשיא מובארק להצהיר באמצעי התקשורת כי לא ימשיך לכהונה נוספת, והעביר את השלטון לצבא.

הגנרל מוחמד חוסיין טנטאווי קיבל לידיו את ניהול המדינה עם המועצה הצבאית העליונה. הקצינים ביקשו רק דבר אחד - להשכין שקט במדינה, גם על חשבון הסכמה לכל דרישה של הצעירים. יותר מזה, הצבא הצליח באופן מעורר פליאה להתחבר גם למפלגת השלטון המודחת של מובארק וגם לאחים המוסלמים, שהיו עד לפני חודשים ספורים היריבים המושבעים של מובארק ושל הצבא. האחים המוסלמים קיבלו תעודת הכשר אף להשתתף בבחירות הצפויות בחודש ספטמבר, שאותן לא רוצים הצעירים הלא מוכנים. זה הקונטקסט שבו נעצר אילן גרפל.

במצרים היום המתח עדיין רב: צעירי כיכר תחריר חשים כיצד גונבים להם את המהפכה. אותם צעירים שהובילו את המהפכה והביאו להדחת מובארק מפגינים באופן יומיומי נגד השלטון הצבאי, נגד ראש המדינה חוסיין טנטאווי ונגד המועצה הצבאית העליונה. לא פעם נאלץ הצבא, אותו צבא שהפך ליקיר העם כשבחר שלא לפתוח באש נגד המפגינים, לירות באוויר כדי לפזר מפגינים זועמים.

באקלים הנוכחי, לא פלא שישראל ובעיקר היחסים עם ישראל סופגים ביקורת קשה. התקשורת המצרית, ובייחוד העיתונים המזוהים עם השוליים הרדיקליים במדינה, מלאים בדיווחים על סוכנים ישראלים השוהים במצרים כדי לפגוע בביטחונה הלאומי. פרשת גרפל היתה ללא ספק עליית מדרגה: הפעם כל התקשורת המצרית, כולל הממסדית, הצטרפה לחגיגה הגדולה, ויצאה בכותרות ראשיות ענקיות המדווחות על לכידת המרגל הישראלי כביכול.

יש הרואים בכל הסיפור רצון של המועצה הצבאית השלטת במדינה לדחוק לשוליים את הדיווחים על הכאוס השלטוני השורר במדינה מאז הופל מובארק למרות חוקי הצנזורה הנוקשים שעדיין קיימים במדינה, ויש הטוענים שאפילו החמירו. יש לדעת כי בעידן מובארק, מהדורות החדשות במצרים נפתחו תמיד עם דיווח על פעילותו של הראיס, ואפילו דיווח על חנוכת מוזיאון קדם לדיווח על רעידת אדמה קטלנית בעולם. אבל הדברים דומים גם בעידן טנטאווי. דיווח על פעילותו קדם, לדוגמה, לרעידת האדמה הקשה ביפן.

עדיין, היחסים תקינים

באמצע השבוע התירה מצרים לסגן השגריר ישראל טיקוצ'ינסקי ולקונסול יעקב דביר לפגוש את גרפל במעצר. הם התרשמו כי מצבו טוב והוא אף סיפר להם כי המצרים מתייחסים אליו יפה. הוא טען למשל כי במסגד אל-אזהר בקהיר לימד את המתפללים עברית והם לימדו אותו ערבית מצרית.

"לא ברור עדיין לאיזה כיוון מצרים הולכת, אך ברור כי זה לא הולך לקראת הדמוקרטיה שאנחנו מכירים ובטח לא בדור שלנו. ניתן בהחלט לחשוש כי היחסים שלנו עם המצרים הולכים להתרוקן מתכנים, ונישאר רק עם המסגרת", אמר השבוע מקור דיפלומטי ישראלי בירושלים, המכיר מקרוב את היחסים עם מצרים. "באקלים שכזה אנחנו צפויים אולי לשמוע על אילן גרפל נוספים, אלא אם תיירינו ינקטו את אמצעי הזהירות הנחוצים", הוסיף.

אבל יש גם כאלה שבוחרים לראות עדיין את חצי הכוס המלאה: לא נכון שיש נתק בין המדינות, ויעידו על כך ביקוריו של עמוס גלעד במדינה. המעבר ברפיח לא נפתח, אלא רק השעות התרחבו, ואילו המצוד אחר מסתננים ומעבירי נשק נמשך גם אם מדובר בהצלחה מאוד מוגבלת - בדיוק כמו בעידן מובארק.

אילן גרפל ישוב לישראל ואולי לארה"ב. מרגל הוא לא, אבל כמו מיליונים רבים בעולם, גם הוא עוקב אחר אביב העמים הערבי בתמימות לגיטימית. אבל עד גבול מסוים.