פרופ' מרדכי עומר הלך לעולמו

אבידה לעולם האמנות בישראל. המנכ"ל והאוצר הראשי של מוזיאון תל אביב לאמנות, פרופ' מרדכי עומר, מת ביום חמישי בלילה בבית החולים איכילוב בת"א לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. עומר, בן 70 במותו, ניהל את המוזיאון לצד עבודתו כמרצה למוזיאולוגיה ולתולדות האמנות וכמנהל הגלריה האוניברסיטאית באוניברסיטת ת"א.

עומר נולד בחיפה בשנת 1941, למד לתואר ראשון בתולדות האמנות באוניברסיטה העברית בירושלים ומשם המשיך ללימודי מאסטר באוניברסיטת קולומביה ולדוקטורט באוניברסיטת מזרח אנגליה. בסוף שנות ה-60 עבד במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק (מומה), ולאחר חזרתו לישראל החל ללמד בבצלאל ובאוניברסיטת תל אביב, שם כיהן בראשית שנות ה-80 כראש החוג לתולדות האמנות. בשנת 1995 מונה לעמוד בראש מוזיאון ת"א לאמנות ושימש, בכפל תפקידים שנוי במחלוקת, הן האוצר הראשי והן מנכ"ל המוסד.

עומר נודע כאוצר וכמנהל סמכותי ומעורב בעל יכולת עבודה בלתי רגילה, עובדה שאיפשרה לו להפיק ולקדם פרויקטים גדולים ושאפתניים לצד פעילות שנתית ענפה.

בתקופתו הוצגו במוזיאון כמה רטרוספקטיבות מרשימות ומקיפות (בין השאר של אורי רייזמן, משה גרשוני וחיים גליקסברג), הוא אצר תערוכות גדולות ופירסם מאמרים וקטלוגים רבים, והשקיע מאמצים בהקמת האגף החדש של המוזיאון, שייחנך באוקטובר הקרוב לאחר יותר מעשר שנות תכנון ובנייה.

לצד הערכה, ספגה פעילותו של עומר התקפות חריפות מצד גורמים רבים בעולם האמנות המקומי.

בחירותיו נתפסו כפורמליסטיות, שמרניות ולא מעודכנות, וסגנון האוצרות והכתיבה שלו זכה לביקורות רבות, על פופוליזם וחוסר רגישות שטושטשו באמצעות ידע נרחב שנפרש בקטלוגים מהודרים ומושקעים.

רבים התלוננו על הניכור של המוזיאון השני בגודלו בישראל לאמנות ישראלית בת זמננו, על אי הצגת תערוכות בינלאומיות חשובות במקום ועל התנהלות כוחנית ומגושמת של המוסד מול שדה האמנות.

דוגמה להתנהלות כזו היא התביעה שהגיש המוזיאון לפני חמש שנים נגד האמנים ג'ק פאבר וגדי ספרוקט, שצילמו עבודת וידיאו דרך מצלמות האבטחה של הבניין. התביעה נדחתה ע"י בית המשפט, שאף נזף במוזיאון על עצם הגשתה.

עומר, שלא הותיר אחריו משפחה, הובא למנוחות ביום שישי בבית העלמין בירושלים.