"אתה רואה כאן במרפאה בקייב את ההארדקור, את מקרי הקיצון של נשים שכבר עברו ללא הצלחה בארץ את כל סוגי הטיפולים הקיימים. הכישלונות מביאים את הנשים לעצבות גדולה מאוד שאצל חלקן אפשר לראות זאת באופן מוחשי ובולט מאוד", אומרת לי ד' (47) ממרכז תל אביב. ד' היא אם לילדה, המנסה כבר בפעם השישית לקבל ביצית של אישה אחרת כדי להרות. לשם כך הגיעה למרפאת נדיה בקייב בירת אוקראינה, שבה מתבצעים טיפולי פוריות באמצעות ביציות הנשאבות מתורמות אוקראיניות, המקבלות תשלום עבור התהליך הכואב והמסוכן.
"נראה שהכל כאן מתנהל כמו עסק או כמו בית חרושת לביציות", היא ממשיכה, "יש עמימות גדולה בקשר לקשרים העסקיים והכספיים הקשורים לכל התהליך".
"את חושבת לפעמים על הנשים שתורמות לך את הביציות-", שאלתי אותה. "אתה חושב אני עושקת את האוקראיניות-", שאלה בחזרה, "אני הייתי רוצה להאמין שתורמות הביציות דומות לסטודנטים שתורמים זרע. אני מקווה שלא מנצלים אותן. זה כסף קל יחסית. זה עניין של היצע וביקוש וברור שזה עסק. זה כמו כשאני יושבת במסעדה ולא חושבת על תנאי ההעסקה של שוטף הכלים, אבל ברור שאני צריכה לומר תודה לנשים שמוכנות לתרום ביציות. בזכותן יש לנשים כמוני תקווה, כי אחרת בטוח הייתי נשארת עקרה".
ד' היא אחת מקבוצה של כ-20 ישראלים (13 נשים ובני הזוג של חלקן) שהגיעו לפני כשלושה שבועות לקייב כדי לעבור טיפולי פוריות במדינה שבה מתיר החוק לקנות ביציות מנשים מקומיות עניות, הזקוקות נואשות לתשלום. ד' היתה כמעט היחידה שהסכימה לדבר עימי על התורמות. רוב הישראלים העדיפו להתכנס בעצמם ובכאבם ושמרו על שתיקה. רק אחד הגברים שהגיע עם אשתו לטיפולים אמר בנימה של כעס: "כמו שבזמן שאני אוכל בשר לא מעניין אותי איך עשו אותו, אז לא מעניין אותי איך וממי מתרימים את הביציות".
ימים ספורים קודם לכן אושפזו ליום טיפולים ארוך ומתיש 15 נשים אוקראיניות בקליניקה, שפירוש שמה בשפה
המקומית הוא תקווה. במהלך אותו יום נשאבו מהנשים כ-150 ביציות שנועדו להשתלה בגופן של הנשים הישראליות.
"אתה יודע, אם הנשים האוקראיניות שתורמות כאן ביציות היו יודעות שהביציות שלהן מועברות לנשים יהודיות-ישראליות, נראה לי שיש סיכוי שהן היו בורחות מכאן מייד", אמר לי ד"ר אלי גבע, גינקולוג ישראלי ומומחה לפוריות המבצע את טיפולי הפוריות והשתלת הביציות במרפאה.
השיחה בינינו התקיימה במסדרון הקומה השלישית של הקליניקה, מחוץ לחדרי האשפוז שבהם שכבו 15 תורמות הביציות אפופות בשקט מטריד. צוות המרפאה אסר עלי לדבר עימן, אך היה ניכר על פניהן שהן עצובות ומותשות מאוד. פסעתי לצד אחת מהן כשיצאה מהמרפאה אל הרחוב. לא החלפנו מילה, אבל העצב על פניה נראה בעיניי כזעקה חסרת קול.
"הנשים האלה לא עצובות, הן כנועות", מנסה ד"ר גבע להסביר את מצבן של הנשים קשות היום, שנאלצו בשל קשיי הפרנסה במדינה שמרבית תושביה עניים (המשכורת הממוצעת באוקראינה היא 350-210 יורו לחודש) לעבור טיפולים רפואיים שסיכונים בצידם ולקבל תמורתם 1,000-500 יורו. זאת למרות שכל אישה ישראלית
שמגיעה לכאן משלמת כ-35 אלף שקלים על הוצאות טיפולי הפוריות.
תהליך הכנת אישה לתרומת ביצית נעשה באמצעות מתן הורמונים לגירוי השחלה כדי לעודד התפתחות של זקיקים מרובים שמגדילים את הסיכוי להתפתחותן של יותר ביציות. את הביציות שואבים מבטן האישה התורמת בתהליך שמתבצע בחדר ניתוח בהרדמה מלאה. לאחר ההפריה בתאי הזרע מתחיל תהליך ההתחלקות והגדילה של הביצית המופרית למצב של עובר. לאחר כמה מחזורי חלוקה של העובר (שאורכים יומיים-שלושה) משתילים אותו ברחם האישה הנתרמת, וזאת לאחר שהאם המיועדת קיבלה בעצמה הורמונים לצורך הכנת הרחם לקליטת העובר.
שאיבת הביציות היא תהליך רפואי שיש בו סיכונים בריאותיים רבים. חלק מהסיכונים נובע מעצם מתן ההורמונים, הגורם, על פי הדיווחים, לעלייה בשכיחות של סרטן השחלות, סרטן הרחם וסרטן השד. סיכונים נוספים הם פגיעה באיברים פנימיים, גירוי יתר בשחלה שעלול להביא לתופעות לוואי רבות, דימומים, פגיעה בפוריות, סיבוכים הנגרמים מעצם ההרדמה הכללית ואפילו מוות.
בשל הסיכונים, רק מדינות בודדות מתירות מכירת ביציות: ארה"ב, ספרד - שהיא ממדינות מערב אירופה היחידות שמתירה סחר בביציות - אוקראינה, צ'כיה, ארמניה וחלק ממדינות דרום אמריקה. ד"ר גבע הוא לא הגינקולוג הישראלי היחיד העורך טיפולים מסוג זה בחו"ל - גינקולוגים ישראלים בכירים נוספים פועלים באותו אופן באוקראינה ובמדינות אחרות שמתירות סחר בביציות.
בישראל נכנס לתוקפו לפני כחצי שנה חוק תרומת ביציות חדש המתיר את מכירתן, אולם מאז לא התבצעה אפילו תרומת ביצית אחת.
לאחר הניתוח העביר ד"ר גבע את הביציות שנשאבו למעבדת המרפאה בקומה השנייה, שם הן הופרו בזרעם של בני הזוג הישראלים או בזרע שמקורו בבנק זרע ישראלי. את הזרע הביא לאוקראינה ד"ר גבע בעצמו, במזוודה שהעלה למטוס.
בירת אוקראינה היא עיר שמשתרעת על פני שטח עצום, ועל פי ההערכות גרים בה כ-6 מיליון בני אדם מקרב כ-45 מיליון אזרחי המדינה. זאת עיר שוקקת חיים ויש בה אתרים היסטוריים ודתיים מרתקים, אבל בכל המקומות ניכרים אותותיהם של העוני והמצוקה. אחד האתרים המומלצים במדריכי הטיולים של קייב הוא הרחוב התלול אנדריבסקה אוזביב (מדרון אנדריי). שני עבריו של הרחוב הארוך מלאים בעשרות רבות של דוכנים לממכר מזכרות, בגדים ופריטי מלאכת יד. למרבה האירוניה, מרפאת נדיה ממוקמת באמצע מדרון אנדריי, ממש בין הדוכנים.
בקומת הכניסה של המרפאה מצפה לבאים חדר המתנה מרוהט בסגנון אירופי כבד (יש בו אפילו אח מבוערת דקורטיבית, הפועלת באמצעות מנגנון חשמלי) ושתי מזכירות רפואיות חמורות סבר. על השולחן בחדר ההמתנה מונח לראווה אלבום שיווקי ובו תמונות המתעדות את פירות ההצלחה של המכון - כ-140 תינוקות (בנים, לרוב, בכחול, בנות בוורוד וזוגות תאומים) מחייכים למצלמה של הוריהם.
יומיים לאחר שאיבת הביציות מגיע למרפאה הזוג הישראלי הראשון. זהו זוג חרדים בשנות ה-50 לחייהם, מעיר גדולה במרכז הארץ. שנים רבות שהם סובלים מעקרות וכבר ניסו כל דרך אפשרית להרות, אך ללא הצלחה. כעת פנו לאפשרות האחרונה שמציעה הרפואה בתחום - טיפולי פוריות באמצעות ביצית שנשאבה מאישה אחרת. טיפולים אלה נועדו לנשים עם בעיות פוריות, שבהן הפסקת ייצור הביציות בגיל צעיר ובעיות גנטיות שונות, ובעיקר לנשים מעל גיל 45, גיל שבו מאבדות הביציות מפוריותן. האחרונות הן קבוצת הנשים הגדולה ביותר שנזקקת לתרומת ביצית מאישה אחרת, ורוב הנוסעות לחו"ל לשם רכישת ביצית נמנות עם קבוצת אוכלוסייה זו.
על פי ההערכות של ארגונים העוסקים בתחום הפוריות, כ-5,000 נשים ישראליות זקוקות לתרומת ביצית לצורך התעברות. להערכתם, בשנים האחרונות נוסעים מדי שנה מאות ישראלים למדינות זרות לצורך קבלת ביציות. טיפולים מסוג זה מתקיימים בשתי מרפאות בקייב, בספרד ובארה"ב (בעבר נערכו טיפולים מסוג זה גם ברומניה, אך ב-2009 נעצרו הרופאים הישראלים שהפעילו את המרפאה במדינה). בטיפולי הפוריות, הכוללים קניית ביציות, מעורבים חלק מבכירי הגינקולוגים בארץ וחלק מבתי החולים המרכזיים בישראל.
בני הזוג החרדים הגיעו לקייב מלווים בנציגה של מכון פוע"ה (מכון פוריות ורפואה על פי ההלכה), שתפקידה להשגיח שכל ההליכים נעשים במרפאה האוקראינית לפי כל כללי ההלכה. "אי אפשר לתאר את הסבל שעברנו במשך שנים, סבל נפשי ופיזי", אמר הבעל. "בחברה החרדית מדברים על נושא הפוריות רק בחדרי חדרים", הוסיפה אשתו, "מפחדים מאוד מהנושא של פגיעה בשידוכים במשפחה. גם התקשורת החרדית כמעט לא מדברת על הנושא הזה".
לאחר שישבו כחצי שעה בחדר ההמתנה הגיע ד"ר גבע וקרא לאישה החרדית לעלות לקומה השלישית לטיפול שבו תוחדר לגופה הביצית שנתרמה יומיים קודם לכן על ידי אישה אוקראינית. בזמן הזה, במשך יותר משעתיים, נשאר הבעל בחדר ההמתנה וקרא באדיקות פרקי תהילים.
שעות ההמתנה הרבות במרפאה עוברות בדממה. כל המעורבים בתהליך מעדיפים לשמור על שתיקה ומרביתם לא מוכנים לדבר אפילו אם מובטחת להם דיסקרטיות מוחלטת. מטופלת אחרת, ר', רווקה בת 47 מתל אביב, התוודתה בפניי שאפילו הוריה לא יודעים על נסיעותיה, משום שהביעו התנגדות לנסיעה.
יומיים לאחר נחיתתנו בקייב הגיעה למרפאה קבוצה של עשרה ישראלים, ובהם אישה בת 55, רווקה ללא ילדים, אחות במקצועה, העובדת באחד מבתי החולים המרכזיים בארץ; רווקה בת 46 מאזור השרון, שהגיעה בלוויית קרובת משפחה; ישראלית נוספת, המתגוררת עם משפחתה בחו"ל במסגרת שליחות של משרד החוץ; ושני זוגות של ישראלים החיים בחו"ל (בארה"ב ובמדינה גדולה באסיה), שהגיעו לכאן בעיקר כי הטיפולים בקייב זולים הרבה יותר מטיפולים דומים בארצות מגוריהם.
אצל ד' הביצית שהתקבלה מהאישה האוקראינית מופרית בזרעו של התורם שהביא להולדתה של בתה הראשונה, כיום בת 6. לדבריה, על כל טיפול היא משלמת כ-30 אלף שקלים (סכום זה כולל את התשלום לד"ר גבע ולקליניקה בקייב, את הוצאות הבדיקות הגנטיות ואת הוצאות הטיסה והמלון בקייב). עד עכשיו היא כבר הוציאה כ-200 אלף שקלים על שישה מחזורי טיפול שעשתה בשנה וחצי האחרונות. גם הפעם היה מקום לחשש - הביצית המופרית של התורמת שלה, שהיתה אמורה בשלב זה להתחלק ולהתרחב, הפגינה התחלקות מעטה, מה שמפחית את הסיכויים להתעברות.
"ברור שאתה מאבד את השפיות במירוץ להבאת הילד", אומרת ד', "יש כאן הרבה מאוד עצב. זה מסע מפרך שלא נגמר. אתה רואה אצל הנשים שמגיעות לכאן עצב של שנים, תסכול והרבה צער, ואני מרגישה שחלק מאיתנו ממשיכות לנסות בכוח האינרציה. החוכמה היא, כמו בהשקעות בבורסה, לדעת גם מתי לצאת בזמן. אבל תמיד את חושבת, כמו בבורסה, שבפעם הבאה את תיתני את המכה. רובנו גם לא חושבות על אימוץ ילד אלא רק אחרי שנבין שאין טעם לנסות יותר, ואז השאלה היא מתי בדיוק מגיע הרגע או השלב הזה".
ר' הגיעה באותו שבוע בפעם השלישית לטיפול פוריות בקייב. גם היא שומרת בקנאות על פרטיותה ועל חשאיות: רק חלק מבני משפחתה וקומץ קטן מאוד מחבריה יודעים על מטרת נסיעתה. לכל חבריה לעבודה לא סיפרה דבר והם אפילו לא יודעים על נסיעתה לחו"ל. אצל ר' לא רק שתורמת הביצית היא אוקראינית, היא העדיפה שגם הגבר תורם הזרע יהיה אוקראיני, ושלא יוטס זרע מבנק הזרע בישראל. "ביקשתי מד"ר גבע שתורמת הביצית האוקראינית תהיה בחורה צעירה כדי שהיא תייצר הרבה ביציות", היא אומרת, "ושתורם הזרע יהיה גבר גבוה בלי חטטים על הפנים. ביקשתי שתורמת הביצית תהיה דומה לי ככל שאפשר, למרות שהשיער שלי שחור וכאן זה לא צבע שכיח. זו כבר הפעם השלישית שאני מנסה להרות באמצעות תרומת ביציות. נזכרתי מאוחר מדי לרצות ילד, תמיד חשבתי שעוד אוכל לעשות את זה".
למחרת בבוקר טיילתי עם ד' לאורך רחובה הראשי של קייב. כשראינו ברחוב נשים אוקראיניות יפות וחטובות (ויש רבות כאלה בקייב), היא שאלה אותי בסקרנות רבה, "האם תורמות הביציות דומות לנשים היפות שאנחנו רואים ברחוב-". למחרת שאלה אותי ר' את אותה שאלה. נאלצתי להשיב להן שהתורמות שראיתי לא נראו זוהרות, מטופחות או יפות כמו הנשים ראינו ברחוב. הן אמנם צעירות (עד גיל 30), אבל נראו כמו נשים הכורעות תחת המשא הכבד של מאבק ההישרדות היומיומי.
"איך הגענו למקום הזה באמצע השוק? לא הייתי מאמין שזה יהיה כאן במקום הזה בין הדוכנים", אמר גבר ישראלי ממרכז הארץ, שהגיע למרפאה עם אשתו בת ה-50. "כולנו כאן למודי אכזבות", סיפרה אשתו, "אם היתה לי אפשרות לחיות את החיים מחדש, הייתי מעדיפה ללדת ילדים כבר בגיל 18 ולא לחכות כמו שחיכיתי".
בין הבאים היתה גם ישראלית בת 41 וחמישה חודשים, שביקשה להקפיא את ביציותיה לצורך שימור הפוריות. תהליך הקפאת הביציות נחשב חדש יחסית בעולם והוא תוצאה של תהליכים חברתיים ותעסוקתיים שהביאו נשים לבקש לעכב את גיל הפריון וההורות. הביציות מוקפאות בגילים שבהם הנשים פוריות, במטרה להפשירן ולהפרותן במועד מאוחר יותר. בחודשים האחרונים התיר משרד הבריאות הישראלי את הליך הקפאת הביציות לצורך זה גם בארץ אבל רק עד גיל 41, ולכן האישה, שעברה את הגיל המותר בארץ, הגיעה לקייב כדי לעשות זאת.
בשעה שבה היה ד"ר גבע אמור לבצע את תהליך שאיבת הביציות, סירבה האישה להתחיל בטיפול והחלה לבכות. לאחר שעה הצליח גבע להרגיע אותה ואז החל בטיפול שאיבת הביציות, שהוקפאו לאחר מכן באוקראינה עד למועד שבו תבקש להפשירן ולנסות ולהרות.
באותו יום הגיעו לקליניקה גבר חרדי מירושלים, ללא רעייתו, שהתלווה לאם פונדקאית - ישראלית בת 34 מיישוב בגוש דן. במקרה הזה הוחדרה לגופה של האם הפונדקאית ביצית של אישה אוקראינית, שהופרתה בזרעו של הבעל. לאחר ההפריה הועברה הביצית לתהליך של בדיקות גנטיות, כדי להימנע ממחלה תורשתית מסוימת הידועה למשפחה. זו היתה הפעם השנייה שאותה אישה משמשת אם פונדקאית לאותה משפחה. בפעם הקודמת, לפני ארבע שנים, ילדה בת לזוג ההורים החרדי.
לקייב נסעה האם הפונדקאית עם בן זוגה הישראלי. בזמן הטיפול עמדו האב החרדי ובן הזוג מחוץ למרפאה, עישנו סיגריה וכמעט לא החליפו מילה. כשדיברו סוף סוף, התלונן בן הזוג על המלון בקייב שבו שוכנו במימונה של המשפחה החרדית. לדבריו, במלון לא היו מים חמים בבוקר, וארוחת הבוקר היתה דלה מאוד.
ואכן המלונות בקייב הם צרה צרורה. יש אמנם מלונות ספורים מצוינים ויקרים מאוד. אך רוב האחרים הרבה מתחת לסטנדרטים המערביים. כך למשל במלון שבו שהיתי, מלון אוקראיניה - מלון ענקי שנבנה בשנות ה-60 - יש חדרים גדולים, נעימים ומאווררים, אך המים החמים ניתנים במשורה, שידורי הטלוויזיה מופסקים מדי רבע שעה בשל "עומס על הכבלים בשעות הלחץ", וארוחת הבוקר מוגשת בחדר אוכל ענקי וחשוך כשברקע מוסיקה אוקראינית בווליום גבוה מאוד. בנוסף שמר המלון על שריד מטריד מהתקופה הסובייטית - בכל קומה יש אחראית זעופה, המפקחת על היוצאים והבאים 24 שעות ביממה.
ברחוב הפופולרי שבו ממוקמת מרפאת נדיה עברה באחד הימים קבוצה של מדריכי תיירים ישראלים, שהגיעו לסיור הדרכה בעיר במסגרת הניסיון להפוך את קייב ליעד תיירותי נחשק לישראלים או כפי שניסח זאת אחד המדריכים: "קייב תהיה הפראג הבאה לישראלים".
כרגע, למרות שאפשר להבחין בנוכחות גוברת של ישראלים בעיר, נראה שעיקר התנועה הישראלית לעיר סבבה סביב שלושה מוקדים: קניית ביציות כחלק מטיפולי הפוריות, איתור חולים אוקראינים עשירים כדי שיגיעו לטיפול בבתי חולים בישראל, ונערות ליווי. כך למשל נשמע גבר ישראלי במועדון בודהה בר היוקרתי מספר לחברו בקולי קולות: "היא ביקשה ממני 200 דולר כדי שנצא יחד מהמועדון".
ד"ר ולרי זורקין, מנהל המרפאה האוקראיני, פגש אותי במשרדו השוכן בבניין הצמוד לקליניקה. תחילה סירב זורקין בתוקף שאגיע לקליניקה, והוא האיש שמנע ממני בתוקף לראיין את תורמות הביציות. ד"ר זורקין אומר שעיקר המטופלות במרפאה הן אוקראיניות, וכי מקרב המטופלות מחו"ל יש רוב לישראליות. לדבריו יש גם מטופלות מצרפת, מאנגליה, מארה"ב, משבדיה ואפילו מאוסטרליה.
ביקשתי ממנו שוב שיאפשר לי לפגוש כמה מהנשים המקומיות שהגיעו לכאן לשאיבת ביציות בתמורה לתשלום. "ומה תשאל את האישה-", שאל ד"ר זורקין, "תשאל אותי במקומה מדוע היא עושה זאת ואני אשיב לך - בגלל הכסף. היו מקרים שהנשים ביקשו מקדמה לתשלום עבור הביציות, כי לא היה להן כסף בשביל להאכיל את ילדיהן".
ניסיתי להיפגש עם אחת הנשים באמצעים אחרים. לצורך כך נפגשתי עם עו"ד איגור פומין, עורך דין אוקראיני ידוע ומצליח בקייב, המייצג כעת זוג ישראלים שעבר לפני כשנה טיפולי פוריות בקייב. "ברור שהנשים עושות את זה רק מחוסר ברירה", אמר לי עו"ד פומין במהלך פגישתנו בלובי המפואר של מלון אינטרקונטיננטל קייב. "יש גם שאלות לגבי ההוגנות שבאה לידי ביטוי בפערים בין התשלום שמקבלות הנשים לבין רוב הכסף שהולך לכל המעורבים בטיפולים. מכירת ביציות אינה דבר יוצא דופן באוקראינה, ולכן הדבר לא עולה לכותרות בתקשורת המקומית, אלא כשיש מקרים מסוכנים יותר של מכירת כליות של אנשים עניים. אנשים שנמצאים במעגל העוני נדחפים לעשות זאת.
"יש אצלנו שכבה דקה של מיליארדרים, ורוב העם פשוט מנסה לשרוד כדי להתקיים. זה ייקח עוד הרבה זמן עד שהמדינה שלנו תשיג דרך חיים נאותה לכולם. עכשיו שולט כאן משטר של קפיטליזם פראי, ואנשים נאלצים למכור ביציות או את הכליות שלהם. יש גם נשים שמידרדרות לזנות".
החוק הישראלי ושאלות מוסריות
המדינה מעודדת את אזרחיותיה העניות להיות "בנק הביציות" של הנשים המבוססות יותר
לאחר דיונים שהתקיימו במשך כעשור, התקבל בארץ לפני שנה חוק המסדיר את תרומת הביציות בישראל. החוק החדש, בניגוד לקודמו, מתיר לנשים לתרום ביציות לנשים אחרות, גם אם הן לא נמצאות ממילא בטיפולי פוריות. החוק מתייחס לתורמת הביצית כ"מתנדבת", והוא מתיר לשלם לה פיצוי כספי של עד כ-7,000 שקלים לכל מחזור של תרומה.
בחוק יש שורה ארוכה ומפורטת מאוד של הגבלות על תורמות הביציות ועל כל התהליך, ובין היתר מוגבלת כל אישה בשלושה מחזורים של תרומות ביציות ובהפרש של תשעה חודשים לפחות בין תרומה לתרומה. החוק מסדיר את חיסיון פרטיהן של התורמת והנתרמת (למעט מקרים שבהם התורמת ייעדה מראש את הביציות שיישאבו מגופה לנתרמת מסוימת), וקובע כי כל תרומת ביציות תחויב באישור של ועדה שתבחן בין היתר שאין הסדר כספי נוסף בין התורמת לנתרמת.
ואולם מאז כניסת החוק לא התבצעה ככל הידוע אפילו תרומת ביצית אחת בישראל במתכונת החוק החדש. לטענת רופאים בכירים, הדבר נובע מהסרבול שקיים בחוק, שאינו מאפשר את מימושו בפועל. בנוסף, החוק מחייב הקמת מאגר מידע ארצי חסוי שבו ירוכז המידע על התורמות והנתרמות.
"בשנים האחרונות, רבים מהגינקולוגים המובילים בארץ העתיקו את הטיפול הרפואי בתרומת ביציות לחו"ל, שם העלות גבוהה מאוד", מוסיף עו"ד דני סרור שמייצג נפגעות רבות בתחום הפוריות, "נראה לי שהיום כבר אין להם אינטרס משמעותי מספיק להחזיר את כל הפעילות הזו לישראל. התוצאה היא שיש נשים רבות שלא יכולות להרות עם הביצית שלהן ואשר אינן יכולות לעמוד בעלות הכספית הגבוהה, והן נותרות ללא פתרון".
בנוסף, מעלה תהליך מכירת הביציות שאלות מוסריות קשות ביותר. על פי דו"ח של מרכז המחקר והמידע בכנסת על תרומת הביציות, החשש המרכזי הוא שרוב תורמות הביציות יהיו נשים עניות שייאלצו לעשות זאת. משמעות הדבר היא שהמדינה מתירה או אפילו מעודדת את אזרחיותיה העניות להיות "בנק הביציות" של הנשים המבוססות יותר. זו אחת הסיבות המרכזיות שמרבית מדינות העולם אוסרות סחר בביציות וגם סחר באיברים להשתלה, דוגמת כליות.
במארס 2005 קבע הפרלמנט האירופי שהוא "מגנה מסחר בגוף ובאיבריו וקורא לפעול להבטחת תרומות וולנטריות של תאים ורקמות". כמו כן קרא הפרלמנט האירופי להגן על התורמות ועל הנתרמות "כדי למנוע כל ניצול של בני אדם". השאלה המוסרית מתחזקת עוד יותר על רקע הסיכונים הגופניים הרבים מאוד שיש בפרוצדורה המורכבת והממושכת אשר כרוכה בנטילת הביציות.
עו"ד עדי ניב-יגודה, מומחה למשפט רפואי, אומר כי "מעצם המסחר בביציות עולה חשש כבד לניצול של אוכלוסיות מוחלשות כשהבסיס לתרומה לא נעוץ ברצון אוטונומי או אלטרואיסטי, אלא עיקרו ברצון להשיג כסף, לעיתים פשוט כדי להתקיים ולשרוד. זה תהליך מסוכן מאוד מבחינה מוסרית וגם מבחינה רפואית. אפשר לראות, למשל בהודו, שיש תופעה של ניצול עניים שהפכו להיות ספקי האיברים (בעיקר כליות) עבור בעלי הממון, כאשר בסופו של דבר התורם עצמו מקבל סכום זניח מסך הכסף שזורם סביב התעשייה הזו, וזה רק מגביר את החשש מהניצול".
תרומת ביצית וההלכה
מחלוקת הלכתית בנוגע לשאלת יהדותו של ילד שנולד מתרומת ביצית של אישה גויה
"יש מחלוקת הלכתית רבת שנים בין גדולי ופוסקי הדור בנוגע לדינו של ילד שנולד מתרומת ביצית של אישה גויה והושתל בגופה של יהודייה", מסביר ראש מכון פוע"ה (פוריות ורפואה על פי ההלכה) הרב מנחם בורשטיין, שנחשב כיום כאחד הרבנים המובילים בתחום זה. "הסוגיה המרכזית היא מי מוגדרת אמו של הילד, שעל פיה נקבעת יהדותו של הילד - האם זו נושאת ההריון או תורמת הביצית-".
לדבריו של בורשטיין, מדובר במחלוקת הלכתית שאין לה הכרעה, כאשר מצד אחד עומד הרב מרדכי אליהו ז"ל, שנחשב לאחד מענקי הפוסקים, ואיתו עוד כמה רבנים מוכרים שקובעים שנושאת ההריון היא היולדת ולכן הילד יהודי לכל דבר.
"הרב אליהו קבע את זה כל כך חד-משמעית שאפילו אסר עלי לגייר ילד שהתעורר ספק שכזה לגביו", מספר הרב בורשטיין. "זה היה בעיצומה של ברית מילה. כשנודע למוהל שהילד נולד ממקרה שכזה הוא ביקש לעשות מהר במקום בית דין (התאספות של שלושה רבנים בעלי תוקף הלכתי; י"ש) ולגייר את הילד, ולו רק כדי להתיר את הספק. התקשרתי לרב אליהו, והוא אמר שבשום פנים ואופן לא נעשה זאת ולא נוציא לעז. הילד יהודי לכל דבר.
"לעומת זאת הרבנים גורן, יעקב אריאל, עמאר ועוד קובעים שהאמא נחשבת זאת שתרמה את הביצית, דהיינו אם אישה יהודייה לקחה ביצית של גויה, הילד צריך לעבור גיור מספק. הבעיה אפילו סבוכה יותר, שכן אם קובעים שהילד גוי יש בעיה בתהליך, משום שאסור לקחת זרע יהודי ולהפוך אותו לגוי, ולכן הרבנים אומרים שלא לעשות זאת".
לדבריו של הרב בורשטיין, כיום בישראל אין החלטה סופית מכרעת ומחייבת. "אין התייחסות ממשית לעניין", הוא אומר, "ברוב המקרים לא יודעים כלל שהילד נולד מאישה גויה - מכיוון שלא שואלים אז לא יודעים. אם הילד נולד לאישה בת 55, רבנים שנוקטים את שיטתו של הרב אליהו יבקשו להביא הוכחה מהיכן הילד. כל עוד אין רישום קשה מאוד להוכיח".
יהודה שלזינגר
ביצית במחלוקת
תביעה: "ד"ר גבע לא השתיל את הביצית של התורמת שהובטחה לנו"
בארץ הוגשו כבר כמה תביעות לבתי המשפט, של זוגות ישראלים אשר העלו טענות שונות על דרך הטיפול בתהליך ההפריה ותרומות הביציות בחו"ל. לפני כשנה הגיש זוג ישראלי נגד הגינקולוג ד"ר אלי גבע תביעה שמעלה טענות על הטיפול בתרומת הביצית בקייב. התביעה הוגשה לבית משפט השלום בתל אביב על ידי עו"ד דני סרור, וטוענת כי בנובמבר 2007, לפני נסיעתם לקייב, חתמו בני הזוג על הסכם עם גבע, שלפיו יוכלו לבחור את תורמת הביציות האוקראינית מתוך קטלוג תמונות של תורמות פוטנציאליות, ובנוסף הם יבחרו שתי תורמות אופציונליות נוספות למקרה שתהיה בעיה שתמנע מהתורמת הנבחרת לתרום ביציות.
על פי כתב התביעה, ההורים שילמו סכום של כ-5,000 דולר עבור הטיפולים בקייב ו-5,600 דולר נוספים תמורת האפשרות לבחור את תורמת הביציות באמצעות קטלוג הכולל פרטים מזהים של התורמת, שבהם משקל, גובה, תעסוקה, רמת השכלה, תחביבים ותמונה. עוד נטען כי גבע אמר להורים ש"התורמת שתיבחר על ידם תהיה בלעדית ולא תוצג בפני הורים אחרים, וכי לא ייתכן מצב שבו ביציות של תורמת אחת תימסרנה ליותר מנתרמת אחת".
על פי התביעה, ההורים בחרו בתורמת הביציות שמתאימה להם, שעל פי המידע בקטלוג היתה פקחית טיסה במקצועה. עוד נמסר להם שהם הראשונים שראו את התורמת באלבום ובחרו בה.
לטענת התביעה, לאחר שבוצע בקייב תהליך החזרת הביצית, נודע להם במקרה כי זוג ישראלי נוסף בחר בתורמת הביציות שהם העדיפו, וכי הוא קיבל את ביציותיה. התובעים טוענים כי מידע זה הוסתר מהם. עוד טוענים ההורים כי למעשה עד היום הם אינם יודעים איזו תרומת ביצית הביאה להולדת ילדתם (שנולדה וגדלה בריאה לחלוטין).
בכתב ההגנה שהגיש ד"ר גבע הוא דוחה אחת לאחת את כל הטענות נגדו, וטוען בין היתר כי בחירת זהות האישה תורמת הביציות נעשתה בדיוק לפי ההסכם שעליו חתמו ההורים, והוא מדגיש כי הילדה שנולדה להורים כתוצאה מהטיפול בקייב היא "ילדה בריאה". גבע טען עוד כי "התביעה היא טרדנית וקנטרנית, אשר כל מטרתה לדרוש פיצוי בגין נזק שלא נגרם". עו"ד סרור הגיש בשמם של ההורים גם תלונה למשרד הבריאות, שבדיקתה טרם הסתיימה.
בד בבד הגיש ד"ר גבע כתב תביעה נגד זוג ההורים לבית משפט השלום בתל אביב, לאחר שהתביעה פורסמה באחד העיתונים. בכתב ההגנה של ההורים לתביעה של ד"ר גבע הם טענו בין השאר כי התביעה נגדם "הוגשה מתוך מניעים נקמניים, וכל מטרתה להפעיל לחץ ולהלך אימים על ההורים הנתבעים, כיוון שהגישו נגדו תובענה בעילה של הפרת הסכם, מירמה ופגיעה באוטונומיה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו