"אם אנצח, זו בשורה אדירה לישראל"

 

במרחק של פחות מעשר דקות נסיעה אחד מהשנייה, וכמעט בו בזמן, נשאו ביום שלישי בלילה דונלד טראמפ והילארי קלינטון את נאומי הניצחון שלהם. השניים טרם מונו למועמדי מפלגותיהם לנשיאות (האפשרות שטראמפ ימונה בקושי נכנסה לתודעת הממסד הרפובליקני); אבל בעקבות "סופר טיוזדיי 2", שהיה מוצלח מאוד מבחינתם, הם התקרבו משמעותית אל היעד. 

הילארי הדמוקרטית, שנאמה במלון הילטון, וטראמפ הרפובליקני, שדיבר במועדון מאר־א־לאגו היוקרתי שבבעלותו, הראו שהם חושבים קדימה. שהם כבר טרודים בקרב האמיתי, זה שמצפה להם אחרי הפריימריז השוחקים והמטורפים ביותר בהיסטוריה הפוליטית של אמריקה. פלורידה ואוהיו, המדינות המרכזיות של השבוע, ישובו לכותרות בנובמבר. הילארי וטראמפ עדיין צריכים לסגור בהן את החשבון.

אבל אם מקומה של הילארי כבר נראה מובטח, אצל טראמפ הפופולרי זה לא המקרה. הוא אמנם ניצח בפלורידה על 99 הצירים שלה, וגם בצפון קרוליינה, במיזורי ובאילינוי, אבל ההפסד לג'ון קייסיק באוהיו מסבך את המצב. הדרך להגיע לוועידה עם רוב הצירים נראית סלולה; הדרך לקבל את 1,237 הצירים דווקא לא. והשגת 1,237 הצירים נשמעת כמו כניסה לארץ המובטחת.

טראמפ חושש שבמקרה של ועידה פתוחה בקליבלנד ביוני הקרוב, המפלגה הרפובליקנית תעשה לו תרגיל. גם להילארי צרות משלה. מעבר לעובדה שהיא מתקשה ליצור התלהבות בקרב בוחריה, עליה להתמודד עם בעיה מציקה אחרת: יריבה ברני סנדרס, שאמנם מפגר בסקרים - אבל מככב בעיתונות הליברלית, בקרב הצעירים ובקרב אותם בוחרים שסבורים כי אובאמה לא הלך שמאלה די הצורך. הסנאטור מוורמונט הודיע כי הוא כבר חושב על העתיד הרחוק, וליתר דיוק, על הפריימריז בקליפורניה ביוני. דומה כי ברקע הוא שומע את הקולות של תומכיו הצעירים: "רוץ, ברני, רוץ". אז הוא רץ. לאן? אולי לתפקיד מנהיג האופוזיציה. לא הממסדית, זו של הרחוב - אלא אם כן דיל עם הילארי יגיע קודם.

 

סחף את כולם

צריך להבין כי ההצלחה של טראמפ השבוע - ובכלל, מאז תחילת הפריימריז ב־1 בפברואר - מכניסה ללחץ את כל מתנגדיו, מימין ומשמאל. די ברור שהממסד הרפובליקני מודאג. לא לילד הזה פיללנו, הם חושבים כשהם רואים את טראמפ. וגם לא לילד ההוא, הם מן הסתם אומרים על מי שנושף בעורפו של טראמפ, הסנאטור מטקסס טד קרוז.

הילדים האהובים של המפלגה לא עמדו במבחן פלורידה. מרקו רוביו, שנבחר לסנאט מטעם פלורידה ב־2010 וביקש להיות תואם אובאמה (בגיל ובמסלול לנשיאות), נאלץ להודות כי "אולי אלוהים לא רצה שאהיה נשיא ב־2016, ואולי אף פעם". ואילו ג'ב בוש, מושל פלורידה לשעבר, ראה את הפריימריז רק בטלוויזיה כצופה מהצד.

 הראש כבר בקרב מול הילארי. טראמפ, השבוע // צילום: אי.אף.פי

פלורידה, שבה הייתי השבוע, חזרה שוב ושוב על שם אחד בלבד: דונלד טראמפ. פנסיונרים יהודים, אמריקנים לבנים, רופאים, חסרי בית, סוחרים, קבלנים ואפילו ישראלים המתגוררים במדינה - כולם נשבו בקסמו. אפילו רבים מיוצאי אמריקה הלטינית אמרו כי למען עתיד טוב יותר, הם מוכנים לבלוע "את השטויות שטראמפ אומר על ההיספנים".

אבל טראמפ מבין היטב שהעסק לא הולך להיות פשוט. הוא מבין היטב כי אם לא ישיג את רוב הצירים, תבקש המפלגה לקיים ועידה פתוחה. על ועידה כזו, שבה הנאמנות והמחויבות יכולות לשנות כיוון באופן דרמטי, בונה מושל אוהיו ג'ון קייסיק, שכאמור ניצח את טראמפ במדינה. אבל טראמפ הזהיר השבוע מפני אפשרות שכזו. הרי המצביעים שלו ושל קרוז, שבינתיים הם הרוב המוחץ, עלולים לנקום בנובמבר ופשוט להישאר בבית. 

"למען ילדינו אני מוכנה להצביע לטראמפ", אומרת מריה, העובדת באחת מהחנויות של רשת CVS במיאמי, "הכבוד חשוב, אבל גם הפרנסה. בלי פרנסה אין כבוד, ואנחנו בדרך לשם. אני מעדיפה לתת את הקול שלי למישהו שכבר עשה למען עצמו. עכשיו שיעשה למעני".

 

הווירוס הדביק את הדמוקרטים

גם הממסד הדמוקרטי נדבק בווירוס טראמפ. דיוויד פלוף, שניהל בהצלחה את הקמפיין של הנשיא אובאמה ב־2008 ובהמשך שימש יועצו, הזהיר את הדמוקרטים לא להמעיט בערכו של איל ההון. ביום שלישי בערב, בזמן שאמריקה עקבה אחר תוצאות הבחירות, הסביר פלוף כי "טראמפ הוא יריב מסוכן להילארי, הרבה יותר מטד קרוז".

"אף פעם לא ראינו דבר כזה", אמר פלוף, שועל פוליטי בעל חושים מחודדים, בראיון לרשת פוקס ניוז, "דמוקרטים לא צריכים לפתוח בקבוקי שמפניה, מכיוון שטראמפ מצליח מאוד". הניתוח שלו צריך להדאיג את קלינטון וגם מבטא את חוסר ההתלהבות ממנה: פלוף מנבא כי הקואליציה של צעירים, מיעוטים ונשים, שהכניסה את אובאמה פעמיים לבית הלבן, לא תתאחד במובהק מאחורי הילארי. אסור להתייחס אליה כמובן מאליו.

אבל עם כל הכבוד לדמוקרטים, הסיפור הגדול של השבוע היה הרפובליקנים. בדיוק בגלל זה ביקשתי, אחרי ביקוריי בנבדה ובטקסס, להתחקות אחר התומכים של טראמפ. הם נמצאים בכל מקום. אם בהתחלה הם גילו הססנות מכיוון שהתקשורת ניסתה להציג אותם כבורים (מצביעי הליכוד ב־1977 מכירים את ההרגשה), עכשיו הם לא דופקים חשבון. טראמפ תוקף את התקשורת ללא עכבות, והקהל שלו אוהב את זה ומבקש עוד. בליל שלישי לא היסס טראמפ לכנות את העיתונאים "מגעילים". מעניין כמה מיליוני קולות הרוויח מכך. 

טראמפ כועס על כלי התקשורת, כי הם מנסים לצייר אותו כגזען. לאחרונה טענו נגדו שהתחמק מלגנות את בכיר ה־KKK לשעבר דיוויד דיוק, לאחר שזה הביע בו תמיכה. אחרי שמפגינים פוצצו עצרת שלו בשיקגו לפני שבוע, ניסו להדביק לטראמפ תדמית של מעורר מהומות. 

אפילו יריביו מתוך המפלגה, כמו ג'ון קייסיק, דיברו על האקלים שהוא יוצר. אבל השבוע כבר הודו הפרשנים כי המיליארדר לא יזם את המהומה. הוא פשוט ביטל את האירוע, כי באו לחפש אותו. פתאום דיברו בהרחבה על התיקון הראשון לחוקה ועל חופש הביטוי. פתאום ראו שהמוחים היו מאורגנים, ששום דבר ספונטני לא היה שם. אגב, שימו לב לעובדה הבאה: ביום שישי היו פרעות בשיקגו, ביום שלישי טראמפ ניצח באילינוי. בקצב הזה עוד נחשוב שלא ברני סנדרס שלח את הפורעים, כפי שטראמפ טוען, אלא שאיש העסקים עצמו אחראי לכך. בכל זאת, כל התקפה נגדו רק מחזקת אותו.

 "להחזיר את אמריקה". תומכת טראמפ // צילום: אי.אף.פי

בערב הניצחון שלו באולם הנשפים במאר־א־לאגו, העריך טראמפ שיותר מ־40 מיליון דולר הושקעו לאחרונה במודעות שליליות נגדו ובסרטונים מכפישים עליו. התוצאה, הוא אומר, היא ש"המספרים (של התומכים בו; ב"ב) עלו". אמנם הוא מודה שקצת מביך לראות תשדירים משמיצים על עצמך תוך כדי צפייה במשחק גולף, אבל מייד אחר כך הולכים לפריימריז - ושם הוא מנצח.

אין ספק שמועמד אחר לא היה נתקל בקיתונות כאלה של ביקורת. גם סממני התקופה הנוכחית תורמים לזה לא מעט: האמריקנים זועמים על וושינגטון, על הממסד ועל הכלכלה שלא ממריאה, ובעיקר אוהבים את טראמפ. ב־2012 הפרסום השלילי הרג את מיט רומני. את טראמפ הוא חיזק. מצא את ההבדלים. 

 

דבר כזה עוד לא היה

הפעם הראשונה שפגשתי את טראמפ היתה אחרי ההפסד של מיט רומני בבחירות 2012, לפני ארבע שנים. טראמפ ישב כעוס בחדר האח"מים. אני לא בטוח שהוא נשאר עד סוף הערב. התוצאות הראשוניות הספיקו לו. את אובאמה אף פעם לא חיבב, בלשון המעטה, והיה משוכנע כי אפשר להביס אותו. רומני לא סיפק את הסחורה, אף שהיה מועמד ראוי. וטראמפ זעם.

בחודש דצמבר נפגשנו שוב, לפני העימות הרפובליקני בווגאס. הוא כבר הוביל בסקרים, אבל אף אחד עדיין לא לקח אותו ברצינות. "חשבו שאני לא אתמודד", אמר לי, "אחרי זה חשבו שאפרוש באוגוסט, ואחרי זה חשבו שאותם אנשים שתמכו בי בסקרים לא יצביעו לי. אתה תראה שיצביעו". הוא אולי לא פוליטיקאי, אבל יש לו אינסטינקטים. 

לפני כמה שבועות ראיינתי אותו בפעם השנייה, אחרי הניצחון שלו בפריימריז בנבדה. שוב הוא נשמע בטוח בסיכוייו. הרגיזה אותו מאוד העובדה שפיקפקו במחויבותו לישראל. "אני הידיד הגדול ביותר שלכם מבין המועמדים", אמר לי אז.

ביום שלישי הגעתי למועדון היוקרתי שלו במאר־א־לאגו. למעשה מדובר באחוזה ישנה וקסומה, המכילה יותר 100 חדרים, שבנייתה הושלמה ב־1927. ב־1985 טראמפ רכש אותו במחיר מציאה - 10 מיליון דולר. היום לא תוכלו אפילו לחשוב על זה, אם אין לכם 200-150 מיליון דולר. כאן בילו מייקל ג'קסון וליסה מארי פרסלי את ירח הדבש שלהם.

השבוע הייתי שם לצד 300 אנשי תקשורת אמריקנים. בניגוד למועמדים האחרים, שבסוף כל נאום ניצחון או הפסד פשוט הולכים הביתה, טראמפ הכניס למערכת הבחירות אלמנט חדש: בתום ההצבעות הוא מקיים מסיבת עיתונאים. אלא שהפעם הוא החליט לוותר. אולי מעייפות, אולי מכעס על התקשורת, אולי שניהם. רציתי כל כך לשאול אותו: אם תוביל אך לא תקבל את רוב הצירים הנחוץ, האם ניסיון של הרפובליקנים להדיח אותך ביוני יהיה בגדר התאבדות של המפלגה? 

עמדתי שם כתף אל כתף עם תומכיו וכלי התקשורת הרבים, עד שלפתע הוא דיבר על העיתונאים "המגעילים". "לא כולם, יש גם נחמדים", הוא הוסיף. הכתבים לא נעלבו, הם רגילים. זה משחק חתול ועכבר: הם מבקרים אותו, הוא משיב אש וחוזר חלילה. אבל מאחורי הקלעים הם אוהבים אותו. הוא מספק להם רייטינג; מעולם הציבור לא עקב אחרי מערכת בחירות באדיקות כזו. 

המירוץ מזכיר תוכנית ריאליטי, ולא לחינם. המועמד מפורסם, והיום להיות מפורסם טוב יותר מלהיות בעל תואר שני. ככה זה. הכתבים אולי מטיחים ביקורת, אבל הטלוויזיה היא שיצרה את המפלצות האלה. הרבה צביעות אפשר למצוא בדרך שבה התקשורת מסקרת את טראמפ. כך או כך, מסיבת־העיתונאים־שלא־היתה הסתיימה. נפרדתי לשלום מכתבת ABC. בבחירות 2000, בהתמודדות בין ג'ורג' בוש לאל גור, היא הספיקה לראות את הספירה החוזרת של הקולות בפלורידה. למרות זאת, היא סבורה שמה שאנחנו רואים השנה הוא "דבר חסר תקדים".

 

מדרגות לגן עדן

עזבתי את המועדון היוקרתי. בדרך נתקלתי בחוגגים ובחוגגות בבגדי נשף ששתו שמפניה. עובד היספני במקום הסביר לי בספרדית היכן נמצאת הדרך החוצה. עליתי במדרגות, ובמי אני נתקל? בדונלד טראמפ, אלא מי. הוא בדיוק אמר לאורחים שלו שמספיק, אין לו כוח לצילומים, הוא עייף. טפחתי על גבו. הוא הסתובב.

מר טראמפ, אני העיתונאי מישראל שראיין אותך לפני שבועיים, זוכר?

"בועז", הוא ענה, "ודאי שאני זוכר. נו, כיצד התקבל הראיון שלי בישראל? אתה יודע, גם לי יש קשרים בישראל. אתה יודע שחלק מבני משפחתי יהודים (בתו נישאה ליהודי והתגיירה; ב"ב), ואני יודע שבישראל אוהבים אותי". סיפרתי לו שבשבת, בבית הכנסת, הוא היה נושא השיחה העיקרי. "נהדר", השיב. 

תהיתי אם יוכל לענות לי על כמה שאלות. הוא לקח מידיי את הפנקס, את הטלפון הנייד ואת האייפד. 

ואם כבר מדברים על אייפד, באותו ערב אמר טראמפ בנאומו כי אם ייבחר לנשיאות, אפל תייצר את מוצריה רק באמריקה ולא בסין או בווייטנאם. "קדימה", אמר לי, "בוא נעשה את זה כמו שצריך. תרגיש בנוח". האורחים הרבים, שהשתוקקו לדקה אחת איתו, התבוננו בשנינו. די בקנאה, נדמה לי. 

מר טראמפ, האם מבחינתך חווית עוד יום גדול בפריימריז האלה?

"זה יום גדול לאמריקה, לאמריקנים, וכן, אני חייב להודות שגם עבורי. אף אחד לא נתן לי סיכוי. אתה זוכר, דיברנו על זה. ועכשיו התמיכה בי רק גוברת והולכת. מה לא אמרו? אמרו שאני לא אתמודד, שאני אפרוש, שלא יצביעו עבורי - ובינתיים אנחנו רק מנצחים, מנצחים, מנצחים".

ניצחון שלך עשוי להיות בשורה טובה לאמריקה. אבל האם מדובר בבשורה גם מבחינת בעלות בריתה, כמו למשל ישראל?

"אלו בשורות אדירות לישראל. חבר שלכם מוביל בפריימריז. תמיד הייתי חבר שלכם. מי שצריך לדעת, יודע. גם ברגעים הכי קשים הייתי בצד שלכם. צעדתי איתכם ברגעים שבהם לא היה פשוט להיות ידיד של ישראל. אני ידיד גדול של ישראל וזה בטח לא הולך להשתנות אם אכנס לבית הלבן. אני אוהב אתכם".

הזכרת הערב את "ההסכם הרע" עם איראן. האם ניצחון שלך הוא בגדר בשורה רעה לטהרן?

"יש דברים שאני לא רוצה לדבר עליהם. זה לא יהיה חכם. אבל בוא נחשוב יחד: אם מדובר בבשורות טובות לישראל, אלו בטח לא בשורות טובות למי שלא אוהב את ישראל".

אם לא תגיע ל־1,237 צירים, האם יהיה חכם מטעם ממסד המפלגה הרפובליקנית לא להעניק לך את המינוי בוועידה פתוחה?

"המסר שלי לממסד הוא פשוט. אם לא יאפשרו למי שיקבל רוב לרוץ, זה ייצור מצב שיעניק בוודאות ניצחון לדמוקרטים. וזה אסון, אסון. אסון לאמריקה (למחרת, בראיון לרשת CNN, הזהיר טראמפ מפני "מהומות" אם יגזלו ממנו את המינוי - ובכך, למעשה, יגזלו מהבוחרים את בחירתם; ב"ב)".

אתה נראה מאוד בטוח בעצמך לקראת נובמבר - אבל בכל זאת, הילארי קלינטון היא מועמדת מנוסה.

"עד היום הילארי נכשלה. ניהלתי בלי סוף משאים ומתנים בחיי, ובהצלחה. היא? תמיד נכשלה. כיצד מי שהיתה חלק מממשל שלא ניצח את דאעש שואף לנהל שוב את אמריקה? אתה מבין, ממשל אובאמה שאליו היא השתייכה לא הביס את דאעש. זה מביך מבחינת אמריקה".

אתה נשמע בטוח שתזכה לתמיכה של כאלה שמתנגדים לך היום.

"כן, יש לי בסיס טוב לחשוב כך. חשוב להיות מאוחדים. זו הדרך היחידה שלנו לנצח בנובמבר. הממסד צריך להבין: הם היו משוכנעים שרוביו ינצח, והיום הוא פרש. הם צריכים לקבל את העובדה שאני האיש שלהם, או לפחות שאני זה שיגיע לוועידה ביוני עם הכי הרבה צירים. אני לא רואה מישהו אחר חוץ ממני".

דונלד טראמפ עצר לרגע וקרא לראש הקמפיין שלו. "תכיר, זה בועז", אמר לו, "הוא מישראל. כשהוא פונה אליך, תמיד תתנהג אליו יפה". 

אחרי סיום הראיון טראמפ נעלם מהמקום. אני נשארתי עם קהל התומכים שלו, רובם אנשים אמידים מאוד. ניכר בהם שהיו עושים לא מעט כדי להיות במקומי בעשר הדקות האחרונות.

אגב, למחרת טראמפ העניק ראיון טלפוני לרשת פוקס ניוז, וגילה כי לא ישתתף בעימות ביום שני הקרוב, לקראת הפריימריז ביוטה, באריזונה ובוושינגטון."התחייבתי לנאום בפני 6,000 איש, וזה חשוב לי", הסביר. מדובר בנאום שלו בפני איפא"ק, השדולה הפרו־ישראלית. גם טד קרוז צפוי לנאום שם, וגם הילארי קלינטון עתידה להגיע. לתשומת ליבם של מי שנהנים, משום מה, לכתוב שבבחירות האלו ישראל לא מעניינת אף אחד.

בעקבות הודעת ביטול זו, גם קייסיק הודיע שלא ישתתף בעימות, והרשת נאלצה לבטלו.  

המפלגה הרפובליקנית לא יודעת כיצד לאכול את המועמד המוביל שלה (יש לה שני מועמדים בסך הכל; הפרשנים האמריקנים מעריכים שג'ון קייסיק אינו חלק מהמשוואה). מצד אחד טד קרוז עם קמפיין מצוין, מצד אחר דונלד טראמפ - איש שיווק מדהים, שמשווק את... דונלד טראמפ. בשניהם הממסד הרפובליקני לא מעוניין. כעת כל מה שנותר הוא לשכנע את הממסד שהיריב הוא לא טראמפ או קרוז, אלא הילארי. בהצלחה.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו