"הרגשנו שאנו פועלים למנוע שואה שנייה"

יחיאל קדישאי זוכר את המתח העצום על פניו של מנחם בגין, שהתפוגג כאשר הגיעה לביתו הידיעה שהמטוסים שהפציצו את הכור העיראקי שבו הביתה בשלום. דוד עברי, מפקד חיל האוויר באותה תקופה, מתקשה עד היום לשכוח את רגעי האכזבה הגדולים של הטייסים שכבר ב-10 במאי 1981, חודש לפני התקיפה, היו בדרך אל המטוסים, אך הונחו להשעות את הביצוע. "האזרחים שיגעו אותנו", הוא נזכר.

בזיכרונו של אל"מ (מיל') זאב רז, הטייס שפיקד על התקיפה והוביל את המטוסים שהשמידו את הכור האטומי בעיראק, נחרת רגע אחד עם הרמטכ"ל דאז, רפאל איתן (רפול), שהגיע לחדר התדרוכים בבסיס עציון על אף שבעת ימי האבל על בנו, שנהרג ימים ספורים קודם לכן באותו בסיס, ודיבר עם הטייסים על האפשרות שייפלו בשבי, וגם שלף קופסת תמרים, "כי יש כאלה בעיראק הרבה".

* * *

בערב שבועות, בדיוק לפני 30 שנה, ב-7 ביוני 1981, השמידו שתי רביעיות של מטוסי אף-16 של חיל האוויר הישראלי את הכור הגרעיני תמוז (אוסיראק) בעיראק. הפעולה היכתה בהלם את העולם, שהגיב מצידו בתערובת של התפעלות וגינויים כאחד. גם ארה"ב הגיבה, ובחריפות: היא הקפיאה זמנית משלוחי ציוד צבאי לישראל.

לפעולה קדמו חמש שנים של דיונים פנימיים בצמרת המדינית והביטחונית, הכנות מבצעיות חשאיות וגם מסכת ענפה של פעילות דיפלומטית מול ארה"ב ומול צרפת, שסיפקה את הכור לעיראק. אלא שהניסיונות למנוע מעיראק בדרכים דיפלומטיות לייצר נשק גרעיני - 4 פצצות גרעיניות מדי שנה, על פי הערכת אמ"ן - נכשלו, והממשלה בראשות מנחם בגין אישרה את מבצע "אופרה".

השבוע כינסנו, ביוזמה משותפת של "ישראל השבוע" ו"מרכז מורשת מנחם בגין" (שמשיק עתה תערוכת צילומים על התקיפה), כמה מהדמויות המרכזיות שליוו את המבצע: מנהל לשכתו של בגין באותה התקופה, יחיאל קדישאי; מפקד חיל האוויר דאז, אלוף (מיל') דוד עברי; האלוף אביעזר יערי, סגן ראש אמ"ן באותם ימים (ראש אמ"ן מחקר), שהציג את נתוני המודיעין בפני הממשלה; הטייס אל"מ (מיל') זאב רז, שפיקד על התקיפה ואף קיבל עליה את צל"ש הרמטכ"ל, וכן את שלמה נקדימון, מחבר הספר "תמוז בלהבות" (הוצאת עידנים-ידיעות אחרונות), לימים יועצו של מנחם בגין, שממשיך לתעד עד היום כל פיסת מידע הנוגעת למבצע ולתקופה שקדמה לו. את הדיון שהתפתח הנחינו יחדיו, אנוכי והרצל מקוב, לשעבר מנהל לשכתו של יצחק שמיר וכיום מנהל מרכז בגין ומי שבעצמו שימש בקר אוויר באחד ממטוסי החיפוי לתקיפה.

לכל אורך הדיונים המקדימים לפעולה לא חדל בגין לדבר על סכנה ממשית של שואה שנייה. התרחיש הדמיוני שפותח את "תמוז בלהבות" מתאר את השמדת תל אביב ואת בגין פורץ בבכי על שנמנע מהפצצת הכור.

גם אתכם ליוותה תחושה של שואה קרבה. זה הדביק אתכם-

יערי: "לא היה צורך להדביק אותנו. האיום היה ברור".

עברי: "לא היה מישהו שחשב במושגים אחרים, אולי לא דרמטי כבגין, אבל האיום היה מוחשי מאוד".

רז: "כל המידע על סדאם חוסיין, דבריו ואישיותו היו בתודעה שלנו".

נקדימון: "אצל בגין השואה כל הזמן היתה ברקע. הוא דיבר על הילדים שלנו וגם על ילדי בגדד שאינם אויבים. לכן כל כך בער לו להפציץ את הכור כשהוא אינו פעיל, כדי שלא ייווצר זיהום שיפגע באזרחים עיראקים".

קדישאי: "אני מבקש להקריא דברים שבגין אמר בכמה הזדמנויות שלא קשורות למבצע ולכור, שמסבירים מה עבר לו בראש: 'אם אויב היהודים אומר שיש בליבו, בדמו, שאיפה להשמיד אותם - אל תזלזלו... אל תפקפקו. קחו את דבריו ברצינות... תאמינו לו שהוא רוצה להשמיד ועשו כל שביכולתכם למנוע את הדבר הזה'. זה הקוד שהניע את בגין, גם בכור, וגם בסיטואציות אחרות".

האשימו את בגין שעיתוי הפעולה נקבע על פי שיקולי בחירות, שהתקיימו שלושה שבועות לאחר מכן.

עברי: "אין לזה בסיס. ראשית, תארו לכם שהפעולה היתה נכשלת. שמטוס היה נופל, שטייס היה נשבה - זה היה כישלון שבוודאי לא היה עוזר לקמפיין. לבגין היה חשוב הביצוע לפני הבחירות מסיבה פשוטה: הוא הסביר לנו שאחרי הבחירות לממשלה חדשה ייקח זמן להיכנס לעניינים. עד שהיא תלמד את הנושא יכול להיות שהאורניום ייכנס לכור ונחמיץ את ההזדמנות לפגוע בו כאשר אינו חם. הוא ידע שכשהכור חם, הרבה יותר מסובך להפציץ, מחשש לפגיעה רדיואקטיבית באזרחים".

היתה לבגין אופוזיציה חזקה שהתנגדה לפעולה: סגנו יגאל ידין, ראש האופוזיציה פרס, שר הביטחון לשעבר עזר וייצמן ואחרים שניסו לפעול נגדה.

עברי: "אני זוכר את עזר וייצמן, שכבר לא שר ביטחון, בהלוויית הבן של רפול (ב-5 במאי 1981 - נ"ש), כשהוא ניגש אל שרים ואנשי צבא ומנסה לשכנע אותם שלא לבצע את הפעולה. 'מה, אתם מטורפים-' הוא שאל אותנו".

נקדימון: "שם, בבית הקברות בתל עדשים, הוא ניסה לדבר גם עם שרון שלא רצה לשוחח איתו. את בורג הוא שאל: 'השתגעתם-' ואת ארליך הוא עקץ בלגלוג: 'שמעתי שאתה גיבור' וביקש ממנו לתאם לו פגישה עם בגין. ארליך סירב".

וב-10 במאי, אחרי המכתב לשמעון פרס המזהיר שאם חיל האוויר יפציץ את הכור תהיה מדינת ישראל כ"דרדר בערבה", אתם מבטלים את הפעולה.

עברי: "ברגע שפרס העביר לבגין את המכתב, בגין חשש שהסוד דלף לא רק לפרס. הטייסים כבר היו בדרך למטוסים ואנו נאלצנו להפסיק הכל. זה היה הלם.

"בנוסף היה צורך דחוף לייצר מחדש חשאיות. הודענו על ביטול מוחלט. שינינו את שם המבצע מ'גבעת התחמושת' ל'אופרה' וצימצמנו מאוד את המעגל של יודעי הסוד".

נקדימון: "גם עוזי עילם, מנכ"ל הוועדה לאנרגיה אטומית, הלך לגייס את יגאל ידין, סגנו של בגין. ידין רצה לעזוב את הממשלה. הוא ביקש לפרוש בעילה אחרת כדי שלא לחשוף את המבצע. הוא גם לא האמין לרפול. רק אחרי שרפול בא לביתו עם חומר מודיעיני וחשף בפניו מקורות, הוא שינה את דעתו".

מה היו הנימוקים של המתנגדים, למשל של ראש אמ"ן, יהושע שגיא-

עברי: "גם לו היו נימוקים כבדי משקל. הוא שאל: אם בניית כור חדש נמשכת 5-3 שנים, האם ישראל מתכוונת לתקוף כל כור שייבנה מכאן ואילך? האם מוצדק הסיכון המבצעי תוך כדי ספיגת נזקים מדיניים בזירה הבינלאומית? שאלה כבדה נוספת היתה: האם התקיפה לא תפגע בתהליך השלום עם מצרים-".

איך התייחס בגין לניסיונות של וייצמן ופרס למנוע את המבצע-

קדישאי: "אחרי המכתב של פרס הוא 'יצא מדעתו'. 'איך אפשר-' הוא שאל, 'הסוד דלף'. את עזר הוא הכיר. הוא התייחס לניסיון שלו לשכנע שרים שתמכו בפעולה לחזור בהם, בזלזול ובתיעוב".

"מתחנו עד הקצה"

ברמה המבצעית היה קושי רציני. האמריקנים לא סיפקו למטוסי האף-16 מערכות תדלוק אוויריות.

עברי ויערי: "מתחנו את החבל הזה עד הקצה. מהירות הטיסה נקבעה להיות החסכונית ביותר בדלק. עברי אישר 'תדלוק חם' - תדלוק בשעה שהמנועים פועלים, והטייסים השליכו את מיכלי הדלק הנתיקים, למרות שהיה חשש מפגיעה בחימוש".

רז: "אחרי הפעולה, עברי אמר לי לשתף פעולה עם האמריקנים ולתת להם כל מידע שהם יבקשו. הם לא האמינו שלא תידלקנו באוויר. 'זה בלתי אפשרי', הם חזרו אמרו. כשסיפרנו להם איך 'מתחנו את החבל', הם אמרו: 'אבל זה אסור'. זה לא התקבל על דעתם".

כשהמטוסים יצאו לדרך, הם חלפו מעל מפרץ עקבה ושם הבחין בהם חוסיין מלך ירדן שבילה על היאכטה שלו. היום אנו יודעים שהוא התקשר למטה שלו ברבת עמון וביקש להעביר את המידע לעיראקים, אבל משום מה, המידע הזה שהיה עלול 'להרוג את אלמנט ההפתעה, לא הגיע אליהם. היו פרסומים מערביים שהשיחה הגיעה באורח פלא לאוזנו של קצין מודיעין ישראלי דובר ערבית שהתחזה לאיש שיחו של המלך.

עברי: "חד משמעית - אין לזה בסיס. דיברתי על זה עם חוסיין כמה פעמים כשנפגשתי עימו. הוא ראה את המטוסים, צילצל למטה שלו, וקיבל תשובה, שלא רואים שום דבר, ובאמת הטייסים דאגו שלא יראו אותם".

רז, כשאתה יושב בתא הטייס בדרך אל המטרה, ברמה המאוד אישית - מה רץ לך בראש, במחשבה-

רז: "בראש רץ רק הצד המקצועי. שום דבר אחר. רק הניווט. רק לא לפשל. אתה לא מרשה לעצמך להיות רגשי או לפחד. רק המטרה".

ובדרך חזרה, אחרי המבצע-

"אחרי המבצע התברר לי שחלק מהטייסים שיתפו את נשותיהם בעניין. אני חושב שהעומס הרגשי של מי ששמר לעצמו את הסוד היה עצום. מצד שני - רגשית, גם לא נכון לעשות דבר כזה לאישה. התפתח על זה ויכוח בטייסת".

אילן רמון היה אחד משמונת הטייסים שהפציצו את הכור.

רז: "רמון היה אז רווק צעיר. שותף הסוד היחיד מבחינתי לאורך תקופה ארוכה. אני זוכר אותו מתמרן בצורה מופלאה עם המטוס לפי התירגולת, בשעת ההפצצה, כדי להתחמק מאש אפשרית. לפרק זמן ארוך רמון גם היה זה שבדק עבורי את טווח הטיסה האפשרי לכמות הדלק הנתונה. כשהוא חזר אלי עם התשובה שהכור קצת מחוץ לטווח עשינו ניסוי פרימיטיבי ולקחנו סיכון גדול של השלכת מיכלים. זה עבר בשלום וכך נהגנו".

מטוסי האף-16 הגיעו אלינו קצת במקרה.

עברי: "במקור הם יועדו לאיראן. אחרי ההפיכה שם, האמריקנים שאלו את עזר וייצמן, עוד כשהיה שר ביטחון אם אנחנו ערוכים לקלוט אותם אצלנו. עזר שאל אותי והשבתי בכן מידי. נותנים לך - תיקח".

אחרי הפעולה ישראל חטפה גינויים מכל העולם וגם סנקציות מארה"ב. האם מאחורי הקלעים היה המצב שונה?

הרצל מקוב: "ריצ'רד אלן, שהיה היועץ לביטחון לאומי של הנשיא רייגן, הגיע לבגין אחרי הפעולה וביקש לראות אותו בארבע עיניים. בחדר היו עוד שני אנשים, שבגין סירב להוציא אותם, ואלן אמר לו: הנשיא ביקש לומר לך 'וול דאן' (פעולה למופת) וזה אותו נשיא שגינה והטיל עיצומים על ישראל".

נקדימון: "היתה חמישיה ובתוכה קספר ווינברגר, שר ההגנה של ארה"ב, שלחצה על הנשיא קשות. היה גם קצר בהעברה של תיק הכור בין המימשל של קרטר לבין המימשל של רייגן. התכתבתי על כך עם קרטר, והוא אישר זאת. החומר המלא לא עבר במסודר. זה חלק מההסבר לתגובה הקשה.

"מעבר לכך הסתבר לימים, ושמחה ארליך שהיה איש סוד של בגין אישר זאת, שבגין קיבל מאלכסנדר הייג, מזכיר המדינה של ארה"ב, עידוד מסוים להפציץ את הכור. כך על כל פנים בגין הבין זאת".

יש הבדלים

האם ניתן להשוות בין הסיטואציה ערב השמדת הכור העיראקי, לבין הסיטואציה מול האיראנים היום? האם יש תובנות מאז שניתן להיעזר בהם כיום-

עברי: "בראש ובראשונה תהליך קבלת ההחלטות, לוודא שמיצית את כל האופציות האחרות לפני האופציה הצבאית. הקונצנזוס הפנימי חשוב, וגם מטריה בינלאומית היא צורך".

יש מקום להשוואה-

עברי: "יש הבדלים גדולים בין עיראק לאיראן. באיראן המתקנים מפוזרים. בעיראק הכל היה מרוכז במקום אחד. בעיראק ההחלטה אם להשתמש בנשק גרעיני היתה נתונה בידיו של אדם אחד - סדאם. באיראן יש תהליך קבלת החלטות שבו משתתפים יותר אנשים.

"לפני 30 שנה לא היתה אפשרות ללוחמה בדרך שונה. היום יש לך אפשרויות מגוונות להשיג עיכוב באמצעי הזה לפני שאתה תוקף.

"והדבר האחרון: לסדאם היו אויבים מסביבו. הוא נלחם עם איראן. כווית פחדה ממנו. לא כולם הצטערו על מה שקרה. עם איראן זה יותר מורכב. השאלות הן שחור-לבן, אבל התשובות הן בתחום האפור".

יערי: "כשבוש הבן היה צריך להחליט אם לתקוף בעיראק או באיראן, הוא עשה את הבחירה הלא נכונה. כשאנחנו היינו צריכים להחליט אם אנחנו מטפלים בצרה של טילי קרקע אוויר בבקעת הלבנון, או בכור העיראקי, עשינו את הבחירה הנכונה, למרות שפיקוד צפון חשבו אז אחרת. אם היינו מתחילים עם הטק"א היינו שורפים לפרק זמן קריטי אפשרות לפעול נגד הכור".

באיזו מידה התיאום עם ארה"ב בנושא איראן הוא חיוני והכרחי?

עברי: "פוליטית - חייבים לתאם".

* * *

ב-26 ביוני, שלושה שבועות לאחר השמדת הכור, אמר מנחם בגין: "ימים נוראים ולילות קשים עברו עלינו מאז נודע לנו שבאוסירק מכינים נגדנו פצצות אטומיות. היתה לנו דילמה נוראה. נניח שאנו לא עושים שום פעולה. מה יהיה עלינו, וקודם כל על ילדינו-

"כאשר היינו יוצאים לרחובות ורואים קבוצת ילדים שלנו משחקת, היינו מתבוננים בהם ושואלים את עצמנו, מה נעשה? איך נסלח לעצמנו אם חלילה לא נפעל? והצד השני, מה יהיה אם הטילים העיראקיים חלילה יורידו את מטוסינו וטייסינו וחלילה יהרגו או ייפלו בשבי, שבעיראק גרוע ממוות.

"כאשר החלטנו לבצע את הפעולה, היה זה הרגע האחרון. למדנו כי אם הכור יהיה 'חם' - לא נוכל עוד לפעול, פן גלי רדיואקטיביות מרעילים היו הורגים ופוגעים באלפים ורבבות ילדים עיראקים, והם לא אויב שלנו".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו