כמי שנמנית עם קבוצת המיעוט הנקראת "אנשים שאוהבים סקרים", אני יכולה להעיד שאנשים מסוגי לעולם לא יסרבו להשתתף במטלה שדורשת מאיתנו להשיב על שאלונים ארוכים שמבררים את מצבנו הרפואי והנפשי. יש שיכנו זאת מחלה; אני מעדיפה לראות בזה תחביב לא מזיק. השבוע, כשנודע לי שחבר טוב שלי נבחר על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשמש נסקר, ביקשתי ממנו לבדוק איך אני יכולה להשתלב שם במקומו. מאז הוא מסנן אותי. כציידת מחקרים, חלק מרכזי בחיי מוקדש לחיפוש אחר מודעות שקוראות לי להשתלב במחקר כלשהו - רצוי אקדמי, כזה שתוצאותיו יפורסמו בכתב עת מדעי בעל שם עולמי - וחלק אחר אני מקדישה לתהייה מדוע אנשי מדע לא חוקרים את התחומים החשובים באמת לרווחת האדם המודרני: השפעת אלפי שעות צפייה בטלוויזיה על תיאבון האישה, או הקשר בין גלישה בבלוגים של אופנת עילית לחשבון הבנק של האזרחית ש' ומצב רוחה הכללי. עד כה נמצאתי מתאימה למחקר אחד ויחיד. זה קרה לפני כמה חודשים, כשקיבלתי שיחת טלפון שבישרה לי שעל פי המאפיינים שלי הנמצאים במערכת - הממ... איזו מערכת זו? מעניין - אני עשויה למצוא עניין במחקר שמתמקד בפחד מלידה. "יש לך חרדות וסיוטים? את חוששת שיקרה לך משהו רע בלידה-", שאלה אותי עוזרת המחקר, צעירה שטרם הפכה לאם. "את צוחקת עלי? ברור! למה, את מכירה מישהי שלא חושבת שהיא תמות בלידה-", שאלתי. בתגובה היא הודיעה לי שהתקבלתי. מילוי שאלונים וראיונות הוא החלק המהנה במחקר. אני יכולה לסייע למדע לצעוד קדימה, לעזור לאלפי נשים להבין טוב יותר אילו מנגנונים השתבשו בגופנו במהלך ההריון (רמז: כולם!), להציע פתרונות אפשריים. אני לא יודעת מה בדיוק זה אומר עלי כנחקרת, אבל כשריפרפתי על השאלות במחקר הרגשתי כאילו ניסחתי אותן בעצמי. מיהרתי לסמן "5" ("מאוד") כמעט על כל שאלה. הנחרצות המוחלטת אולי הבליטה אותי יתר על המידה, אבל לא יכולתי לשקר. "מאוד" היתה התשובה שלי לגבי כמה את מפחדת מהלידה, "מאוד" היתה התשובה שלי לגבי כמה את מוטרדת שדברים ישתבשו במהלכה, "מאוד" היתה גם התשובה שלי לכמה את מתגעגעת לחייך לפני ההריון. * * * "אני מאוד תומכת במחקר הזה", הסברתי לחוקרת הראשית כשנפגשנו. ההשערה הבלתי מבוססת שלי - בגלל רוב גברי אצל החוקרים, נחקרים בעיקר נושאים שמעסיקים גברים (אני לא יכולה לדמיין אישה שחשה צורך עז לשחזר את המפץ הגדול, אבל גבר ששומע "מאיץ חלקיקים" ישר חושב: מגניב!) - קיבלה אישור. המחקר הישראלי על פחד מלידה באמת נחשב לפורץ דרך. נושאים רבים הקשורים להריון נחקרו בעבר, אבל ההתמקדות בנקודה הבאמת כואבת - בכל המובנים - משום מה נשכחה מאלה שלא צוידו ברחם. זה מובן, אם יוצאים מנקודת ההנחה הרווחת שנשים כה כמהות להתרבות, עד שעניינים פעוטים, למשל חיתוך גופן, תפרים וכאבי תופת ייראו להן שוליים לעומת התוצאה. כמו הרבה נושאים אחרים הקשורים לגוף האישה, פשוט לא דיברו על פחד מלידה לאורך תקופה ארוכה, נגיד כמה אלפי שנים. "לא הכרתי אף אישה שאמרה לי שהיא מפחדת ללדת", סיפרתי לחוקרת באותה שיחה ראשונית, "מי שכבר ילדה אמרה שזה לא תענוג גדול, אולי ציינה שכאב לה - אבל זהו. כאילו, לא סיפור". החוקרת הסבירה לי שהעמימות הזו לא כוונה נגדי. לא השתכנעתי. "אז למה אף אחת לא מדברת על זה? למה אני מרגישה שאני היחידה בעולם שהמחשבה על לידה מבעיתה אותה-", שאלתי את בעלי, לא בדיוק הגורם המוסמך לענייני לידות, אבל אדם בעל חושים בריאים. "כי אם מישהי תגיד לך שזה הדבר הכי גרוע שקרה לה בחיים - היא סתם תפחיד אותך", הסביר לי האיש שבמשך חודשים ארוכים (תשעה וחצי, אבל מי סופר) ביקשתי ממנו לשאת למשך כמה שעות את העוברית המשותפת שלנו, או ללדת אותה במקומי. "זה לא הגיוני. כולן רוצות ללדת לידה טבעית, בבית, לחוות את שיא הכאב האנושי, לסבול כמו חיות מטורפות, ורק אני רוצה להיות תחת הרדמה מלאה כשישלפו את היורשת מתוכי", התלוננתי רגע לפני שהגעתי למסקנה האפשרית היחידה: "משהו לא בסדר אצלי. אני פגומה". ייתכן שרק אותי תיכנתו ככה? למה אין עוד יצורים מהדגם שלי, נשים בריאות בנפשן שרוצות להקים משפחה אבל לא למות מכאבים בדרך אל המטרה ("למות" במובן המילולי. הצוואה שהכנתי תדבר בעד עצמה. התכוננתי לכל תרחיש). "עיזבי, זו לא תחרות, תעשי מה שטוב לך. יש גם כאלה שיולדות עם דולפינים. את רוצה ללדת בים-". "בינואר? השתגעת? יהיה לי קר", עניתי לו. כאילו באוגוסט זו היתה אפשרות. אז ילדתי הלומת משככי כאבים. אין לי מושג איך היה, הסמים היו נהדרים. האנשים שחיכו לי אחרי ההתאוששות טוענים שישנתי. אני זוכרת ערנות שיא, אבל לא בטוח שהדיוק ההיסטורי לצידי. בסוף, בגלל סיבות רפואיות, כבר לא התאמתי למחקר, אבל אני עדיין חושבת שצריך להשלים אותו ולפרסם את תוצאותיו בהקדם. נשים צריכות לדעת שפחד מלידה הוא לגיטימי, שכיח וניתן לטיפול. ולידה, אגב, היא באמת חוויה מפחידה. וכואבת. אמהות מנוסות אומרות ששוכחים, אבל אלה שטויות. אני מאשימה את חוסר שעות השינה שלהן.
אישה בורחת מלידה
לא צריך מחקר כדי לדעת שלידה היא חוויה מפחידה • אמהות מנוסות אומרות ששוכחים, אבל אלה שטויות • זאת החרדה הכי לגיטימית. תשאלו אותי
Load more...