בעוד עשרה ימים תחגוג טוויטר עשר שנים להיווסדה. עם 320 מיליון משתמשים חודשיים, המספקים חצי מיליארד "ציוצים" מדי יום, מדובר לכאורה בסיפור הצלחה, אך כלל לא בטוח שיש לרשת החברתית הזו יותר מדי סיבות למסיבה. נכון, ציון הדרך, "חגיגות העשור", מעסיק את מיטב המגזינים ברחבי העולם, אך בעיקר מעלה שאלות לגבי עתידה של טוויטר. שאלת השאלות היא: נחיצותה של רשת חברתית זו לחברה האנושית, ולא רק מהזווית הטכנולוגית המשעממת, אלא דווקא מהזווית החברתית (המעניינת יותר) והכלכלית, זו שמעידה על השורה התחתונה - החשובה מכל בעמק הסיליקון בואכה סן פרנסיסקו.
האיש שכתב את ההודעה הראשונה, 140 אותיות בלבד (מספר התווים המותר בכל ציוץ, עד היום), הוא ג'ק דורסי, מפתח תוכנה בן 29. הוא עשה זאת בהפסקת צהריים ארוכה אי אז בעשור הקודם, אז הקליד: "just setting up my twitter". אגב, השם טוויטר נבחר לאחר שהשמות Smssy, Status
ו־Friendstalker נראו ונשמעו משעממים מדי. היום אפשר לומר שבחירת השם לא היתה רעה, כי שוויו של העסק הזה, שיש שיגידו כי הוא מוזר, מוערך ביותר מ־13 מיליארד דולר.
•••
לאחרונה פירסמה הסופרת ואשת התקשורת עירית לינור את הסטטוס הבא ברשת החברתית פייסבוק, המתחרה הגדולה והפופולרית יותר של טוויטר:
"אני מנצלת את ההזדמנות שטוויטר נפל בשביל ללכלך עליו מאחורי הגב: אף אחד לא נמצא שם, חוץ מאנשי תקשורת ופוליטיקאים עם יותר מדי זמן פנוי, שחושבים שטוויטר זה מגניב. לטוויטר שלוש מטרות עיקריות: 1. לגרום לך להיות חד ומרושע יותר ממה שהתכוונת. 2. להיות לא פופולרי. 3. להעלות לפייסבוק את מה שאתה רוצה שיקראו יותר משמונה אנשים. כשטוויטר יחזור - אל תגידו לו שאמרתי. בעצם תגידו חופשי. אף אחד לא יידע מזה".
לינור הישראלית אינה הראשונה שבחרה לתקוף את טוויטר (כוכבים אמריקנים עשו זאת לפניה) דרך האלמוניות של הרשת החברתית המצייצת, שאינה מתקרבת להצלחת פייסבוק, שלה יש פי חמישה משתמשים. היא נגעה בנקודה מעניינת - הכישלון של טוויטר בישראל, בכל הקשור למספר המשתמשים "הרגילים" בו, אלו שלא מושכים בחוטים אלא רק מעלים פה ושם תמונה של חתול, משתפים דאחקה קטנה או מברכים בכל יום שישי את חבריהם ב"שבת שלום".
טוויטר, ישראל והעולמית, לא מפרסמת מספרים שנתיים, אבל מדדים פשוטים, כגון מנוע החיפוש גוגל, מוכיחים כי בארץ טוויטר היא קודם כל רשת שמיועדת לברנז'ת התקשורת. כלי עיתונאי מדרגה ראשונה, "כזה ששום עיתונאי לא יכול בלעדיו", כפי שנאמר בכל כנס תקשורת אפשרי בישראל בשנים האחרונות.
את הגבול הזה טוויטר מתקשה לחצות בישראל. הציבור לא מוצא בה עניין ומעדיף את פייסבוק, שם כל תמונה או פוסט, שיכול להגיע גם ל־1,000 מילה, מעבירים מסר כללי טוב יותר.
"אני לא יכולה להגיד שטוויטר היא חלק מהכלים הבולטים שלנו כאשר אנחנו נפגשות עם לקוח", מודה מאיה קרבט ממשרד יחסי הציבור והתוכן "קרבט־וייס", ומוסיפה: "האינסטגרם, לדוגמה, הוא כלי הרבה יותר שימוש עבורי, אפילו יותר מפייסבוק, כי אני מעבירה תמונה ומצליחה להעביר חוויה בצורה טובה יותר, בעידן שבו אנחנו עמוסים בכל כך הרבה אינפורמציה. אני כן יכולה להסכים עם זה שטוויטר היא כלי עבודה מצוין עבור עיתונאים ומאפשרת קשר ישיר עם מה שנקרא הברנז'ה. אבל מכיוון שכל הברנז'ה נמצאת שם, אז המקום הזה הוא קודם כל כזה שעולבים בו ומצליפים בו - ומבחינה מסחרית, הדיבור הישיר הזה לא עוזר ולא מקדם.
"למעשה, הוא מרחיק אנשים, כי לא כולם אוהבים שתוקעים להם. זו גם הסיבה בעיניי, שבארה"ב טוויטר הצליחה יותר. בחברה שהיא כל כך פוליטיקלי קורקט, טוויטר נתנה אפשרות להיות ישירים קצת יותר, להיות דוגרים יותר, במקום שאין הרבה אופציות להיות כזה. אבל אצלנו הישראלים אין את הצורך הזה. אנחנו דוגרים זה עם זה 365 יום בשנה ובכל הזדמנות שיש - בחיים האמיתיים או באלו הווירטואליים".
מתכוננים לגל הבא
גם חברות היי־טק ישראליות מרבות להשתמש בטוויטר, כי היא מאפשרת גישה ישירה לכותבי בלוגים ברחבי העולם, למשתמשי קצה ובעיקר כי היא תמציתית ויעילה יותר מפייסבוק. עם זאת, אנשי סטארט־אפ ישראלים, העובדים בארה"ב, כבר מזהים דרישה למשהו אחר שיתפוס את הגל הבא.
אייל גיל מחברת "הייפר", הממוקמת במנהטן, עוסק בדיוק בעניין הזה. החברה שלו מפתחת פתרונות שמאפשרים למותגים להפעיל משפיענים ברשתות החברתיות באופן פרוגרמטי. החברה סורקת את כל חשבונות המדיה החברתית בעולם ומנתחת מי קהל היעד שלהם. בין לקוחותיה: פפסי, LG, הולו ומשרדי פרסום רבים.
"על דבר אחד כולם מסכימים", אומר גיל, "שוק הרשתות החברתיות עובר מהפכה גדולה בימים אלה. טוויטר במרכז העניינים, כי היא דוגמה לתהליך הזדקנות של המשתמשים בה ואיבוד הקהל הצעיר לטובת מקומות אחרים כגון שירותים נקודתיים יותר, כאלה שפונים לצעירות ואחרים שפונים לצעירים.
"השירותים הללו, דוגמת Pinterest (להיט בקרב נערות ונשים צעירות בארה"ב) או Snapchat (הפופולרי ביותר בקרב צעירים), תופסים תאוצה מטורפת על חשבון הרשתות החברתיות הישנות, ואנחנו רואים צמיחה מטורפת. מי שעומדות בסחף הן פייסבוק, שממהרת לקנות כל מה שחם על המדף, ויו־טיוב, שבבעלות גוגל היא פורחת ושולטת לחלוטין בשוק הווידאו".
מול הנתונים הללו, מסביר גיל: "טוויטר עוברת משבר קשה מאוד. מדובר בתוצר של התעוררות הרשתות החברתיות, שכמעט כולן מבוססות על תמונות וידאו. טוויטר, שחרתה על דגלה את 140 התווים, כדי לאפשר צריכה קלה של תוכן, סובלת מכך שיש הצפה אדירה של תוכן, שחלק משמעותי ממנו לא רלוונטי. ההצפה הזו גורמת לכך שקשה למצוא את התוכן המעניין והרלוונטי מצד אחד, ומצד אחר מי שמפרסם תוכן לעיתים קרובות, מרגיש שאף אחד לא רואה אותו".
גיל ממשיך להסביר: "המתחרים הוויזואליים (תמונות, וידאו) של טוויטר משתפים תוכן שקל הרבה יותר לצרוך אותו, דוגמת סלפי או מזון. הרבה מספידים אותם כאן, אבל יש קולות שאומרים שהם יתאוששו. האמת היא שקשה מאוד לשנות מומנטום, ויש סיכוי שהם יסיימו את חייהם במקום דומה לזה של My space - רשת נישתית ולא נחשבת. מה שהכי עצוב הוא שהרשת שהמציאה את ההאשטאג, מוצאת המוני משתמשים חוגגים על ההאשטאג החדש: RIPTwitter#, משמע Rest in peace Twitter (נוחי על משכבך בשלום, טוויטר; ע"ר)".
אז לאן נושבת הרוח עם פתיחת העשור השני של הציפור הכחולה והמצייצת? ובכן, אחד המשקיעים הראשונים בטוויטר, כריס סאקה, כתב בשנה שעברה מאמר על עתידה. לא היה זה טקסט אופטימי כלל, אפילו די קודר:
"מבחינת מרבית האנשים, טוויטר קשה מדי לשימוש. מבחינת מרבית האנשים, לצייץ זה מפחיד. מבחינת מרבית האנשים, טוויטר נתפסת כמקום של בדידות". מי שחיזק את הדעה של סאקה היה לא פחות מביז סטון, אחד ממייסדי טוויטר, שהודה בחודש שעבר כי ייתכן שהחברה "לא תהיה רווחית בזמן הקרוב".
דבריו נאמרו אף שהכנסות החברה גדלו מ־28.3 מיליון דולר בשנת 2010 ל־2.2 מיליארד דולר ב־2015, ונראה שההסבר לדברי סטון הוא קודם כל אותו עניין תדמיתי - "אני מעדיפה להיות בטיפול שורש במשך שארית חיי ולא להצטרף לטוויטר.
אני לא מסוגלת לשאת את המחשבה של להיות מחוברת כל הזמן", כך צוטטה השחקנית אמה תומפסון, שהגדירה את הלך הרוח בקרב הסלבס האמריקנים.
שיימינג וטרור
בחודשים הקרובים דווקא צפויה קרנה של טוויטר לעלות מחדש. היא אמנם עדיין סופגת ביקורת על היותה תקועה בעבר, אבל בין שתשרוד את מבחני הזמן ובין שלאו, הרשת תיהנה לפחות עד נובמבר הקרוב ממערכת הבחירות האמריקנית, כשהמתמודדים על הנשיאות משתמשים בה בצורה אכזרית וצינית זה כלפי זה.
עם זאת, דרך שימוש זו בטוויטר מזכירה יותר מכל את הבעייתיות של הרשתות החברתיות בכלל ושל טוויטר בפרט. העיסוק הקבוע בעלבונות, בפגיעה על ידי פאנצ'ים חדים וקצרים, נתפס בעיני רבים ככלי שיימינג מכוער, ולפני שנה עסק בכך העיתונאי האמריקני ג'ון רונסון בספרו "So You've Been Publicly Shamed".
הספר עסק ברשתות החברתיות ובתופעת השיימינג, האופיינית לבני המילניום הנוכחי. את הדגש הוא שם על טוויטר. ברשת חברתית זו, מתאר הספר, עולה התופעה מדרגה, ומוגדרת כ"שפל ברוטלי של שיימינג". את טוויטר ההגדרה הזו הבהילה, עד שהפכה ממקום פחות שמרני מפייסבוק לגירסה החיוורת של ממלכת צוקרברג, ובכך הזכירה שבכל זאת מדובר בחברה אמריקנית, המתנהלת בתוך אומה שמרנית למדי.
השינוי הזה הוביל מהר מאוד, כבר ברבעון האחרון של 2015, לעצירה בגידול המתון במספר המשתמשים. בארה"ב מספר המשתמשים אף ירד, לראשונה מאז קמה החברה. הנתונים הקשים הגיעו גם על רקע שרשרת עזיבות של מנהלים בכירים, שחלקם הצהיר על "אובדן אמון החברה שאיבדה את דרכה", ובמקביל לדיווחים על מגעים למכירת החברה לחברת ההשקעות סילבר לייק.
כאשר טוויטר הופכת לחיקוי דהוי עם משטרת מחשבות של פייסבוק, וכל זאת עם חמישית ממספר המשתמשים, נדמה שיש סיבות לכך שהעיתונים הגדולים בארה"ב מדברים על כך ש"רק פיצ'ר או שינוי מהפכני יחזירו את המשתמשים האבודים של החברה, ואולי אף יהפכו אותה לחברה שימושית שיש בה צורך אמיתי".
עוד סיבה לבעייתיות הנעוצה ברשת החברתית היא השימוש שנעשה בה על ידי גורמי טרור כאלו ואחרים. החברה דיווחה כי מחקה 125 אלף חשבונות שקשורים לארגונים כגון דאעש או חיזבאללה, ובסוף השנה שעברה ספגה פגיעה מדיווח של ה"גרדיאן" הבריטי. העיתון פירסם כי מוחמד רחמן בן ה־25 נאשם בעבירות שקשורות לטרור לאחר שהשתמש בטוויטר.
הוא העלה ברשת החברתית חומרים קיצוניים ובין השאר צייץ לעוקביו את השאלה הקריטית: "היכן כדאי לי לבצע פיגוע טרור, במרכז הקניות ווסטפילד או ברכבת התחתית בלונדון? כל עצה שלכם תתקבל בברכה". שם המשתמש של רחמן היה "המפציץ השקט", ובביוגרפיה שבעמוד הטוויטר שלו כתב: "בואו ללמוד כיצד לבנות חומרי חבלה בנוחות של חדר השינה שלכם".
בעת הפרסום אף אחד כבר לא זכר שטוויטר הגיעה לשיא חדש בתקופת האביב הערבי, אותה מהפכה שפרצה לפני חמש שנים בעזרת טוויטר ושינתה את העולם. הדימוי היה אז רומנטי למדי, והכי רחוק שאפשר מהדימוי של החברה היום, שכאמור משלמת מחיר על כך שנחשבה בתחילת הדרך לאנטי־ממסדית ולחדשנית.
ניצוצות של תקווה
בכתבה שפורסמה באמצע השבוע במגזין "פורבס" היה אפשר לזהות יותר מניצנים של אופטימיות. אלו התבססו על ההנחה שג'ק דורסי, האיש שהתחיל את הכל, עזב הכל, ואז חזר, יוכל להוציא את העגלה המצייצת מעומק הבוץ.
ראיונות לחגיגות עשר השנים דורסי לא נתן, אולי כי בדירוג העושר העולמי שפורסם בתחילת השנה האזרחית הונו הוערך ב־944 מיליון דולר "בלבד" (מה שהוציא אותו מרשימת המיליארדרים העולמית), אבל מרואיינים אחרים קבעו: "אם יש מישהו שיכול לעשות את השינוי זה רק ג'ק".
הכתבה ב"פורבס" ניסתה להבין בעצם מה התשובה לשאלה שכולם שואלים: למה אנשים שלא מובילים בתחומים כגון תקשורת, כלכלה וספורט - לא מעוניינים להוריד את האפליקציה ולבלות זמן וירטואלי עם אלו שדווקא מובילים את התחומים הללו? כשתימצא התשובה לשאלה זו, ייענו כנראה הרבה שאלות נוספות סביב הרשת החברתית.
ובינתיים, לפחות על דבר אחד צריך להוריד את הכובע בפני טוויטר. היא ספגה בעשור האחרון מהלומות מילוליות, הפסדים כספיים שהיו יכולים לכלכל עשרות סטארט־אפים וביקורות אינספור - ועם זאת היא עדיין כאן, קובעת סדרי יום אצל אנשים שקובעים סדרי יום.
עכשיו, לכו תשאלו בסביבתכם הקרובה מי הוריד את אפליקציית טוויטר לנייד שלו ומי הוריד את זו של פייסבוק. התשובות שתקבלו יספרו לכם לבד את כל הסיפור של טוויטר, שתצטרך בעשור הקרוב לשרוד דרך ניסיונות השכנוע, שאנחנו פשוט לא יכולים לחיות את חיינו בלי הציפור הכחולה על צג המכשיר החכם והמשעבד שבידנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו