לו הייתי פיראט

בקאן, כמו בנתיבי איילון, ככל שהשלט שלך יותר גדול, כך המותג שלך יותר חזק. מבט מהיר על מה שהיה עד לפני שבוע חזיתות שיש מפוארות של בתי מלון יוקרתיים והפך בשבוע האחרון לסוג של לוח מודעות ענקי, מבהיר חד-משמעית למי כרגע בהוליווד יש את הכי הסרט הכי גדול. ג'וני דפ וחבורת שודדי הקאריביים, שחוזרים בסוף השבוע הנוכחי לסיבוב רביעי בבתי הקולנוע, הם ללא ספק הדבר הכי לוהט כרגע בשכונה ההוליוודית.

דפ, בתחפושת קפטן ג'ק ספארו, מגובה בפנלופה קרוז, הרכש החדש של ההפקה, מגיחים בגדלים על-אנושיים כמעט מכל חזית מלון, משאית, אוטובוס, מסך טלוויזיה או עלון מקומי. אפילו מארגני הפסטיבל הצרפתי שמקפידים על לוח זמנים נוקשה, הבינו את משמעות ביצת הזהב שיש להם ביד ואת פוטנציאל הבאזז שאירוח הסרט יכול לספק לפסטיבל המקשיש בן ה-64, ונתנו למפגש העיתונאים עם צוות הסרט חצי שעה יותר מהמקובל. להבדיל מהמראה המרושל של הפיראטים, דפ וקרוז פיזרו כמויות של גלאם ושיק על השטיח האדום ובשלל המסיבות שנערכו לכבודם.

דפ התייצב למפגש בתספורת קצרה, משקפי שמש עם עדשות כחולות, שני קעקועי ענק המעטרים את אמות ידיו (מתוך 13 בשאר חלקי הגוף), שלל טבעות, צמיד עבה ובעיקר המון שארם. הוא הירבה להסתודד ולצחקק עם קרוז שהגיעה חנוטה בשמלה כחולה ומינימליסטית, ארבעה חודשים בלבד אחרי לידת בנה הבכור.

הסרט החמישי כבר כתוב

מאז יצא הסרט הראשון בסידרה בשנת 2003, הספיקו "שודדי הקאריביים" להפוך למעצמה של סרטים, מתקני שעשועים בפארקים של דיסני ומשחקי מחשב, שהכניסו סכום מצטבר שמתקרב ל-3 מיליארד(!) דולר, מה שהפך את סידרת הסרטים לאחת מהמצליחות בהיסטוריה של הקולנוע. לא מעט ביקורת נשמעה בקאן על כך שמה שהחל "כהברקה אמנותית" הפך לעניין מסחרי שמאבד כיוון, ודפ, שנושא על כתפיו את סידרת הסרטים, הגיע מהבית עם תשובות לביקורת המופנית כלפיו, וטרח לשרבב כמעט בכל תשובה את העובדה שמדובר באחד התפקידים המאתגרים של חייו.

"אני כל כך אוהב את הדמות הזאת, שאני אעשה גם סרט שמיני אם יבקשו", הוא אמר יומיים לפני פסטיבל קאן בעת שהשיק את הסרט בבכורה בלונדון. מצד שני, עיתוני הבידור בארה"ב יודעים לספר שהתסריט לסרט החמישי כבר כתוב, אבל דפ טרם אישר את השתתפותו בשל מחלוקת סביב עלילתו.

להבדיל משחקן כמו שון קונרי שגילם את ג'יימס בונד והתפרסם, אתה כבר היית שחקן מוכר כשצילמת את הסרט הראשון של "שודדי הקאריביים". מה משך אותך בדמות של ספארו ובעיקר, מה משאיר אותך בתפקיד?

"התשובה היא מאוד פשוטה: אתגר. יש משהו מאוד מפתה בלגלם את ג'ק ספארו, שהוא סוג של נוכל רומנטי ורשע מסוג חיובי. בכל פעם שאני מסיים את העבודה עליו אני מרגיש בגוף ירידת מתח. אני מאוד נהנה לגלם את הדמות שלו כי ברגע שאני עוטה על עצמי את עורו זה כאילו שהכל מותר לי. זאת תחושה נפלאה לשחקן. עד מתי אגלם אותו? עד שארגיש שמיציתי אותו. להבדיל מדמויות אחרות שגילמתי בסרטים, פה אני מרגיש שהסיפור והדמות עדיין לא מיצו את עצמם ושיש לי עוד זוויות וצדדים להראות לצופים. כששחקן מגלם דמות מהסיבות הלא נכונות ומהשיקולים המסחריים בלבד זה לא טוב בעיניי, אבל אם הקהל דורש המון ואני מרגיש שיש לי עוד מה לתת אני לא רואה בכך בעיה.

"מעבר לכך, הפעם הצטרפו אלינו פנלופה והבמאי בוב מרשל שעשה את 'שיקגו' ו'NINE', וכמובן העובדה שצילמנו את הסרט בתלת-מימד. אני מרגיש שכל אלו העניקו חיים מחודשים ומרעננים לסרט. מה שמדהים אותי באהבה של הקהל הוא שבפעם הראשונה שגילמתי את הדמות בפני המנהלים של חברת דיסני הם מאוד לא אהבו את הפרשנות שלי למה זה פיראט. לדעתי הם אפילו שקלו להחליף אותי בשחקן אחר, אבל איכשהו הם השתכנעו בסוף".

מכיוון שסידרת הסרטים מבוססת על הדמות המצליחה שבנית, עד כמה אתה מעורב בתסריטים?

"לשמחתי הרבה מאפשרים לי להיות שותף ליצירה ומתעניינים בדעתי. הייתי בר מזל להיות מעורב בפיתוח הסיפור מהרגע הראשון. על התסריט עובד צוות של אנשים מאוד מוכשרים והכל נעשה בשלבים. בהתחלה בונים עמוד שידרה ולאט לאט יוצקים עליו שכבות של בשר. מכיוון שחלק מהאנשים כבר עבדו בסיבובים קודמים יש כבר תחושה של משפחה, הרבה פעמים אנחנו גם מנסים דברים אחרים על הסט ומאלתרים. ג'פרי ראש ("נאום המלך"; י"א) ואני, למשל, כל הזמן מאלתרים ומנסים לקחת את התסריט והמצבים צעד אחד קדימה. מהצד אנחנו נראים כמו שתי זקנות שרבות כי אנחנו כל הזמן מתקוטטים".

אתה מוכר כשחקן שמביא למסך דמויות קיצוניות וצבעוניות. איך אתה בונה את הדמויות החריגות שלך?

"הילדים שלי הם הקהל הראשוני והסודי שלי. אני מאוד אוהב לעשות עליהם ניסויים ולראות מה התגובה שלהם. את ג'ק ספארו למשל, פיתחתי תוך כדי משחק ברביות עם הבת שלי. היא דיבבה את הברבי שלה ואני דיבבתי את הברבי שלי בתור ספארו וראיתי שזה פשוט עובד, עד שנמאס לה והיא אמרה לי 'די'. לצערי הילדים שלי היום כבר הרבה יותר גדולים ופחות סבלניים למשחקים שלי, אבל לשמחתי עדיין לא פוטרתי על ידם כך שהם עדיין חלק מכריע בעבודה הביתית שלי".

מצחיק את כולם על הסט

אפשר להבין את המשיכה של ג'וני דפ (48) לסידרת הסרטים שהפכה אותו לאדם עשיר. על פי הפרסומים השונים, על הסרט הנוכחי בסידרה הוא קיבל סכום אגדי של 35 מיליוני דולרים, מה שממצב אותו כיום כשחקן הרווחי ביותר בהוליווד. דפ, שפרץ במהלך שנות ה-80 לתודעה הציבורית בסידרה "21 ג'אמפ סטריט" שהפכה אותו לאליל נוער, הצליח למתג את עצמו במהירות כשחקן איכותי לאחר שחבר לבמאי טים ברטון שהוליד סרטים אמנותיים שבהם "המספריים של אדוארד" ו"אד ווד". דפ אמנם נחשב כל השנים לשחקן איכותי ואמנותי אך מעולם לא נחשב לשחקן רווחי. כל זאת השתנה בעקבות הסרט הראשון בסידרת "הקאריביים", שאיפשר לו ולברטון, חברו ושותפו ליצירה, להוציא לפועל הפקות ענק שבהן "סוויני טוד" ו"אליס בארץ הפלאות".

אפשר להבין מה מושך את דפ, אב לבן ובת מבת זוגו השחקנית הצרפתייה ונסה פאראדי, לדפוק על הברזל ההוליוודי בעודו חם ולהכין לו את תוכנית הפנסיה ליום שבו יחליט לפרוש. זאת כנראה גם היתה הסיבה של זוכת האוסקר פנלופה קרוז (37) לעלות לשיט בספינת המוזמנים של הפקת הענק. קרוז, שקיבלה את הפסלון המוזהב על משחקה בסרט "ויקי, כריסטינה, ברצלונה", לא הסתירה את התרגשותה מהמשחק מול דפ. המפגש הראשון והאחרון ביניהם על מסך הקולנוע היה לפני כ-12 שנים במסגרת צילומי הסרט "שאיפות", שהביא את סיפורו של האמריקני הראשון שייבא קוקאין לארה"ב. דפ היה כבר כוכב קולנוע לוהט בהתהוות וקרוז הספרדייה שהתגלתה בסרטיו של פדרו אלמודובר היתה התגלית החדשה של הוליווד. מאז הספיקה קרוז לממש את ההבטחה ולשחק במספר גדול של סרטים הוליוודיים כגון "ונילה סקיי" לצד טום קרוז ו"NINE", שעליו היתה מועמדת בשנית לפרס האוסקר.

"אני מרגישה זכות גדולה לחלוק זמן מסך עם ג'וני דפ, הייתי מעריצה שלו הרבה מאוד שנים לפני שהתחלתי לעבוד בארה"ב", היא אומרת ומעבירה יד בשיערו. "לפני 12 שנים עבדנו יחד והגיע הזמן שמישהו יאחד אותנו על המסך. בפעם הראשונה שנפגשנו הייתי קצת בלחץ. הייתי צעירה, נטולת ניסיון בהוליווד ובעיקר כמעט לא דיברתי אנגלית. לא הבנתי את מרבית הדברים שנאמרו לי על הסט וזה לא היה נעים. היום אני כבר מגיעה ממקום אחר ואני שמחה שיש לי הזכות לעבוד עם ג'וני, שרמת היצירתיות שלו כל כך מעוררת השראה. הוא פשוט בן אדם מיוחד. הוא נותן השראה בהרבה תחומים ולא רק כשחקן. הוא גם נורא נורא מצחיק על הסט והייתי צריכה להקפיד לא לצחוק".

את מרגישה שהזכייה באוסקר על "ויקי, כריסטינה, ברצלונה" השפיעה על הקריירה שלך-

"לא ממש. אני לא מרגישה שזה שינה אצלי משהו בדרך שבה אני בוחרת את הסרטים שאני עושה. כשהציעו לי את התפקיד של אנג'לינה זה היה במסגרת ארוחת ערב בלונדון. ישבתי עם בוב מרשל הבמאי, שביים אותי ב'NINE', ועם אחד המפיקים, ובסוף הארוחה הם שאלו אותי אם אהיה מוכנה להשתתף ב'שודדי ה...'. לא נתתי להם אפילו לסיים את השאלה ומייד קפצתי משמחה באמצע המסעדה. אוסקר זה דבר מקסים והוא מונח אצלי בסלון בבית, בכל פעם שאני מסתכלת עליו אני מחייכת כי אני רואה בו את כל הדרך הארוכה שעברתי ואת כל האנשים שעבדתי איתם ותרמו לקריירה שלי. אני עדיין, לפעמים, לא מאמינה שהחלום שלי להיות שחקנית התגשם".

כבר יותר קל לך לשחק באנגלית מבעבר-

"בהחלט. היום אני גם מבינה מה הבמאים אומרים לי אבל עדיין זה דורש ממני עבודה מאומצת והשקעה של שעות עם המורה שלי למבטאים. בסך הכל אני מרגישה אסירת תודה על כך שיש לי אפשרות לשחק בשתי שפות".

ג'וני, אתה טרם זכית באוסקר. זאת מטרה בקריירה-

"אני אדם מאוד נוח בלהפסיד. הנה, תראה, אני אפילו מחייך. האמת היא שזה לא באמת אכפת לי. ברור שזה יכול להיות נחמד שגם לי יהיה בסלון פסלון של האוסקר, כי אחרי הכל זה סוג של הכרת תודה על העבודה שלך, אבל זאת לא הסיבה שאני נמצא בתעשיית הסרטים. אני פה כי אני אוהב להיות יצירתי, לבנות דמויות, לחקור אותן ולנווט. הדבר היחיד שדווקא מטריד אותי הוא לראות את עצמי על המסך. זה פשוט קשה. אולי אני צריך לבקש בחוזה הבא שלי סעיף שמבקש לראות עותק של הסרט אחרי שגזרו אותי מכל הסצנות וככה לפחות אני אוכל לראות את העבודה של הפרטנרים שלי".

סידרת "שודדי הקאריביים" הפכה אותך לשחקן מצליח ורווחי, אחרי שלאורך שנים הקפדת לעשות סרטים אמנותיים, חריגים וקטנים. חלמת על הצלחה כזו גדולה-

"מה זאת הצלחה? הצלחה בהוליווד היא דבר כל כך חמקמק וזה כמו לחיות באופן תמידי על רכבת הרים. היום אתה עושה סרט שמצליח וכולם מחזרים אחריך ומחר אתה עושה סרט שנכשל. הייתי גם במקומות האלו וגם במקומות האלו. כבר נכנסתי ויצאתי כמה פעמים מ'הרשימה הלוהטת' של מפיקי הסרטים באולפנים. היו שנים שהטלפון צילצל בלי הפסקה והיו שנים שהטלפון לא צילצל עד שנכנסתי שוב לרשימה החמה. עם השנים למדתי לא לקחת ברצינות גדולה מדי את העניין הזה של הצלחה וכישלון. עשיתי, לדוגמה, סרטים כמו 'אד ווד' ו'איש מת מהלך' שהיו מאוד יקרים לליבי אבל לא הצליחו מבחינה מסחרית. זה לא אומר שהם פחות טובים, נכון? עשיתי ב-2003 את 'שודדי הקאריביים' הראשון שהיה הצלחה ומייד אחר כך יצא סרט שנקרא 'ליברטין' שראו אותו אולי שבעה צופים וחצי.

"בחודש ספטמבר יוצא לי סרט קטן המבוסס על הספר 'The Rum Diary', שמספר על עיתונאי כושל שמחפש את דרכו בחיים, ואין לי מושג איך הוא יתקבל. הצלחה של סרט היא דבר מאוד מסתורי ואין חוקים להצלחה עד לרגע שהקהל והמבקרים נחשפים לתוצאה. אז פתאום נהיה דיבור כזה והסרט הופך למשהו טוב, גדול, שובר קופות או כישלון".

אפרופו המבקרים, בחרתם להשיק את הסרט בפסטיבל קאן שעמוס בעיתונאים ובמבקרים מכל העולם. התגובה של התקשורת לסרט מלחיצה אותך?

"כן. תמיד חששתי מהמבקרים. הם באמת באמת מפחידים אותי", הוא צוחק צחוק גדול, "אולי זאת בעצם הסיבה שבאנו לקאן, לא? להתמודד עם הפחדים שלנו. לא... הממ... כן... בסך הכל זה כבוד גדול שבחרו בנו להיות חלק מהפסטיבל, אני מרגיש די טוב להיות פה. אין לנו שליטה על מה שהקהל יחשוב. קהל הוא דבר שמושפע גם מהיומיום שלו. מישהו דרך לו על הרגל או העלו את מחירי הדלק, ואין לו מצב רוח טוב בלי קשר לתוצאה".

מאמץ יתר על המסך

לאור העובדה שמפיק הסידרה הכריז על כוונתו לצלם סרט חמישי בסידרת הסרטים, דפ יכול להיות רגוע מכך שצ'ק שמן במיוחד יגיע לחשבון הבנק שלו בשנים הקרובות. מצד שני, המבקרים שמהם הוא "חושש" פירסמו את הביקורות שלהם למחרת הקרנת הבכורה בפסטיבל, והביעו רגשות מעורבים לגבי הצורך בהמשך עלילות ספארו. מבקר הקולנוע של "הגרדיאן" הבריטי העניק לסרט שני כוכבים מתוך חמישה וסיכם את ביקורתו כך: "ניסיונות קודמים בקולנוע להחיות דמות שוב ושוב כמו ב'מת לחיות', 'אינדיאנה ג'ונס', 'רמבו', 'שרק' ועוד הוכיחו שמדובר במשימה קשה. המאמץ לעשות משהו רענן בא על חשבון דברים אחרים שהולכים לאיבוד. בסרט הנוכחי ניסו מצד אחד לרענן ומצד שני לא לאבד ונותרו בסוף של דבר עם מאמץ יתר על המסך".

מצד שני, כמעט כל המבקרים, בלי יוצא מן הכלל, החמיאו לדפ על יציבות בגילום הדמות ועל הרעננות המשכנעת שמביאה איתה קרוז. עלילת הסרט החדש, הנקרא "זרמים רעים", מפגישה בין ספארו לאנג'לינה (קרוז), פיראטית מסתורית שעימה חלק כמה לילות בעבר. היא דוחפת אותו היישר לזרועותיו ולספינתו של פיראט זקן.

ספארו מוצא עצמו יוצא למסע בלתי צפוי לכיוון מעיין הנעורים האגדי, כשבדרך הוא צריך להלחם בזומבים, בפיראטים ובבתולות ים מפתות שיכולות להטביע גם את הפיראט המנוסה ביותר. הסרט צולם במשך 108 ימים בלוקיישנים שונים ברחבי העולם, בין השאר באיים הקאריביים, בהוואי, בלונדון ובלוס אנג'לס. בחלק מצילומי הסרט היתה קרוז, שנשואה לשחקן חווייאר ברדם, בחודשי הריון מתקדמים.

בסרט הדמויות שלכם במרדף אחרי מעיין הנעורים הנצחיים. מה היחס שלכם להתבגרות ולהזדקנות שלכם?

קרוז: "עבורי אישית יום הולדת הוא חגיגה אמיתית. אני מקבלת כל שנה וכל צעד בדרך הארוכה של החיים בשמחה גדולה. אולי זה מכיוון שאני ספרדייה. אין ספק שבתעשיית הקולנוע בלוס אנג'לס זה הרבה יותר דרמטי, ואני בסך הכל די מרוצה ומרגישה בת מזל שיש לי אפשרות לעבוד גם פה וגם שם. אני חושבת שבשורשים שלי יש לי גישה בריאה לחיים ולא הייתי רוצה להתחיל לפחד מההתבגרות. בעיניי תהליכי ההשתנות וההתפכחות שלנו כבני אדם עושים דברים טובים".

דפ: "העשייה הקולנועית משאירה אותי צעיר. אחרי הכל, יש לי הזדמנות להשתטות ועוד להתפרנס מזה".

אמרת בעבר שההשראה לדמות שלך היה קית' ריצ'רדס מ"הרולינג סטונס". חשבת להציע לו תפקיד-

"נראה לי שקית' עסוק מאוד בתוך העולם של הלהקה שלו, אף על פי שאני חייב להודות שזה יכול להיות מאוד מגניב שהוא יהיה חלק משודדי הקאריביים. לדעתי הוא יהיה פיראט מעולה ובעיקר יהיה מגניב לחלוק איתו את הקרוואן ולנגן איתו. האמת היא שזה נשמע לי כמו נושא מצוין לספר שאוכל לכתוב אחרי שאפרוש".

yuvalab@israelhayom.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו