האח הקטן של הכור הגדול

רק כשעומדים מול דלת הפלדה של הכור הגרעיני בשורק, מקבלים מושג ראשון על גילו האמיתי. שלט גדול על הדלת הכתוב בגופן שהיה בשימוש רק בשנות ה-50, מזהיר: כור לפניך, אזור קרינה. אנחנו פותחים את הדלת רק כדי לגלות שבצידה השני דלת נוספת, גם היא נראית בדיוק אותו הדבר. בפנים מתחיל הבלבול. אם דמיינתם מעליות מתוחכמות שלוקחות את המדענים לאחד מחדרי הבקרה החשובים במדינה, תשכחו מזה. אנחנו מטפסים כ-13 מטרים במדרגות לולייניות. משתדלים ללכת בצד ימין, הרחב יותר, ולהיעזר במעקה. ואז אנו נחשפים לליבת הכור במלוא עוצמתה. גוף מתכתי שקטן ממכונת כביסה ביתית שוכן בתוך בריכה ובה 400 אלף ליטר של מים צלולים. צלילות המים מתעתעת וגורמת לחשוב שהבריכה בכלל ריקה. הכל שקט ורגוע. בתוך הגוף הכסוף הקטן הזה, מספרים לנו, מתקיים הביקוע הגרעיני של האורניום. אותו ביקוע שכבר עשרות שנים נחשב אימת האנושות.

שורה של שלטים מזהירה בשלוש שפות את מי שמגיע לכור בשורק כי מדובר ב"שטח פרטי" וש"הכניסה אסורה". אם בכל זאת המשכתם בנסיעה, תגיעו לשער שאחריו תעברו עוד בדיקת אבטחה לפני שתעברו בשער כניסה נוסף. אין כאן מקום לטעויות: מרכז המחקר הגרעיני הוא לא עוד מעבדה לפיזיקה.

בפנים משתלטת האווירה הפסטורלית. כלניות, ורדים ופרחי לוע הארי נמצאים בכל מקום. המרבדים הירוקים, בשילוב עם גדר התיל החלודה שמקיפה את המרכז, גורמים לו להיראות כמו קיבוץ בגולן. העובדים כאן מסתובבים עם שני גלאי קרינה שצמודים לבגדיהם: האחד מצפצף מייד ברגע שכמות הקרינה עולה, השני מודד את הקרינה בסביבה לאורך זמן. "אם תלך עם זה בבית, המכשיר יצפצף יותר ממה שהוא מצפצף פה", מבטיח מהנדס ההפעלה של הכור, ד"ר ניר הזנשפרונג (34).

הכור כבר בן 51, אבל כנראה שחמישים זה העשרים החדש. חוץ מהבטון בבריכת השחייה ודלת הכניסה הכבדה, הכל הוחלף. למעשה, יש דבר אחד נוסף שלא הוחלף: האורניום. זה אותו אורניום שישראל קיבלה מארה"ב במתנה לפני כיובל שנים. בתוך הבריכה הצלולה שוכנים להם כמה מוטות, שבהם נמצא האורניום המשומש. כמה פעמים בשבוע מפעילים את הכור, לצורך הביקוע הגרעיני. בכל פעם משתמשים בגרם אחד בלבד מתוך כמות האורניום הקטנה שנמצאת שם מאז שנות ה-60. כמות קטנה אולי, אבל איכותית.

300 קילוגרם של אורניום 235 מסוגלים לספק חשמל בהספק של תחנת כוח המשתמשת בשלושה מיליון טון פחם. "לא מוכרים לנו יותר אורניום כי אנחנו לא חתומים על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני", מספר ניר. "הכור הזה עבד מעט, ולכן גם הבלאי איטי. זה כמו יד ראשונה מרופא. אנחנו עדיין משתמשים, למשל, בשעונים אמריקניים משנות ה-70. הם עובדים נהדר".

"הכור שלנו מתוחזק היטב", מתגאה המדען הראשי של המרכז, ד"ר יאיר יריב. הזמן הרב שעבר מאז הקמת הכור לא מדאיג אותו, וכשעולה שאלת המוכנות של המקום לתאונה גרעינית, הוא עונה בביטחון שאין ממה לחשוש. "אחרי האירוע בפוקושימה ישנתי טוב מאוד. כאב לי על היפנים, אבל לא חשבתי לרגע שמשהו כזה אפשרי כאן". האסון ביפן לא שינה דבר בנוהלי הכור. בשורק מסבירים שפשוט אין סיבה, וגם כך הנהלים מחמירים. "אמצעי הבטיחות פה הם טבעיים", אומר יריב. "מוטות הבקרה תלויים מעל ליבת הכור, ואם קורה משהו, הם מייד נופלים פנימה, הפעילות נפסקת והעסק נגמר. בכור כוח כמו פוקושימה קשה מאוד לעשות את זה, והוא ממשיך לפעול תוך כדי סיכון. הכור שלנו בטוח מאוד, וכך גם הכור בדימונה. הם גם קטנים יחסית; בתרחיש הכי גרוע עלולה להיפלט קרינה בכמות קטנה, שלא תגיע לשום יישוב. רק לשם השוואה – ההספק של הכור בשורק הוא 5 מגה-ואט, ושל דימונה – כ-20 מגה-ואט. בצ'רנוביל היו 3 ג'יגה ואט, כמעט פי אלף יותר. זה כמו ההבדל בין קומקום לקטר".

אז אם ביפן סגרו שטח של 20 ק"מ מסביב לכור, כמה יסגרו אצלנו במרכז הארץ-

"אני מניח שיסגרו את השטח שמתוחם בגדר סביב המרכז בלבד", עונה יריב בחיוך. הוא עצמו גר בראשון לציון, והוא שקט לגמרי. "רבים ממאות העובדים בשורק מתגוררים בערים השכנות, יבנה וראשל"צ. אם הילדים שלי ירצו לגור ביבנה, לא תהיה לי שום בעיה עם זה".

מה שבכל זאת השתנה מאז האסון בפוקושימה הוא הפניות שמקבלים אנשי הכור. "מייד אחרי האירוע פנו אלינו ממשרד הבריאות ואמרו שאולי ישלחו לנו דגימות מזון מיפן לפני שישווקו בארץ", מספר ראש שטח בטיחות קרינה במרכז, ד"ר גוסטבו חכים. "עד היום לא הגיע אפילו משלוח אחד, אבל ברגע שהמזון יגיע הוא יעבור דרכנו עוד לפני שישוחרר מהמכס".

יפן היא לא רק יצרנית של אורז. בקיץ צפויים להגיע לארץ דגמי 2012 של המכוניות היפניות. האם הן יהיו נגועות באבק גרעיני? "ממש אין מה לדאוג", מרגיע גוסטבו, "רק תשטוף את האוטו וזהו". הוא מספר שכבר קיבל עשרות שיחות מאנשים מודאגים שאמרו שלא יהיו מוכנים לקבל את הטויוטה שהזמינו עד שהיא תיבדק במרכז. "מתקשרים אנשים שקנו אייפון של אפל ושואלים איך זה משפיע. כל אזרח מודאג ניזון מכל מיני מקורות עלומים, והמטרה שלנו היא לספק מידע אמין".

בתחנה לבטיחות קרינה בשורק מתבצעות גם בדיקות קרינה לבני אדם. במקום פועלת מכונה יחידה מסוגה בארץ, שקולטת את הקרינה שפולט הגוף. לפני כמה שבועות הגיעו לכאן חמישה אנשים ששהו ביפן לאחר האסון בפוקושימה. בגופו של אחד מהם, שגריר ישראל נסים בן שטרית, נתגלתה כמות זעומה של יוד רדיואקטיבי. "הוא הגיב בקור רוח מופלא", מספר גוסטבו, "הוא הבין מייד שזו כמות לא מסוכנת".

הבדיקה כוללת שכיבה ממושכת על מיטה, בסגנון סי.טי, כשגלאי הקרינה מוצבים במרחק סנטימטרים בודדים מהפנים. גוסטבו מספר שאם אכלתי בבוקר בננה, כנראה שאפלוט קרינה רדיואקטיבית, בשל קיומו של האיזוטופ אשלגן 40 בפרי הצהוב. מתברר גם שפלפל שחור ששמים בסלט עובר הקרנה רדיואקטיבית שמעקרת אותו מחיידקים. בעוד בחו"ל גם בשר עובר לעיתים תהליכי הקרנה כאלה, בישראל מסתפקים רק בפלפל שחור.

לא רק בני אדם ומוצרים בודקים בתחנה, אלא גם את האוויר. אנשי המרכז מראים לנו בסיפוק מדידות שמראות כי הענן הרדיואקטיבי שהגיע לישראל מיפן נעלם כבר לפני שבועיים.

"יודעים, ולא יודעים"

הכור בשורק החל לפעול ב-1960. הוא נבנה בתמיכה אמריקנית במסגרת תוכנית "אטום למען שלום" של הנשיא דאז, דווייט אייזנהאואר. רוב כורי המחקר בעולם נבנו בשנים הללו במסגרת התוכנית, ולכן, אומרים לנו, גילו המופלג של הכור אינו יוצא דופן. את הכור בדימונה מגדירים כאן "האח הגדול", אף שהוא החל לפעול מאוחר יותר; בניגוד לדימונה, הכור בשורק מפוקח על ידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, סבא"א. פקחי הסוכנות מגיעים פעמיים בשנה כדי לוודא שהאורניום משמש למחקר ולא להשמדה המונית. "באים פקחים, עושים מדידות, מסתכלים על הספרים, כותבים דו"ח ונוסעים הביתה", אומר ד"ר יאיר יריב. "הם מודיעים שהם באים ואנחנו מקבלים אותם בסבר פנים יפות. אין ביקורי פתע, אבל אין לנו בעיה, אנחנו לא מסתירים שום דבר".

המרכז למחקר גרעיני כולל, בין היתר, גם מחלקת אלקטרו-אופטיקה, שמהווה מוקד ידע לפיתוח לייזרים רבי עוצמה, ומחלקה לבדיקות לא הרסניות המאפשרת לשקף מוצרים שונים ולמנוע הברחות של חומרי נפץ וסמים. כאן פיתחו את המכונה האוטומטית הראשונה לשיקוף מזוודות בתעופה האזרחית. עכשיו עובדים בשורק על זיהוי חומרי נפץ מרחוק באמצעות קרני לייזר. "פקחי סבא"א מפקחים על הכור בלבד", מבהיר המדען הראשי, "בשאר הפעילות אני יכול לעשות מה שאני רוצה. אם מחר אני רוצה לפתח תותח, אף אחד לא מפקח עלי". על פי פרסומים זרים, הכור בשורק משמש גם לפיתוח אמצעים צבאיים. ד"ר יריב לא מתרגש. "כתוב באינטרנט שנחל שורק זה על שם יחידת הנח"ל. זה כמובן שטויות".

אז הפרסומים על פיתוח הנשק כאן לא נכונים-

"פרסומים זרים הם פרסומים זרים", הוא עונה.

שיטוט באינטרנט חושף מחקר הנושא את תווית המרכז למחקר גרעיני בשורק, שעוסק בין היתר בפיתוח "רובה פסים" (RAIL GUN). באותו מסמך גם מופיע משרד הביטחון כתומך בעבודה. רובה כזה מסוגל לירות קליעים במהירויות עצומות שגורמים לנזק אדיר, ומייתר במקרים רבים את השימוש בחומר נפץ. המשמעות היא שהחייל לא צריך לסחוב עימו חומר נפץ מסוכן ויכול לוותר על תחמושת. "זה היה חלק מפרויקט 'מלחמת הכוכבים' של ארה"ב בשנות ה-80", אומר ד"ר יריב. הפרויקט היה יוזמה של נשיא ארה"ב לשעבר רונלד רייגן, שנועדה למנוע איום של טילים גרעיניים סובייטיים על המעצמה - בין היתר, באמצעות לוויינים שיירטו את הטילים בעזרת קרני לייזר. "זו היתה תקופה של שיתוף פעולה עם האמריקנים. לצערנו הרב, היינו כל כך מוצלחים שבשלב מסוים החליטו להשקיע את הכסף בתחומים אחרים".

במציאות של טרור שפועל מלב האוכלוסייה נראה שפיתוחים מתחום הלייזר הם קלאסיים לפעילות צבאית. כשאני שואל את יריב איפה הממשק עם הצבא, הוא עונה: "יש פעילות ביטחונית, אבל קשה לי לדבר עליה".

פרסומים זרים מציגים מיקומים כמעט מדויקים של מרכיבים רבים בפעילות נשק הגרעין של ישראל: מהייצור - לפי הפרסום בדימונה, ועד לאחסנת הנשק במקומות שונים בארץ. בעידן האינטרנט, אני אומר לד"ר יריב, "העמימות הגרעינית" לא נשמעת לך מגוחכת-

הוא מחייך. "כולם יודעים הכל, וגם יודעים שלא יודעים. כשאין אמירה רשמית, גם אין אישור רשמי, ואז אתה בוחר אם להאמין ולמה להאמין".

מדי כמה שנים מנהלת ישראל משא ומתן על רכישת כור גרעיני למטרות חשמל. אפילו שטח כבר הוקצה, באזור שבטה. אבל עד כה לא נמצא שום גורם שמוכן למכור כור כזה למדינה שאינה חתומה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. לאחרונה הצליחה הודו, שגם היא אינה חתומה על האמנה, לרכוש כור כזה, ובישראל מקווים שזה תקדים. אנשי שורק משתתפים בדיונים של משרד התשתיות ומבחינתם אין שאלה: "הסיפורים על חשמל מאור השמש, על רוח ועל מים הם סיפורים יפים, אבל מבחינה פרקטית אין ברירה. אם לא רוצים לזהם את האטמוספירה, חייבים ללכת לאנרגיה גרעינית", אומר ד"ר יריב.

גם אחרי פוקושימה-

"כן. גם הכור בפוקושימה לא נפגע מרעידת האדמה אלא מהצונאמי. צונאמי כזה אתה לא תראה בשבטה. הכורים שנבנים היום הם ברמה בטיחותית יוצאת מן הכלל. ראש הממשלה אמר שצריך לשקול את זה שוב, אבל אני מקווה שיקבלו את ההחלטה הנכונה, ובתוך 20 שנה כבר נוכל לראות פה תחנת כוח גרעינית".

תקלות בכורים גרעיניים בעולם, כמו צ'רנוביל ופוקושימה, הפכו שם נרדף לחלום בלהות. לפני 11 שנים אירעה במפעל פרטי להקרנת מזון, הממוקם בשטח שורק, תאונה קטלנית שבמהלכה נהרג עובד שנחשף לקרינה. במפעל נשמעה אזעקה המתריעה על קרינה, אך העובד כיבה אותה ונכנס לחדר מלא בקרינה מסוכנת, מבלי שהיה מודע לכך. "אנשים מתים גם מפליטת כדור מרובה", אומר ד"ר יריב, "אז מה לעשות? לא להשתמש ברובים-"

"מתחילים כמעט מאפס"

כדי להפעיל כור גרעיני דרושים פיזיקאים גרעיניים. בשורק מרגישים על בשרם את הירידה באיכות לימודי המדעים בישראל. בשבילם זה יותר מנתון מביך שמתפרסם אחת לשנה, בהשוואה למדינות אחרות בעולם. "אנחנו מאוד מודאגים מהחינוך למדעים בארץ", אומרת ראש אגף משאבי אנוש במרכז, נילי ליפשיץ. ויריב מוסיף: "פעם, כשהייתי נוסע לכנס על פיזיקה גרעינית, במסדרונות היו מדברים עברית. היום מדברים סינית ויפנית, ורואים שם יותר ויותר איראנים. לחברה אמריקנית בתחום יהיה קל יותר למצוא מהנדס גרעין איראני מאשר ישראלי. אני מניח שהיא עדיין תעדיף לקחת את הישראלי, אם תמצא אותו".

אם בעבר היו מקבלים לעבודה בכור אחוז אחד מבוגרי פיזיקה גרעינית באוניברסיטה, המספרים עלו כיום משום שמרחב הסינון הצטמצם. הסיבה פשוטה: האוניברסיטאות כבר לא מלמדות פיזיקה גרעינית. יריב: "בא בן אדם לראיון עבודה אצלנו, אני שואל אותו, 'למדת פיזיקה גרעינית-' הוא עונה 'כן, כן, סיימתי תואר ראשון'. אני שואל אותו שתי שאלות ורואה שהוא לא יודע כלום". מיעוט הפיזיקאים הגרעיניים הוא גם אחת הסיבות להפעלה המועטת של הכור בשורק. "אין ביקוש לניסויים, כי אין מדענים שיעשו את הניסוי", הוא אומר.

וכך, במקום לקבל לעבודה פיזיקאים גרעיניים, מקבלים בעלי תואר פיזיקה, ובשורק כבר מעבירים את הידע מהדור הוותיק לדור הצעיר. "אנחנו מתחילים כמעט מאפס", מספר יריב.

בשורק תולים לא מעט תקוות ב"שרף", מאיץ חלקיקים שאפתני, היחיד מסוגו בעולם, שבנייתו החלה לפני כשש שנים. יש לו לא מעט השלכות על עולם הרפואה והמדע כפי שאנו מכירים אותו, אבל בראש ובראשונה "זה הבקו"ם שלנו לפיזיקאים", אומרת ליפשיץ. בעזרת המאיץ מקווים במרכז למשוך מדענים מתחומים שונים ולהקנות להם גם הכשרה בפיזיקה גרעינית. כבר עכשיו מכשירים שם מהנדסי גרעין שיוכלו לעבוד בתחנת כוח גרעינית עתידית. "בעזרת המאיץ גם אפשר לבדוק את החומרים שמשמשים לבניית כור גרעיני", מסביר יריב. "הוא יעזור לבדוק כל מיני ריאקציות ולכייל את המודלים שבונים".

המאיץ כבר פועל באופן חלקי. בתוך מבנה מוקף קירות בטון מזוין בעובי של כשני מטרים, נמצא צינור מתכתי ארוך, שבתוכו מואצים חלקיקי אטומים במהירות עצומה. אם ציפיתם לראות כאן אנשים שהולכים בחליפות חלל, נכונה לכם אכזבה. מהנדס ההפעלה, ד"ר איציק גרץ, מגיע עם ג'ינס משופשף וחולצה מכופתרת מחוץ למכנסיים, נועל נעלי אולסטאר. בשונה מהמאיץ העצום הפועל בשווייץ, השרף מייצר הרבה חלקיקים ובאנרגיה נמוכה. בפועל, בעזרת המאיץ ניתן לבדוק עמידות של חומרים שונים ושלל שימושים נוספים. "אנשים חוקרים היסטוריה וחוקרים ספרות. אני רוצה להבין איך פועל העולם", אומר ד"ר גרץ. "היופי במדע הוא שכל יום אתה יוצר משהו חדש. גם ממציא הלייזר אמר בהתחלה שזה גאדג'ט יפה, אבל לא שימושי במיוחד. כיום לא ניתן לדמיין את העולם ללא קרני לייזר".

בשורק עובדים כיום על פיתוחים שיאפשרו התמודדות אמיתית עם מחלת הסרטן. מאיץ החלקיקים יכול לשמש לייצור רדיואיזוטופים, המשמשים לגילוי ולהריסת גידולים סרטניים. אורך החיים של חלק מהחומרים האלה הוא כ-60 דקות בלבד, ועד שמביאים אותם לארץ הם כבר מתפרקים וחסרי תועלת. לכן חולי סרטן נאלצים כיום לטוס לחו"ל כדי לעבור טיפולים מהסוג הזה. התקווה היא שהמאיץ ייעל את הטיפול בסרטן בישראל, גם למי שאין לו כסף.

"חלק גדול מהחולות בסרטן השחלות שמעל גיל 40 מגיעות לרופא, וחוץ מלהחזיק להן את היד הוא לא יכול לעשות הרבה", אומרת ראש קבוצת כימיה במרכז, ד"ר עדי דהן. "אנחנו מפתחים טיפול של קרינת חלקיקים, שתהיה מסוגלת לתת פתרון לסרטן השחלות ולגידולים שמתמקדים בעצמות. מפתחים רדיואיזוטופים המסוגלים להבחין בכלי דם שהגידול יוצר לעצמו, ומסוגלים להבדיל בינם לבין כלי דם שהגוף מייצר אחרי פציעה. כשמדובר בסרטן, כל הקדמה של שבוע בזיהוי - תורמת, ואתה צריך להילחם בכל האמצעים שיש לך".

"אף אחד לא מוציא מיליוני שקלים על מאיץ חלקיקים מבלי שיהיה לו חזון", קובע ד"ר יריב. "המאיץ הזה הוא הראשון מסוגו בעולם, לקחנו פה סיכונים. יש בו המון חדשנות, אבל יש גם חצץ. אין מה לעשות, חדשנות זה גם חצץ. אנחנו נגרום לזה שהוא יעבוד".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו