פסטיבל הסרטים של איסטנבול הקרין ב-9 באפריל האחרון את הסרט "שואה" עם כתוביות בשפה הטורקית לקהל שהיה רובו ככולו מוסלמי. הסרט שלי התקבל באופן חיובי מאוד על ידי הצופים ואף התברג בין עשרת הסרטים ("TOP TEN") הנבחרים. קודם לכן, ערוץ טלוויזיה חשוב בכבלים המשדר לאיראן מלוס אנג'לס שידר את הסרט "שואה" עם כתוביות בשפה הפרסית, שעה אחת ביום, במשך תשעה ימים. הם שידרו שוב כעבור שבוע ימים, הפעם בפרקים של שעתיים וחצי כל אחד. סוכנות הידיעות האיראנית הרשמית "פארס" גינתה את שידור הסרט "שואה", והאשימה את המהלך "כניסיון של ישראל להעמיד את העם האיראני כמטרה מול התעמולה שלה, ולבלום את המאמצים שמשקיעה איראן בארגונים הבינלאומיים השונים במטרה להפריך את הטענות הקשורות למיתוס השואה". אולם מאות הודעות דואר אלקטרוני ושיחות טלפון מצופים באיספהאן, בשיראז, במשהאד ובערים אחרות ברחבי איראן היו בעלות אופי חיובי ביותר, וביטאו מסר כללי אחיד שביקש להביע רק דבר אחד: שידור הסרט היה רגע היסטורי אמיתי. אלא שנשיאה הנוכחי של איראן, מחמוד אחמדינג'אד, הגיב באופן אלים ביותר להקרנת הסרט. הוא נשא את נאום הכחשת השואה הראשון שלו ב-2005, מעט מאוד זמן לאחר שנכנס לתפקיד: "השואה מעולם לא התקיימה, זוהי המצאה של היהודים ושל הציונים", אמר. מאז הוא ממשיך בהתמדה באופן פנאטי יותר ויותר להביע אותה עמדה בכל הזדמנות שניתנת לו. אחמדיניג'אד אף הזמין ספר, כביכול מדעי, ממכון מחקר מדעי שהוא המכון הפוליטי של איראן, גוף ממשלתי. המכון פירסם עלון, מעין עבודת מחקר המחזיקה חמישים עמודים בשפה הפרסית, תחת הכותרת: "שואה - סרט תעמולה". את העלון חיבר עומיד רזאיי, ובמבוא שלו אפשר לקרוא את הדברים הבאים: "קלוד לנצמן, איש קולנוע יהודי ובמאי הסרט המפורסם 'שואה', הוא אחד המגינים החשובים ביותר של השואה. הוא ביים את 'שואה' כמו סרט תעודה (או כמו מסמך) כדי להוכיח שהשואה אכן התרחשה. חשוב ביותר לבחון היטב את הסרט ולהציג את השקרים שלו כדי להפריך טוב יותר את השואה". לא ביימתי את הסרט "שואה" כדי לענות למכחישי השואה ולהוכיח להם שהם טועים. תמיד עשיתי שימוש בנוסחה של חברי הטוב, ההיסטוריון הגדול פייר וידאל-נאקה: "אסור לדבר עם מכחישי שואה. אפשר לדבר עליהם אבל לדבר איתם - לעולם לא". "שואה" אינו סרט שמטרתו להוכיח את מציאות ההשמדה הנאצית של 6 מיליון יהודים - גברים, נשים וילדים - זה לא דבר שצריך "להוכיח". מספיק לבקר בחלקות היהודיות של בתי הקברות הפאריסאיים. לא נדיר לראות צילום על מצבת קבר עם הכיתוב "מת (מתה), נהרג (נהרגה) או נרצח (נרצחה) באושוויץ (או טרבלינקה) ב-1942 (או ב-1943)". לעיתים התאריך מפורט יותר אבל יש לזה אותה משמעות מזעזעת: הקברים ריקים מגופות, מעצמות. אפר הקורבנות היהודים פוזר זמן רב קודם לכן בנהרות או באגמים בפולין, וכל שנותר מהם זה אותו צילום על מצבה, כאילו הניצולים לא יכולים לקבל את העובדה המצמררת הזו של היעלמות יקיריהם. ההוכחה היחידה היא כאן, בלתי ניתנת להפרכה ומיועדת להיות מועברת ללא כל דופי מדור לדור עד לסוף הימים. הפשע המושלם כש"שואה" הוקרן בפעם הראשונה ב-1987 בערוץ הטלוויזיה הצרפתי הראשון (TF1), מכחישי השואה הצרפתים עשו את כל מה שיכלו, השתמשו בכל דרך אפשרית שניתנה להם, כדי להניא את הצופים הצרפתים מלצפות בסרט. הם פירסמו והפיצו כרזות ומסרים שנשאו את המסר הבא: "פיתחו עיניים - שיברו את הטלוויזיה". הם הבינו כי הסרט שלי, שבו לא רואים אפילו גופה אחת, היה מבחינתם הסכנה הגדולה ביותר לתזת הכחשת השואה שלהם. אין ולו גופה אחת שמוצגת ב"שואה", זו האמת, אבל זו מציאות ההשמדה עצמה, שהיא מקור הצלחת "שואה". לתמונות הארכיון המוכרות, המציגות גופות נערמות על ידי בולדוזרים אין כל קשר למחנות ההשמדה, הן צולמו בגרמניה בזמן פתיחת מחנות הריכוז. המתים היו קורבנות של מגיפת טיפוס. שלוש שעות לאחר הגעת "משלוח" של שלושה, ארבעה, חמישה אלפים של בני אדם למחנות ההשמדה טרבלינקה, סוביבור, חלמנו, בלז'ץ או אושוויץ, המוות כבר ביצע את זממו: כולם, כולן, מתו; נחנקו בגז וגופותיהם נשרפו בתנורים או על מוקדים באוויר הפתוח. העצמות הגדולות, שעמדו בפני האש, נכתשו באבנים. האפר שהועמס בשקים נזרק לאוויר. שום דבר לא נשאר, כל שריד, כל זכר; ההשמדה היתה מוחלטת: בני האדם נרצחו אבל גם ההשמדה עצמה הוכחדה. זה היה הרצח המושלם: הכחשה בזמן מעשה. אנחנו רואים היום שהכחשת השואה של מר פוריסון ושל מר אחמדינג'אד היתה כבר בלב ליבה של התוכנית הנאצית. להפוך לכרוז שלה היום, זה כמו לתמוך בנאציזם. בניתוח אחרון, האנטישמיות היא הידרה בעלת אלף ראשים, שתמיד מתחדשת וממשיכה לחתור למטרה האחת שלה, שהיא תמיד אותה המטרה: מוות ליהודים. וכדי לאפשר את המוות פעם נוספת היא צריכה להכחיש שההרג כבר בוצע בעבר. "שואה" אינו הוכחה, הנשיא אחמדינג'אד, הוא הרבה יותר מזה: "שואה", במענה להרס העקבות, בונה זיכרון חי, שאליו מצטרפת מקהלת קולות ופרצופים: אלה של הקורבנות, של הרוצחים ושל העדים שהיו קרובים ביותר לטרגדיה. הזיכרון הזה הוא ההתגשמות עצמה, יקרה כמו הדם, חותמת המציאות. קלוד לנצמן, יוצר הסרט "שואה" ומחבר האוטוביוגרפיה "הארנב מפטגוניה" (כתר) יתארח ב-1 במאי, ערב יום השואה, בשעה 20:00 במוזיאון תל אביב לאמנות.
"שואה" הוא זיכרון חי
יוצר "שואה", קלוד לנצמן, עונה במאמר מיוחד ל"ישראל שישבת" למכחישי השואה המודרניים, ובראשם נשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד • "ההשמדה (בשואה) היתה מוחלטת: בני האדם נרצחו אבל גם ההשמדה עצמה הוכחדה. זה היה הרצח המושלם: הכחשה בזמן מעשה... הכחשת השואה של אחמדינג'אד היום היתה כבר אז בלב ליבה של התוכנית הנאצית"
, עודכן
