תל אביב פינת הירקון

בספרו החדש, "לחצות נהר פעמיים", יואב אבני הרשה לעצמו ליצור עלילה מקומית וארצית, ולשים במרכז אנטי-גיבור קלאסי * בראיון עימו, הוא מסביר למה למרות זאת, הוא לא זנח את הפנטסיה, ולמה בחר את נחל הירקון כזירה ספרותית

איתמר, גיבור ספרו החדש והרביעי של יואב אבני, "לחצות נהר פעמיים" (זמורה ביתן) הוא בחור תל אביבי שהצורה הטובה ביותר לתאר אותו היא "נורמלי". סתם כך ברחוב, הוא ודאי לא יבלוט לעין. בטח ובטח בהשוואה ליצירותיו הקודמות של אבני, המושפעות מעולמות הפנטזיה והמדע הבדיוני, איתמר הוא אדם נורמלי להכעיס. דבר במכלול תכונותיו או במסלול חייו לא יוצא דופן. הוא לא מצליח במיוחד אבל גם לא כישלון גמור, הוא לא יודע בדיוק מה הוא רוצה לעשות בחיים אבל למד על בשרו ממה עדיף להימנע. לא זקן, אבל גם לא ממש צעיר, ונמצא בגיל המודע לכך שכל טעות עשויה להיות טעות אחת יותר מדי, אולי כמו שאמר וסילייביץ׳ במחזה "הצעת נישואים" של אנטון צ׳כוב: ״זהו גיל 35, מה שנקרא גיל קריטי״.

מלא בתחושת תסכול וחרטה על בזבוז הנעורים באמצעות שאיפות אמנותיות ומערכות יחסים לא מספקות - משהו קורא לו לעשות שינוי. הוא מחליט לעזוב את עבודתו האפורה בעולם ההיי-טק ולהצטרף בתור שוליה לבלש פרטי תל אביבי, שכאילו נלקח מהעולם הישן. אבל הסדר שאיתמר מבקש בחייו לא מגיע, להיפך.

כריכת הספר (זמורה ביתן)

פרישתו למסלול החיים הלא מתוכנן מעמידה אותו במרכזה של תעלומה שמרכיביה עשויים מנוף חייו הסטנדרטי כל כך, ובמרכזה עומד גיבור המשנה של הסיפור - הוא נחל הירקון. דווקא הירקון, ששימש מקור של רוגע לאיתמר בהליכותיו הרגליות ובהפסקות אוכל על גדותיו, אותו נוף מוכר, שחתר בו בקיאק - הופך לזירה מסתורית ופנטסטית שטומנת בחובה סודות נוראיים - או את הפיתרון לחיים של איתמר עצמו.

יותר ממרכיב אחד ברומן נוכח גם בחייו של הסופר יואב אבני. ״אני מתגורר בתל אביב, בשכונת הצפון הישן הגובלת בירקון. את 'לחצות נהר פעמיים', כתבתי ברובו בעט ליד הירקון, והקלדתי אחר כך״, מספר אבני. ״אני משלב בין הכתיבה ובין עבודה בחברת היי-טק. מראשון ועד רביעי אני שם, ואת ימי חמישי מקדיש לגמרי לכתיבה. ההיכרות שלי עם עולם ההיי-טק מאפשרת לי התמצאות נוחה למדי עם אותו ריאליזם בו אני משתמש. אני מניח שאם עבודת היום-יום שלי היתה אחרת, מרבית הגיבורים שלי היו עושים רילוקיישן מקצועי יחד איתי״.

"המתח בין ניגודים מושך אותי". אבני בנחל הירקון // צילום: נתן יעקובוביץ

לקורא הישראלי, ייתכן ואבני מוכר בעיקר בזכות רב המכר "שלושה דברים לאי בודד" (כנרת) שראה אור לפני עשור. זאת אגדה מודרנית שעוסקת גם היא בגורלו של שכיר היי-טק היוצא לנסיעת עבודה באי בודד ובדיוני באוקיינוס ההודי. בספרו החדש, אבני נפטר משכבות המדע הבדיוני ובוחר להתמודד עם מציאות קרובה, ארצית ומוכרת. האם הגיע הזמן להתבגר? ״מבחינתי, הספר החדש הוא המשך ישיר לשלושת הרומנים שקדמו לו. ספר הביכורים שלי היה אכן אוסף של סיפורים קצרים, ומדי פעם אני משתתף באנתולוגיות שונות וכותב סיפורים נוספים, אבל בעיקר, אני כותב רומנים – וכולם, כמו גם 'לחצות נהר פעמיים', שייכים לאותו ז'אנר שלא בטוח שאפשר - ובוודאי שלא חשוב לי כל כך - להגדיר במדויק. הספרים שלי נעים על הציר המתחיל בדרך כלל בריאליזם וממשיך לעבר אלמנטים מאגיים, פנטסטיים״.

מה גרם לך לחזור אל נהר הירקון כזירת ההתרחשות של הרומן?

"את הירקון אני מכיר לעומק כבר עשרים שנה, תמיד היה לי ברור שאקדיש לו רומן. הירקון הוא באמת מגנט של מסתורין ויופי ובמהלך כתיבת הספר, ליוותה אותי השורה המפורסמת שתירגם יונתן רטוש מ'הרוח בערבי הנחל' – מצאתי את כל אותם "בהקים ונצנוצים וגיצים, אווש וסחור, פטט ובעבוע" בנחל. הירקון הוא כרטיס הכניסה של תל אביב למועדון הכולל ערי-נהר מפוארות ועתירות סיפורים כרומא, פאריס או לונדון.

עם כל הכבוד לפאריס ולרומא, בסופו של דבר איתמר חוזר כמעט לנקודה שהתחיל ממנה.
"הגיבורים שלי דורכים בדרך כלל על קרקע יציבה וריאליסטית, אך מהר מאוד המציאות מתחילה לנוע תחת רגליהם, מתפתלת מסתחררת, ודוחקת בהם להגיע למחוזות המלאים באותם נצנוצים וגיצים שהזכרתי קודם. אני נמשך למתח שבין ניגודים, ויש כזה כשמדובר באדם הנטוע בעולם מתוכנת ויומיומי, המשתנה לפתע מול עיניו".

למרות העלילה הארצית – היי-טק, תל אביב - השארת מקום לקצת פנטזיה.
"לטעמי אי אפשר בלעדיה. ספרים ממלאים תפקידים שונים עבור סופרים שונים וקוראים שונים; עבורי, הם כאן בינינו כדי להרחיב ולמתוח את גבולות המציאות. ספרים שלא חוששים להתרחק מהריאליזם חסרים לי בנוף המקומי. אני רוצה לספק לקוראים שלי את התחושה שמקומו של הריאליזם הטהור במהדורות החדשות, ושאם יסובבו ראשם במהירות לאחור, קיים סיכוי שיבחינו בפנטסטי. אם יתמזל מזלם, אולי אפילו יבחין הפנטסטי בהם".

טריילר לכבוד יציאת הספר: