הפנים האמיתיות

הפרק החגיגי שתיאר את השתלבותה בת"א של שונטל סוויסה - המוכרת למעריצי הסידרה גם כ"פרחה הסמויה" - לא השאיר בקנה של נאור ציון סטריאוטיפ אחד לשימוש עתידי. היעדים לתקיפה סומנו מסצנת הפתיחה: כשסוויסה נפרדה מביתה בעכו (הכניסו כאן: אנשים חמים, עממיים, פתוחים וכד') הזכירה לה אמה שת"א מלאה אנשים רעים. "אני לא פראיירית... כפרה עליך, אנחנו סוויסות", הרגיעה אותה הבת. החברה עם הקליפס בשיער, רו-נית במלעיל, חיכתה לסוויסה ברכב. מזוודה מנומרת, מוסיקה מזרחית ברקע, ויאללה, מירוץ הבדיחות העדתיות יצא לדרך.

אפשר ללגלג על הטעם הקלוקל של הפרחות, לצחוק על מבטאן, לבוז לבהמיותן, אבל מומלץ לעשות את זה עם טיפה הומור. פסקול צחוק מוקלט עזר להבין מתי ממוקמות בדיחות, למשל בדיאלוג הכניסה לעיר. "איך קוראים לגשר עם הקשתות כמו בסן פרנסיסקו-", שאלה בעלת הקליפס. "גשר הירקון כפרה" (פאוזה. אנשים ששילמו להם מתפוצצים מצחוק).

העלילה נעה סביב סוויסה וחברותיה הפריפריאליות שהחליטו לכבוש את העיר הגדולה. האמצעים להגשמת המטרה: לטשטש את זהותך האמיתית (מסוויסה ל"שני סווינגר", מעכו ל"רמת הגולן"), לאמץ טון דיבור רגוע עד צפוני, לבלוע סושי בעל כורחך ולתפוס בעורמה בעל, עם עדיפות למיליונר. דמעות מזויפות, מחוות ריקות ודיאלוגים שטוחים ומביכים, עם מינון יתר מדאיג של "כפרה", ליוו את הפרק עד לסופו - המפגש בין נאור ציון לסוויסה, שהמשכו הובא בעונות הקודמות. היחידה שיצאה טוב מהפרק היא תל אביב, שכדרכה מצטלמת נהדר. כל היתר כנראה מוכרחים להתפרנס. ועדיין, יש בורקסים שהיו נעלבים.

* * *

לרדת בגדול

מייק ומולי, HOT קומדי סנטרל, 22:35

אחרי גל של סיטקומים מוקומנטריים, מתוחכמים ומודעים לעצמם, הגיעה לשכונה קומדיה של פעם: פשוטה, נאיבית, רומנטית ומריחה כמו מגש פיצה מהאייטיז. הגימיק של "מייק ומולי" הוא משקל הפיל של גיבוריה, המאיים למוטט כל מתקן לונה פארק. עם מבנה קלאסי לפרק הכולל עלילה מרכזית אחת, פסקול צחוק מוקלט (אלוהים, די!), פאנצ'ים צפויים ועלובים - יותר מ-90 אחוז מהם על שומן - וקריקטורות במקום דמויות משנה, "מייק ומולי" היתה אמורה למצוא את מקומה בבית הקברות לסדרות. בפועל, כמובן, קרה ההפך.

האמריקנים משתגעים על זוג הגרגרנים המאוהב שנפגש בקבוצת תמיכה לאכלנים כפייתיים. אפשר להבין מדוע אומה שלא יכולה לסתום את הפה - לא מטאפורית, פיזית - מוצאת עניין רב בבדיחות על שמנים, השאלה היא כמה זמן אפשר להחזיק צופים עם ירידות על חשבונם של שני דובים חמודים. הבעיה המרכזית היא שמולי (מורה מתוקה) ומייק (שוטר אדיב) הם גיבורים שקשה להזדהות עם מצוקתם, גם - ואולי בעיקר - אם אתם מכירים את קולות האנחה שמשמיע המשקל כשאתם מטפסים עליו. המסר שאהבה יכולה לבוא בכל מידה הוא יפה, אבל מה לעשות שהגיבורים מייק ומולי לא מאמינים בכך בעצמם? כמו שמנים טובים השניים עסוקים בהלקאה עצמית ובספירת קלוריות אובססיבית. בפרק הפיילוט לעגו לבדידותם ולאומללותם של שמנים. זה לא היה באמת מצחיק. חשבתם על דרמה-

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו