המסקנה העיקרית מהמשחק שנעל אתמול את המשחק הראשון בפלייאוף העליון היא שלא מכבי חיפה ולא הפועל ת"א מוכנות למאבקים הקרובים שיכריעו את האליפות. לא מבחינת היכולת ובטח שלא מהבחינה המנטלית. האדומים, שהגיעו במצב הכי טוב שאפשר למשחק, כשהם יודעים שניצחון שלהם מעלה אותם למקום הראשון שבוע לפני המפגש בקריית אליעזר, כמעט הצליחו לחרבש את העסק כשהציגו משחק מבולגן שבו חוסר היד המכוונת על המגרש וגם מאחורי הקווים זעק לשמיים. אבל למרות היכולת הלא משכנעת, בשורה התחתונה היא השיגה את ה-1:2 שלה והצליחה לסגור פער של 5 נקודות בתוך שבוע אחד. הפרחים ללוזון. הפעם אי אפשר להאשים את גילי ורמוט, שעלה פצוע וניסה לתרום אך הוחלף בתחילת המחצית השנייה, אבל כן אפשר לבוא בטענות למחליף, אלרואי כהן, שהגיע בינואר כמחליפו העתידי של ורמוט ומאז רק הלך ונעלם. אתמול היתה לו עוד הזדמנות לעלות לרכבת של האלופים, אבל חוץ ממסירה אחת טובה לבן שהר (שהחמיץ לפחות שני שערים בטוחים), הוא שוב לא הצליח להוכיח את הסכום האסטרונומי שהושקע בו. הפועל דווקא פתחה חזק עם שער מרהיב של ערן זהבי, שקיבל כדור שטוח משי אבוטבול ומקצה הרחבה שלח כדור שצלל עמוק בפינה של איינוגבה. אלא שאז הגיעו כמה החמצות של בן שהר המסורבל וכמה איבודי כדור של המגינים גל שיש ועמרי קנדה, שהחזירו את בני יהודה לאט לאט לתמונה. שער השוויון בדקה ה-58 הזכיר לכולם שגם אניימה, שחזר להרכב, הוא אחרי הכל בן אדם, לאחר שספג שער בנגיחה קשתית מראשו של מרינקוביץ' ממרחק של שלשה בכדורסל. השער הזה, שבטח הקפיץ כמה בתים בכרמל, גם הפך את המשחק להיות בשליטה כתומה. למרות שהחבר'ה של קשטן לא הגיעו ליותר מדי מצבים, ברור היה שבניגוד לגוטמן, שלא הגיב בזמן בחילופים, קשטן דווקא היה ערני ועל המשמר. אבל בסופו של דבר, הגיע שוב זהבי. כדור חופשי של קשר ה"מאני טיים" הכי טוב בארץ הפתיע את איינוגבה, שהדף רע דווקא לכיוונו של השחקן הכי יעיל העונה בשורות האדומים, טוטו תמוז, שהחזיר את הצבע ללחיים של האוהדים בבלומפילד. הפועל ת"א עולה בכל זאת למקום הראשון בזמן הכי טוב: חמישה ימים לפני המלחמה הגדולה על התואר, בשבת בחיפה.
