יו-ב-ל לשנת הפלאות

אני זוכר את עצמי הולך עם אבי בירושלים, בצהרי היום, במעלה רחוב בן יהודה בואך בית העם, כשלפתע התגלו לעינינו בפיסגה מאות אנשים, אולי אלפים, עומדים בדממה, ראשם באדמה, מאזינים לקולות הבוקעים מרמקולי המתכת הגדולים והשחורים שהוצבו משני צידי הכביש.

עמדתי שם שעות ארוכות, כך נדמה לי, ילד בן 8, בצפיפות גדלה והולכת ובתחושת מחנק גוברת, שאת ייחודה אני זוכר כמו אתמול, כמו גם את הרגשת ההשתאות לנוכח המבטים חמורי הסבר, הבכי שפרץ לפרקים מימין ומשמאל, והמילים הזרות, שלא הבנתי את פשרן ובכל זאת ידעתי שהן מכות כפטישים באנשים העומדים סביבי.

זה היה באפריל או במאי 1961 ליד האולם שבו התקיים משפטו של אדולף אייכמן, אירוע שבשבועות האחרונים, לכבוד שנת היובל, התוודענו מחדש לעוצמת המהפכה שחולל בתולדות המדינה והעם היהודי. גם בבית שלי חולל המשפט תמורה עמוקה, אצל הורי אפופי המועקה ותחושות האשם על מה שנתפס בעיניהם כנטישת משפחותיהם באירופה.

אבל יש לי עוד זיכרון ילדות חד מאותה שנה, מאירוע שונה לגמרי שאת יובלו נציין בעוד מספר חודשים, כשגרתי כבר בחו"ל ואבי הגיע לאירוע חברתי כלשהו ובישר שישראל שיגרה זה עתה את הרקטה שביט-2. היתה זו השנה של הפריצה הגדולה לחלל, כשברית המועצות שלחה את יורי גאגארין הראשון, ואמריקה שיגרה את אלן שפארד השני - בעוד שבועיים פחות 50 שנה בדיוק - והנשיא קנדי הכריז כי עד סוף העשור אמריקה תציב אדם על הירח. אני זוכר את ההתרגשות שאחזה בנוכחים המבוגרים מסביבי, את טפיחות השכם, את ההתפעמות הכללית, ואני גם זוכר, משום מה, את תמונת השיגור, עם השובל הלבן, ואת הצילום של בן-גוריון ואחרים - ובהם, איך לא, שמעון פרס – עומדים ליד הרקטה, במה שתואר אז – גם כן איך לא - כ"תרגיל בחירות".

שיגור השביט-2 היה הישג מדהים עבור ישראל בת ה-13, שהצטרפה באחת לענקיות מועדון החלל היוקרתי. השיגור המוצלח הגביר את ביטחונם העצמי של הישראלים, העצים את ההרתעה הישראלית מול מדינות ערב, וסימן - על פי פירסומים זרים כמובן - את יכולתה המתפתחת של ישראל גם בפיתוח טילים התקפיים. לקראת סוף אותה שנה הכריז בן-גוריון בכנסת שישראל נכנסה גם למועדון הגרעיני המכובד ושברשותה כור, מקודם מפעל טקסטיל, הממוקם בנגב.

ויש לי עוד זיכרונות מאירועי אותה תקופה, שכולם, משום מה, משנת 1961: אני זוכר את הדיבורים בבית על המשפט המפורסם "אל תשאל מה ארצך יכולה לעשות עבורך וכו'" מפי הנשיא החדש והכריזמטי של אמריקה, ג'ון קנדי, וגם את הכותרות בעיתונים כשהסובייטים התחילו לבנות את החומה בברלין.

בשנים מאוחרת יותר למדתי גם על עליית יהודי מרוקו, על המהפכות ההיסטוריות שהתרחשו בקובה ובסוריה, על תחילתה של מלחמת וייטנאם, על פרסום הספר "מלכוד 22" של ג'וזף הלר - שבשנים מאוחרות הפך לספר שהשפיע על שנות התבגרותי יותר מכל – וכמובן על ההופעות וההקלטות הראשונות של הביטלס ועל מינויו של בריאן אפשטיין, האיש שעתיד להפוך אותם לכוכבים, כאמרגנם האישי.

annus mirabilis

ההצבר יוצא הדופן של האירועים בעלי השפעה לטווח ארוך הופך את שנת 1961 לראויה, אפוא, לתואר הלטיני annus mirabilis , שנת הפלאות, מושג שנלקח משיר שכתב אחד המשוררים והמחזאים הגדולים של אנגליה, ג'ון דריידן, לגבי שנת 1666. השנה ההיא, בעלת הנומרולוגיה השטנית שרבים חששו ממנה אז, היתה אמנם שנה לא מוצלחת במיוחד, בלשון המעטה, עם שריפה שכמעט כילתה את לונדון ועם מגיפה שחורה שהרגה 100 אלף איש בבירה האנגלית, אבל דריידן רצה להדגיש את העובדה שהיה יכול להיות הרבה יותר גרוע אלמלא התערב האל, ובאותה הזדמנות ביקש גם להחמיא לבית המלוכה של צ'ארלס השני, שביקרו חפץ, על ניצחון הצי האנגלי על הצי ההולנדי במערכה שנודעה כ"קרב סיינט ג'יימס", שהתבררה, רק אחרי פרסום השיר, כניצחון לטווח קצר בהחלט.

annus mirabilis הפכה מאז למטבע לשון מקובלת כדי לציין שנים עם רצף אירועים "ניסיים", בעיקר בתחום המדע, כולל אותה 1666 של דריידן, שבה הניח אייזיק ניוטון את יסודות המתמטיקה, האופטיקה וחוקי הכובד והתנועה; וגם שנת 1543, שבה הוציאו – באותו שבוע – אנדריאס סווליוס את הספר שייסד את האנטומיה המודרנית וקופרניקוס שייסד את האסטרונומיה המודרנית; וגם 1905, אולי ה-annus mirabilis הידועה מכל, שבה פירסם אלברט איינשטיין ארבעה ניירות פורצי דרך, ובהם על תורת היחסות, שהניחו את היסודות לפיזיקה המודרנית.

אך שנים של פלא היו גם מחוץ לתחום המדע: הספרדים, למשל, החשיבו את שנת 1492, שבה נכבשה גרנדה מידי המוסלמים ובה קולומבוס גילה את אמריקה (וגם היהודים גורשו מספרד) כ-annus mirabilis שהפכה את ספרד למעצמה עולמית; ואין כל ספק ששנת 1989 של המהפכות במזרח אירופה ושל פירוק החומה שהוקמה באותה 1961 זכאית גם היא להיכלל ברשימה המכובדת (וחייבים גם להזכיר כאן את המשורר הבריטי פיליפ לרקין, שכתב אף הוא שיר ידוע תחת הכותרת "annus mirabilis", אך הוא התייחס דווקא ל-1963, השנה שבה התחוללה המהפכה המינית ויחסי המין, לדבריו, הפכו "למשחק שובר קופות עם ניצחון מובטח", כפי שתירגם אבנר שץ).

כמובן שלאנשים תמיד נדמה ששנותיהם הם שנים של פלאות, כי הדבר מוסיף משמעות לחיינו הקצרים, אבל שנה שבה נערך משפט בירושלים שעיצב את ההיסטוריה ואת התודעה למשך 50 השנים הבאות, שבה נכנס לתפקידו נשיא אמריקני שהאניש עידן שלם - לפני אבל בעיקר אחרי הירצחו - שבה הונחה אבן הפינה לחומה שהגדירה את המלחמה הקרה, שבה שוגרו האנשים הראשונים לחלל יחד עם רקטה ישראלית נחשונית שעם השלכותיה אנו חיים עד היום ,ושבה והתגבשה סופית הלהקה שהיתה לה השפעה מכרעת על חיי כמו על כל בני התרבות המערבית – האם אין שנה כזו ראויה לתואר annus mirabilis? יש לכם הצעה אחרת-

cshalev@israelhayom.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו