לא שותקת

יובל אברמוביץ'

כבר למעלה מ־20 שנים שהשחקנית לימור גולדשטיין סוחבת עימה סוד אישי על השחקן ההוא, "האלוהים של התיאטרון", שתקף אותה מינית בתחילת קריירת המשחק שלה. בראיון אישי וחושפני, שיתפרסם עימה מחר במוסף "שישבת" של "ישראל היום", היא משחזרת את אירועי היום ההוא.

"הייתי בת 22, פּישרית קטנה, והוא היה שווה ערך לאלוהים בעיניי ובעולם התיאטרון בכלל. זאת היתה ההצגה הראשונה שלי בעולם כולו והייתי מאוד מאוד לבד בכל הסיפור הזה", היא עוצרת את דבריה ולוקחת נשימה ארוכה. צוללת בקושי רב לסיפור שההדחקה העלתה עליו ערימות של אבק. "יום אחד, קיבלתי טלפון מאותו שחקן בכיר. הוא אמר לי שהבין שאנחנו הולכים לשחק יחד, ושהוא רוצה שניפגש בתיאטרון כי הוא צריך להבין מול מי הוא משחק ומהר מאוד עבר לשאלות אינטימיות ואם יש לי חבר או אין לי חבר. הרגשתי מאוד לא בנוח, ואני רק זוכרת שיצאתי מהפגישה ובכיתי. ואז הוא התקשר אלי שוב אחרי כמה ימים ואמר לי שהוא בא אלי הביתה. 'מה? הוא בא אלי הביתה? מה יש לו לחפש אצלי בבית?' שאלתי את עצמי. אני יודעת שזה נשמע תמים ומיתמם, אבל אתה חייב להבין את הסיטואציה של שחקנית צעירה מאוד ונאיבית, שאחד ה־שחקנים הכי גדולים במדינה מתקשר אליה ומבקש לבוא.

"בכל מקרה, גרתי בדירת חדר קטנה מאוד, ואפילו לא היו בה סלון או כורסה אלא רק מיטה", היא עוצרת את שטף המילים בזמן שעיניה מתמלאות בלחלוחית דמעות. "אני לא יודעת למה אני בכלל נכנסת לכל החרא הזה עכשיו? בכל מקרה, אין שום מילה עדינה לומר זאת: הוא ניסה לזיין אותי בכוח. הוא השכיב אותי על המיטה ונגע בי בזמן שאני הודפת אותו ומעיפה מהפה שלי את הלשון שלו. אחר כך, בשיא חוצפתו, הוא שאל אותי, כשנפגשנו בתיאטרון, אם ארצה להמשיך לראות אותו. אמרתי שלא, מה שלא מנע ממנו להתקשר אלי אחרי שבועיים ולשאול אותי אם אני רוצה לאונן איתו טלפונית. ומה אני עשיתי כל התקופה הזאת? שתקתי! שתקתי ושיחקתי איתו ערב ערב במשך שנה שלמה. אז עכשיו אתה בטח תשאל אותי 'למה שתקת?'. מאותה הסיבה שכל כך הרבה נשים בישראל ובעולם שותקות ומתעוררות אחרי עשר או 20 או 30 שנים. אנחנו שותקות מההלם, מהפחד, מהחשש ומחוסר האמון במשטרה ובחוק".

הסיפור המלא, וכן דעתה על הקולגה משה איבגי, על שרת התרבות ועל המצב המדיני, מחר בגיליון "שישבת".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו