"תהילתנו אינה נמדדת באי־יכולתנו לפול, אלא ביכולתנו לקום מהמפלה". הציטוט, המיוחס למשורר האמריקני וולט וויטמן, מודגם היטב בפרשת או.ג'יי סימפסון, העומדת במרכז העונה של אנתולוגיית הפשע של רשת FX. סימפסון סיפק את הסיפור העילאי והצהוב ביותר שאפשר לדמיין על עלייתו ונפילתו של גיבור, ספורטאי שחור נערץ ושחקן קולנוע, שיותר מהכל חלם על תהילה. סימפסון עוד הצליח להציב פסל בדמותו בחצר אחוזתו, רגע לפני שהכל התחיל. סצנת השוטרים המביטים נאלמים בפסל של סימפסון היא רגע מכונן בסידרה. לאורך ההיסטוריה בני אדם השתחוו לפסלי מלכים ואלילים; במאות האחרונות הם משתחווים למפורסמים. "אינני חושב שקיים משהו נפלא יותר מאשר אני עצמי", כתב וויטמן באחד משיריו. סימפסון היה בוודאי חותם על כל מילה.
אחרי ארבע עונות של "אימה אמריקאית" הבדיונית, בחר היוצר ראיין מרפי לטפל בפרשת רצח אמיתית. הרצח הכפול המחריד של גרושתו של סימפסון, ניקול בראון סימפסון, ושל ידידה רונלד גולדמן, שהתרחש בלוס אנג'לס ב־1994, היה איתות מקדים למה שצמחה להיות "תרבות הריאליטי". עם צלמי פפראצי חסרי גבולות החודרים לכל חור, קרקס תקשורתי שעסק בהרחבה בכל פרט מדמם וצהבהב לאורך החקירה והמשפט, פרשת סימפסון היתה אקורד הסיום של עידן הפרטיות. בתחילתה נפרדו ממנה הסלבריטאים ואחר כך כולנו. מרפי חזר לפרשה המסעירה, שהסתיימה עם זיכויו מחמת הספק של שחקן הפוטבול לשעבר סימפסון, במטרה לבקר את תרבות הסגידה למפורסמים. בתוך כך ריפד מרפי את עצמו בנוחות בבנות קרדישאן, המופיעות בתפקיד שולי בעלילה. האם זו ציניות, אירוניה או לעג? תבחרו. בכל מקרה, מרפי דאג לכפילת קריס קרדישאן (גרושתו של החבר ועורך הדין רוברט קרדישאן, המגלם תפקיד מרכזי בדרמה) ולאזכורי הבנות, כולל קים האלילה הגלובלית העכשווית. בהנחה שיש פה מסר, הוא יעבור לפחות לחצי מהצופים מעל הראש.
"אמריקה" היא דרמת פשע המספרת סיפור שסופו ידוע מראש. הגדולה של מרפי מתבטאת ביכולתו לבנות מתח מצוין חרף העובדות הידועות לכל. ההתחלה, שחזור תקופתי מוקפד לתחילת הניינטיז (אופנה איומה, טכנולוגיה בסיסית), היא הפרט השולי בסיפור. הליהוק המדויק של שחקנים בעלי דמיון פיזי לגיבורים שכיכבו בפרשה וההיצמדות לנקודת מבטם, מעמידים קאסט אדיר בשורה ראשונה. ג'ון טרבולטה בעל פני הפלסטיק כעו"ד רוברט שפירו הנחש, דיוויד שווימר הוא קרדישאן האב, שרה פולסון - אלילת מרפי - בתפקיד יוצא דופן של מרשה קלארק, התובעת הראשית (ניצוצות פמיניסטיים בראש מתולתל!), ומעל כולם, קובה גודינג ג'וניור.
ליהוקו של ג'וניור האהוב ("ג'רי מג'וויר") לתפקיד סימפסון הוא בחירה איומה במבט ראשון ויוצאת מן הכלל במבט שני. ג'וניור חושף את הפער בין הסלב למציאות, בין הכוכב הנחמד והידידותי שכולם אהבו לאהוב - לבין האדם האלים והמסוכן שהיה סימפסון. ג'וניור מגלם דרמה קינג פסיכוטי, תוקפני ובעל נטיות אובדניות, אך גורם לצופים לחבב אותו, אפילו בעל כורחם - בדומה למה שחש ההמון אשר צפה באו.ג'יי האמיתי. פרק הבכורה הסתיים בבריחתו של סימפסון, אשר תוביל למרדף המכוניות המפורסם שהתנהל בכבישי לוס אנג'לס. יש פה קליף האנגר רק למי שלא צפה במרדף אז או מאז, אבל את האדרנלין מצליח מרפי לשחזר. כישרון. "אמריקה" היא מועמדת חזקה לכל פסלון אפשרי, ולא רק בגלל הכוכבים שלה. היא דרמה המספרת סיפור שאמריקה לא רגילה לשמוע. צדק בביהמ"ש (והיעדרו), סקס וגיבורים שנופלים הם מוטיבים חוזרים בדרמות האמריקניות. כאן דואג מרפי לחבר בין כולם בקו הקצר ביותר, רודני קינג. חשוד שחור, תובעת לבנה, שוטרים לבנים, מושבעים שחורים - אתם מוכרחים לראות איך זה ייגמר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו