גם עכשיו, יותר מארבע שנים אחרי מותו של אלי הורביץ ז"ל, היו"ר והמנכ"ל האגדי של חברת טבע, סימני השאלה לא מרפים מבני משפחתו. למען האמת, נראה שעם הזמן הם רק התרבו: איך הפך מותו באשפוז בביה"ח שיבא מאירוע שחושף "חולשה משמעותית" בשיטת העבודה במחלקה פנימית ו' - לאירוע שבו "לא נמצא רבב" בהתנהלות הרופאים? ואיך הפכו מסקנות שמצביעות על "חסר חמור באמצעים ובכוח אדם במחלקות הפנימיות הכורעות תחת העומס", למסקנות שמאפשרות למנהל הפורש של שיבא, פרופ' זאב רוטשטיין, לומר כי "המחלקה מנוהלת לעילא ולעילא"? אלו רק חלק מהשאלות שצצות כעת בעקבות התבררותם של פרטים חדשים בפרשה, הנחשפים כאן לראשונה.
מות הורביץ בנובמבר 2011 היה רק תחילתה של שרשרת האשמות, שעדיין מעוררת הדים, עלבונות ישנים ומה שנראה למשפחה כניסיונות טיוח במערכת הבריאות.
הורביץ, מבכירי התעשיינים בישראל, חלה ב־2009 בסרטן הלימפה. היה נדמה שהחלים ממנו, והוא כבר תיכנן את חגיגות יום הולדתו ה־80 - כשלפתע אושפז בבית החולים שיבא, ומת מזיהום בדם כעבור כמה ימים. ההידרדרות במצבו נמשכה פחות מיממה אחת טעונה. יש הגורסים שמה שאירע ביממה הזו עלול להצביע על התנהלות חמורה של מחסור בכוח אדם - וגם בחמלה - במחלקות הפנימיות; יש שיכנו אותו "התנהלות נורמטיבית". חשוב לציין ששום בדיקה לא העלתה שהתנהלות הצוות הרפואי הובילה למותו.
בעקבות המקרה הוקמה ועדת בדיקה של משרד הבריאות, שהצביעה על ליקויים בהתנהלות המחלקה. בוועדה היו חברים פרופ' עמנואל סיקולר מביה"ח סורוקה ופרופ' אריה בן יהודה מביה"ח הדסה - שני מנהלים ותיקים, שמכירים היטב את אופי העבודה במחלקות פנימיות.
"הצוות הרפואי לא העריך נכונה את חומרת המצב, לא ידע על חומרת בדיקות המעבדה שנלקחו בבוקר ולא וידא את התוצאות", נכתב בסיכום הדברים. למרות ההידרדרות במצבו של הורביץ, וחרף העובדה שבני המשפחה חזרו וביקשו זאת מהאח במחלקה לאורך שלוש שעות וחצי, בין 16:00 ל־19:30 לא נבדק הורביץ על ידי רופא. במחלקה נכחו באופן יוצא דופן לשעה זו גם מנהל המחלקה וגם רופאה תורנית שהיו עסוקים בהחייאת חולה קשה. עם זאת, לא הופעל כונן שהיה יכול לתת מענה לקריאת החולה.
"האירוע חושף חולשה משמעותית בשיטת העבודה במחלקה, בשני מישורים", סיכם מי ששימש אז נציב קבילות הציבור במשרד הבריאות, פרופ' חיים הרשקו, שעמד בראש הוועדה, את עבודתה. לדבריו, היה "כשל בהעברת מידע חיוני. תוצאות בדיקות המעבדה החמורות משעה 10:00 לא נראו כלל על ידי צוות הבוקר או הערב, וההידרדרות במצב משעה 16:00 לא הועברה למנהל המחלקה". הוועדה ונציב הקבילות סברו שהיה צורך להזעיק רופא כונן מהבית בהיעדר רופאים פנויים. מלבד זאת, הערותיהם לגבי ממצאים רבים לוו בהמלצה "לבחון את נוהלי העבודה במחלקה".
תיכנן את יום הולדתו ה-80. אלי הורביץ ז"ל // צילום: משה שי
כשנתיים חלפו מאז סיימה ועדת הבדיקה את עבודתה. אבל תם ולא נשלם: ל"ישראל השבוע" נודע כעת כי גם לאחר היוודע המסקנות, המשיכו לזרום פניות למשרד הבריאות - ופורסם מעין מכתב זיכוי, שמכונה על ידי פרופ' רוטשטיין "ועדת בדיקה שנייה". המסקנות החדשות, באופן מפתיע, מנקות את המחלקה הפנימית בשיבא ואת בית החולים מכל אשמה.
ממצאי הבדיקה הנוספת שערך במשרד הבריאות, ועצם קיומה, נחשפו רק לאחר שרוטשטיין פירסם זאת במכתב הפרידה שלו מעובדי בית החולים. גם משפחת הורביץ, יש להדגיש, לא עודכנה כלל בקיום הבדיקה הנוספת - וכמובן גם לא בממצאים, שעליהם שמעה לראשונה בעקבות פניית "ישראל השבוע".
"ללא רבב", ללא נימוקים
הסערה התחילה כשבתו של הורביץ, ד"ר ורד שליו־הורביץ, הטילה פצצה בהלווייתו. "בשעות ערותך האחרונות ראית את פניה המכוערים של המדינה שאהבת, וזה רודף אותי", ספדה לו, "במשך שעות ארוכות המתנת שיגיע רופא למחלקה שבה שהית, ומצבך הלך והידרדר. ספגת עלבונות ואיומים מאח אטום לב. שיירה ארוכה של רופאים הגיעה בסוף, אבל אז היה כבר מאוחר; הונשמת והועברת במצב נוראי לטיפול נמרץ, ואנשים נפלאים טיפלו בך ונאבקו על חייך שבעה ימים. אבל איפה היה הרופא האחד שצריך היה להיות שם בשבילך באותן שעות קריטיות?"
האטימות הזאת, ספדה הבת, "חייבת להיפסק. אבל אני גם זוכרת את האופטימיות שבך ואת האמונה שאפשר לשנות הכל במדינה הזאת, ולכן אני אומרת את הדברים האלה. מתוך תקווה, לא מתוך ייאוש".
העניין הוא שהמשך ההתרחשויות לא מותיר הרבה מקום לתקווה. מנהל שיבא דאז, פרופ' זאב רוטשטיין, מיהר להתגונן: במכתב שהפיץ לאלפי עובדי בית החולים מייד לאחר ההלווייה, כתב שהורביץ זכה לטיפול VIP. "הצוות נערך לטיפול מיוחד באלי, ידיד קרוב שלנו, אדם מיוחד וערכי שכולנו הערכנו ואהבנו", טען, "לדאבוני, כמנהל המרכז הרפואי נבצר ממני ללוות את אלי במהלך אשפוזו, כפי שאני נוהג תמיד לעשות במקרים דומים, עקב היותי מאושפז במחלקה הנוירוכירורגית לביצוע ניתוח גב. ואולם... הבטחתי לחתנו של אלי שסגן מנהל בית החולים הכללי, פרופ' ארנון אפק (כיום המשנה למנכ"ל משרד הבריאות), ילווה את הטיפול באלי ואת בני משפחתו שלצידו. וכך היה".
עוד כתב כי "מן התחקיר המהיר והחלקי שביצענו (בשיבא), לא עולה כשל בשרשרת הטיפול במר אלי הורביץ".
ורד שליו-הורביץ. "להקים גוף ביקורת חדש" // צילום: ליאור מזרחי
"מוטב מאוחר מאף פעם", כתב רוטשטיין לכ־7,000 עובדי שיבא לפני כחודש, במכתב שפורסם בדף הפייסבוק של בית החולים, "בשנה החולפת סגרנו את המעגל הכואב של פרשת אלי הורביץ ז"ל משנת 2011, שהסבה לנו נזק תדמיתי גדול על לא עוול בכפנו. כולכם בוודאי זוכרים את ההשמצות הקשות של בתו, ורד הורביץ, שניהלה נגדנו מסע צלב תקשורתי נרחב, ובהשתלחויותיה פגעה בציפור הנפש של המערך הפנימי בשיבא".
במכתב מציין רוטשטיין כי "לאחר שתי ועדות בדיקה של משרד הבריאות, קבע ד"ר בועז לב: 'לא נפל פגם מהותי באבחון ובטיפול של אלי הורביץ ז"ל במסגרת המחלקה הפנימית... לא נמצאה חריגה אל מול התנהלות נורמטיבית של מחלקות פנימיות אחרות... מחלקה פנימית ו' בשיבא מנוהלת לעילא ולעילא. מן הבירור שהתקיים היה אפשר להתרשם מהניהול המובנה והמדוקדק של מכלול הפעילויות במחלקה, החל מהנהלים המפורטים והכתובים, וכלה במעורבותו של מנהל המחלקה, המתבטאת בין השאר בנוכחות פיזית שוטפת בין כותלי המחלקה ובהשתתפות בתורנויות ככונן פעיל".
המנהל הפורש מצטט עוד מממצאיה של מה שהוא מכנה "הוועדה השנייה", שלפיהם "קיימת הסכמה בין כלל הגורמים במשרד כי אין כל קשר בין האירועים באותה משמרת לבין פטירתו של מר הורביץ... בכל אלה אין משום הצדקה לנקיטה בהליכים משמעתיים כלשהם נגד מי מן המעורבים'". כאמור, גם מסקנות ועדת הבדיקה המקורית לא הצביעו על קשר בין הכשלים שנמצאו לבין פטירתו של הורביץ.
כששני רופאים מתווכחים
ננסה לעשות מעט סדר: מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר פרופ' רוני גמזו קיבל במלואן את מסקנות ועדת הבדיקה, שאותה הקים פרופ' חיים הרשקו. גמזו סבר שאין מקום להעמיד איש לדין משמעתי. אבל אז המשיכה מסכת ההתכתבויות בין עורכי הדין שייצגו את הרופאים לבין משרד הבריאות. לאחר שפרופ' גמזו פרש מתפקיד המנכ"ל, הועבר המשך הטיפול בנושא לידי ד"ר בועז לב, מי ששימש אז המשנה למנכ"ל המשרד. כשכיהן בתפקיד זה שלח לב מעין "מכתב זיכוי" לא מנומק במארס 2015, שניסוחו שונה מעט מזה שפירסם רוטשטיין; בין השאר כתב בו כי "בהתנהלות מנהל המחלקה והרופאים לא נמצא רבב".
פרופ' רוני גמזו. אישר את ההמלצות הקודמות // צילום: גדעון מרקוביץ
"לאחר שהעברנו את הדו"ח", סיפר ד"ר לב השבוע, "קיבלנו השגות לגבי נושאים ספציפיים. התרשמנו שבדיקות המעבדה כן נצפו על ידי הצוות, התרשמנו שהנהלים כן קיימים, התרשמנו מתגובות הרופאים בזמן אמת ומהתנהלות הצוות הסיעודי - וזה הוביל אותי למסקנה. לא כל הנתונים היו בפני הוועדה הראשונית. השתכנעתי באמת ובתמים שההתנהלות היתה נורמטיבית ותקינה. עברתי לפני ולפנים, ולא מצאתי התנהלות בעייתית או מתעלמת".
לפני כחודש נכנס ד"ר לב לתפקיד נציב הקבילות במשרד הבריאות. הוא החליף את פרופ' חיים הרשקו, שפרש ולכן מסוגל להתבטא בחופשיות יחסית בנושא. "הסיכום שלי תואם עם המנכ"ל גמזו במאת האחוזים", מאשר הרשקו, "העובדות מסוכמות במסקנות הוועדה. מה שאת רואה אחר כך זה לא עובדות, אלא דעות. אחרי שהוועדה מגישה את העובדות ואומרת את דעתה, ההמשך זה כבר פירוש רש"י".
איך אתה מסביר את העובדה שד"ר לב הוציא סיכום אחר?
"הוא פתאום הוציא סיכום כזה מיוזמתו", צוחק הרשקו, "האמת נמצאת בדו"ח שלי. הרופאים ראיינו את כולם. זה סיכום שנוגד את הסיכום שלי, אך אין לכך בסיס של עובדות ומסמכים. הוא חושב כך, ואני אחרת. ראית פעם שני רופאים שחושבים אותו הדבר?"
היו לחצים על הוועדה?
"מעולם לא היה עלי לחץ. היה עורך דין שדרש שאשנה את הסיכום שלי, ואת זה הוא לא קיבל. לא נכנענו ללחץ של עורכי דין שעובדים בהתשה. אני לא הכתובת לכתוב גירסה שנייה למה שכתבתי. כנראה הוא מצא כתובת אחרת".
"הליך מאחורי הגב"
ומכאן העסק רק מסתבך. כדאי להזכיר שוב כי במקרה הנוכחי, פורסמו ההמלצות החדשות לאחר שוועדת הבדיקה סיימה את תפקידה, ולאחר שהמלצותיה אושרו על ידי מנכ"ל המשרד. אלא שלפי בכיר במערכת הבריאות, הליך כזה לא היה קיים מעולם; לדבריו, מדובר בהליך שלמעשה מבטל את פעילות הוועדה והחלטת נציב קבילות הציבור, באופן שעלול לפגוע באמון הציבור בסוגיות רגישות שכאלו.
את המכה הקשה מכל, יש להניח, ספג האמון של בני משפחת הורביץ. הם חשבו שוועדת הבדיקה תוביל לשינוי שייחלו לו; הם ויתרו על הליך משפטי ובחרו בהליך ציבורי של הגשת תלונה, כזה שכל אזרח יכול לנקוט; הם קיוו שאכן המערכת תפעל לתקן את עצמה, ולא חשבו לרגע שמאחורי גבם התקיים הליך נוסף שלא היו שותפים לו.
"המכתב של ד"ר בועז לב, שהובא לידיעתי על ידיכם לראשונה, הוא שערורייה", אומרת ורד שליו־הורביץ, "הוא עומד בסתירה מוחלטת למסקנות הקשות של הוועדה שמינה משרד הבריאות עצמו, ולסיכום של פרופ' הרשקו, שפורסמו ביולי 2012 ושחשפו את הכשלים במחלקה שבה טופל אבי".
שליו־הורביץ מביעה חשש שהמסקנות החדשות של ד"ר לב יבטלו את ההמלצות של קודמו בתפקיד. "המכתב ותוכנו מעלים שאלות קשות ונוקבות באשר לנסיבות כתיבתו", היא ממשיכה, "לא ברור איך התנהלה הבדיקה ומה בדקו, ובעיקר - איך הצליחו 'להכשיר' את רשימת הכשלים הארוכה? מיהם מנהלי המחלקות שתושאלו על ידי ד"ר לב, ואיך הפכו את כל אלה לנורמה מקובלת? ואם זו הנורמה בעיניהם - האם אנחנו כציבור מוכנים לקבל זאת?"
לטענתה, "לא צויין מי מינה את ד"ר לב לבדוק את המבקר, ולא ברור אם חוקית הבדיקה המחודשת הזו, שלכאורה מנקה לחלוטין את הרופאים בפנימית ו', את בית החולים ואת מנהלו בעת ההיא, פרופ' רוטשטיין. במקרה של אבי לא היה עומס במיון או במחלקה, כך שנימוקי המחסור במיטות או ברופאים לא היו רלוונטיים במקרה הזה".
לשנות את השיטה
שליו־הורביץ טוענת שהמערכת לא הצטיינה הפעם בחקירה של עצמה. היא מציעה לשנות את השיטה: "צר לי שגורמים מסוימים במשרד הבריאות עסוקים במכתבי טיוח וגיבוי הדדי, במקום ליישם את הלקחים שעלו בדו"חות המוזכרים ולהשקיע מאמצים אמיתיים בשיפור הטיפול במאושפזים, על מנת שמקרים כאלו לא יישנו. אם המכתב חוקי, הרי ממילא בדיקותיו של ד"ר לב, במסגרת משרתו החדשה כנציב קבילות הציבור, יוכלו להתבטל ביום שלמחרת כתיבתן ולייתר את משרתו. מן הראוי שיוקם לשירות הציבור גוף מבקר, מחוץ למשרד הבריאות, שינהל ללא מורא את פניות הציבור בנושא הבריאות".
פרופ' זאב רוטשטיין. הכל נחשף באי-מייל הפרידה
האם מותר למשרד הבריאות למנות ועדת בדיקה ולאחר מכן לשנות לחלוטין את ממצאיה? עו"ד עדי ניב יגודה, מומחה למשפט רפואי ומרצה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, מסביר שמדובר בצעד חריג ותמוה - שעלול להחליש את מעמד ועדות הבדיקה בעיני הציבור.
"ההתנהלות שנחשפת באשר לבדיקת משרד הבריאות מעלה תהיות רבות", הוא גורס, "משהגישה ועדה שהוקמה מכוח חוק זכויות החולה את המלצותיה, היה ראוי שאלו יילמדו. אולם, לא ברור מדוע ומכוח איזו הסמכה, הוחלט פתאום לערוך בחינה נוספת, שבפועל הפכה מעין ערכאת ערעור (מנגנון שלא קיים בחוק זכויות החולה). הבדיקה החוזרת עיקרה מתוכן את עבודת הוועדה המקורית".
לפי עו"ד יגודה, "התנהלות תמוהה זו אף מתעצמת לנוכח הפער הדרמטי בין ההחלטה המנומקת והחמורה של הוועדה המקורית - שהצביעה על פגמים בטיפול הפרטני במר הורביץ ז"ל, לצד ליקויים מערכתיים קשים - ובין הקביעה הלקונית של גורם יחיד, שמבטל את כל מסקנות הוועדה וממצאיה. יש בהתנהלות זו כדי לפגוע באמון הציבור בוועדות הבדיקה שמקים משרד הבריאות, כמו גם במנגנוני הבקרה והבדיקה שמקיימת מערכת הבריאות".
ביה"ח שיבא: "שמחים שמשרד הבריאות שם קץ להאשמות חסרות השחר"
תגובות:
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "לאחר הגשת דו"ח ועדת הבדיקה, נמסרה תגובת בית החולים. בשל הפער הגדול בין העובדות שהציג בית החולים לבין ממצאי הוועדה, מינה מנכ"ל משרד הבריאות דאז, פרופ' רוני גמזו, את ד"ר בועז לב לבחון את החומר שהוגש.
"ממצאי הבדיקה של ד"ר בועז לב העלו כי בעבודת הוועדה נפלו אי־דיוקים, וכי בפועל הפניוּת הלא מיידית נבעה מעומס עבודה באותם רגעים במחלקה ולא מכשל. המציאות בפועל של לחץ ועומס גדול, חסר מהותי בכוח אדם רפואי ופניות שאינה אופטימלית לצורכי החולה ומשפחתו, מאפיינת לצערנו את כלל בתי החולים בארץ, בעיקר במחלקות הפנימיות. לחקירת האירוע הוקדשו ימים ארוכים ורבים, וכל פרט נבחן לעומקו - הן לגופו, והן ביחס להתנהלות המקובלת במחלקות בבתי חולים מקבילים.
ד"ר בועז לב. כתב את "המכתב המזכה" // צילום: דודי ועקנין
"משרד הבריאות מצר על כך שבשוגג ההודעה לא נמסרה למשפחה במועד".
מביה"ח שיבא נמסר בתגובה:
"הדברים שכתב ד"ר בועז לב מדברים בעד עצמם. במרכז הרפואי שיבא מביעים קורת רוח על כך שגורם רשמי, מנהל בכיר, מוערך ונטול פניות (עם צוות תלונות הציבור של משרד הבריאות), שם קץ למסכת של האשמות קשות וחסרות שחר מטעמה של משפחת הורביץ, שהטילו דופי במחלקה פנימית שלמה בפרט ובמרכז הרפואי שיבא בכלל.
"מר אלי הורביץ היה ידיד של בית החולים ושל מנהלו הקודם, פרופ' זאב רוטשטיין. הוא טופל בשיבא לאורך שנים על פי בחירתו ולשביעות רצונו. למגינת לב, מר הורביץ נפטר בשיבא בשל סיבוכים שנגרמו ממחלה מסוימת, שאינה קשורה לאשפוזו בבית החולים או לטיפולים שעבר בעקבות האשפוז. ענייני צנעת הפרט מחד גיסא וסודיות רפואית מאידך גיסא מונעים מאיתנו לפרט מעבר לזה בפומבי.
"טענות מגוחכות, שקריות והזויות על לחצים כביכול שהופעלו מצד בית החולים, כמו גם על טיוח וגיבוי הדדי כביכול בתוך המערכת, מעידים כאלף מונים על האובססיביות של בת משפחת הורביץ, המנסה לאורך שנים - ולשווא - לפגוע בכל דרך במרכז הרפואי שיבא ולהטיל דופי ביכולותיהם המקצועיות והמיומנות של הצוותים הרפואיים, הסיעודיים והאחרים, ובמרכזיותו של שיבא כבית חולים מצטיין ומוביל במדינת ישראל, תוך ניצול השם הורביץ, שהוא מותג ליושרה, לעשייה ולתרומה למדינת ישראל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
