פרק הסיום

1"מה נאמר, שיעבור בקלות", איחל המגיש אמיר איבגי לאחד ממורשעי פרשת הולילנד, הלל צ'רני, בשיחת טלפון, כשעתיים לפני כניסתו של אהוד אולמרט לכלא. צ'רני היה המתאבן, והמנה העיקרית, הובטח לצופים, תנחת חמה ומהבילה על שולחנכם, לפני שהמחוגים יורו עשר בבוקר. אחרי מאות שעות שידורים, הגיע רגע השיא של הדרמה המשפטית המטלטלת־ההיסטורית־המצמררת (לדברי כתבי ערוץ 1). אולמרט פסע בצעדים מהירים מלווה במאבטח, דלת אפורה נפתחה, והוא נבלע פנימה, משאיר מאחוריו מומחים, עיתונאים ופרשנים באולפן ובפתח בית הכלא. היי שלום, דרמה טלוויזיונית. היו שלום, דנה ויס וגיא פלג. עכשיו זה נגמר. תם הטקס.

2היעדרותם של ויס ופלג מהאולפנים בבוקר, כמו של בכירי חדשות 10, העבירה מסר מעניין: תם מירוץ הספקולציות, התחזיות והאנקדוטות לגבי אולמרט. זה סופי. הקרקס הטלוויזיוני עזב את העיר. יש משהו מרענן בהחלטה הזו. בערוץ הראשון החליטו לכסות את כניסת ראש הממשלה לשעבר לכלא, מתוך הנחה שהמתחרים ישלפו את כל השפנים הרגילים. זה לא קרה. כך נותר ערוץ 1 כמעט לבד במערכה, ערוך לצאתו של מיץ פטל - סליחה, אולמרט - מהבית שבמוצא. בכל הפעמים שאני זיפזפתי למתחרים, הציעו לי לרכוש רכב או בושם בים פרסומות בלתי נגמר. רק בערוץ הממלכתי החליטו להפוך את הפינאלה לדרמה מתגלגלת בת שלוש שעות, כולל צילומי הנסיעה בכביש שעליו נעו גלגלי מכונית השרד של אולמרט, לעבר בית הכלא. מהאולפן הוגשה פרשנות לנסיעה. זה הרגיש כמו פרודיה על חדשות.

3המשדר שהוביל איבגי הכיל גם רגעים רציניים. אחד מהם היה שידור ההודעה המוקלטת של אולמרט. אמריקה בישראל. מי צריך להתראיין, להשיב על שאלות, להתבקש להביע חרטה, כשאפשר לשחרר סרטון. קלטת בת 3.5 דקות שימשה את עורכי החדשות היטב, כשקטעים ממנה שודרו בלופ להעברת הדקות המתות. והיו הרבה דקות מתות להעביר. "אני כופר מכל וכל באישומי השוחד שיוחסו לי", נשא אולמרט דברים ללא הפרעה. חבל רק שהסאונד היה גרוע ביותר (בערוצים המתחרים הסאונד טופל). פריסת הכתבים בכל העמדות הבהירה שבחוץ יום יפה ושמשי, אבל דרמה אין. הפגנות תמיכה, הפגנות התנגדות - יוק. עוד קלוז־אפ על דלת הבית במוצא, ועוד הבחנות לגבי "תכונת המאבטחים" (תמונה: גברים בחליפות עומדים זקוף). השעות חלפו, ואז - אירוע! "ראינו אותו, את הצללית שלו", דיווחה בהתרגשות ורד פלדמן. שנאמר: אני מיץ פטל, אמר מיץ פטל (אבל איזו חיה אתה?).

4מול הדרמה הסוערת והיצרית שליוותה את יום כניסתו של קצב לכלא בדצמבר 2011, המשדר שליווה את אולמרט למעשיהו התאפיין בטונים רגועים. אף אחד מעורכי הדין (ארבעה. מוכרחים להאריך את הסטאז') לא צעק, אף אחד לא איים. את התיאורים הרגשיים סיפק עובד שב"ס לשעבר, רמי עובדיה, עם תחזית לילית צהבהבה ("אולי כלפי חוץ יפגין תעצומות, אין לי ספק שבין הכר לשמיכה, הוא ידמע. הלילה הראשון הוא לילה מאוד קשה"). היחיד שהתעקש שמדובר בדרמה היסטורית היה הכתב יאיר ויינרב, שהוצב ליד מעשיהו. "נשיא כבר יש בכלא, וכעת ראש ממשלה צפוי להיכנס גם... בהחלט תמונה מצמררת", קבע ויינרב. "זו תמונה מטלטלת, זו תמונה קשה", התאבל בשעה שאולמרט נכנס למעשיהו. הצופים קיבלו את המובטח, אבל המתח התפוגג לכדי כמה פריימים אפרוריים. עכשיו נחכה לשיא הבא: כיצד "ארץ נהדרת" תסכם את כניסת אולמרט לכלא?