שקט הוא דבר יחסי, כך למדנו במשך השנים בכל הקשור לגבולות ישראל. גם השבוע, במהלך סיור עם לוחמי חטיבת הנח"ל לאורך הגבול הצפוני עם לבנון וסוריה, התחושה היתה ששקט למדי באזור, אבל מפקדי החטיבה, שמסיימת בקרוב אלה חצי שנה של תעסוקה מבצעית במקום, מבהירים שהאווירה מטעה, ומספיקה תגובה אחת לא מחושבת או פעולה אחת אגרסיבית מצד חיזבאללה - כדי להפוך את הפסטורליה למלחמה.
בצה"ל מביטים מהצד על העימות בין הציר הרדיקלי התומך בבשאר אסד והמובל על ידי איראן וארגונו של חסן נסראללה, לבין דאעש. במערב מייחסים לסיוע הרוסי של התקופה האחרונה את שינוי מאזן הכוחות, בעיקר באזור הלחימה בחאלב, שם נמצאת ידם של תומכי המשטר על העליונה.
במערכת הביטחון מתקשים לענות מה עדיף לישראל, ניצחון של דאעש או של הציר הרדיקלי. זו נבלה וזו טריפה. ובכל זאת, ישראל מיישרת קו עם העולם המערבי ומייחלת למפלה של דאעש. התקווה היא שאם וכאשר הציר הרדיקלי ינצח, הוא ייצא ממערכה זו מוחלש וחסר מסוגלות, כיוון שהאופוריה של חיזבאללה, איראן ותומכיה עלולה להיות מופנית לכיוון הגבול הישראלי.
הגיזרה העיקרית שבה פועל דאעש סמוך לגבול ישראל היא דרום רמת הגולן. 600 פעילי ארגון "שוהדא אל־ירמוכ", שנשבע אמונים לדאעש, מוצבים שם, ומולם גדוד הסיור של הנח"ל, בפיקודו של סא"ל ברק רובין: "גיזרה זו מורכבת מאוד. לא כל חמוש שאתה רואה מסתובב מולך הוא אויב".
אך, כאמור, אין זה אומר שהאזור רגוע. "אנחנו רואים את שוהדא אל־ירמוכ מסתובבים בפרהסיה, ומבחינתנו כרגע זה בבחינת 'תראה ואל תיגע'", אומר סא"ל רובין: "זו חשיבה לא נכונה להתערב במה שקורה בצד השני של הגבול, אנחנו בשליטה על מה שקורה". הוא גם מספר על שיעורי נשק ודת שתומכי דאעש מנהלים בכל יום, ועל ניצול רועי צאן ואזרחים תמימים לכאורה כדי לאסוף מידע על כוחות צה"ל.
עוד מפרט סא"ל רובין: "אנחנו רואים ושומעים לחימה בצד השני, ואפשר להבדיל בין שוהדא אל־ירמוכ לג'בהת א־נוסרה: השוני מתבטא בלבוש, בגודל הזקן, בדגלים. להערכתנו, הסבירות שהם יפעלו כרגע היא לא גבוהה, כי יש להם עניין לעסוק זה בזה. ועדיין, יכול להיות שבוקר אחד הם יפסיקו לעניין אחד את האחר. זו שאלה של עיתוי והערכת מצב".
התרחישים שאליהם נערכים סא"ל רובין וחייליו רבים: אפשרות של ירי לעבר הכוחות, חדירה רגלית או באמצעות רכבי תופת, הנחת מטענים ועוד. "הכוחות ערוכים ויש לנו יכולת לסכל את האירועים בדרך לגדר או כשיגיעו למכשול", הוא אומר, "אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שמכשול יכול להיפרץ, ולכן נוקטים שיטת הגנה ניידת, שמתבססת על עומק ועל היכולות המיוחדות של הגדס"ר".
איום אחר, לדברי סא"ל רובין, קיים דווקא בפעילות ההומניטרית היומיומית של ישראל, שמעבירה פצועים, לרוב נשים וילדים, מהצד הסורי לטיפול בארץ. "אנשים צריכים להעביר לישראל, ואנחנו צריכים לתת מעטפת כך שזה לא ייגרר לפח"ע (פעילות חבלנית עוינת; ל"ש). צריך להבחין בצורה קפדנית בין אויב למי שאינו אויב".
לעומת המוכנות הגבוהה של חייליו, סבור סא"ל רובין, אלה תושבי רמת הגולן שאינם ערוכים מנטלית לעימות שעלול לבוא בעתיד: "המתח פה, בין האירועים בצד השני לבין העובדה שחקלאי ישראלי ניגש לעבוד במטע התפוחים, הוא גדול מאוד - וקיצוני יותר מאשר בגבול עזה, אבל כרגע המצב לא משפיע על תושבי רמת הגולן, וטוב שכך".
לפעמים גם נאום יכול להלחיץ
מפקד חטיבת הנח"ל, אל"מ עמוס הכהן, מקפיד שחייליו לא יישחקו במהלך התעסוקה המבצעית בצפון. הוא לא מעוניין שהם יגיעו למצב שאליו הגיעו הכוחות הלוחמים של צה"ל בקיץ 2006, אז איבדו את כשירותם למלחמה בשל העיסוק הנרחב בתעסוקה המבצעית בשטחים.
האתגר האמיתי מבחינתו הוא לאו דווקא להגן על הגבולות, אלא לשמר את מוכנותם וכשירותם של חייליו לעימות בכל תרחיש אפשרי, ובראשו מלחמה מול חיזבאללה.
על פי הערכות מודיעיניות, הסבירות למלחמה יזומה מצד חיזבאללה ב־2016 נמוכה, כי הארגון שקוע עמוק בבוץ הסורי. עם זאת, לאמ"ן ברור, כאמור, שצעד לא מחושב עלול להוביל לעימות חריף, אף יותר ממלחמת לבנון השנייה.
פסטורליה מטעה. הצד הלבנוני של הגבול // צילום: אייל מרגולין - ג'יני
בישראל לוקחים ברצינות כל איום מצד נסראללה. זה החל במתיחות שהיתה עשויה להפוך להסלמה, לפני כמה שבועות, אחרי חיסולו של הטרוריסט סמיר קונטאר בדמשק (על פי פרסומים זרים על ידי ישראל). בישראל, ככל הנראה, העריכו את תגובת חיזבאללה באופן שגוי, וסברו שהתרחקותו של קונטאר באותה תקופה מחיזבאללה תמנע תגובה מהירה של הארגון. נסראללה הבהיר אחרת, איים, ומערכת הביטחון נכנסה לדריכות.
מצב דומה נוצר שנה קודם לכן, אחרי חיסולו של ג'יהאד מורנייה (בנו של עימאד מורנייה, שחוסל אף הוא על פי פרסומים זרים על ידי ישראל). במשך עשרה ימים נערך צה"ל לתגובת חיזבאללה והקפיץ כוחות, וכשמפקדי גדוד צבר מחטיבת גבעתי חזרו מתצפית בהר דב, טרם תפיסת הקו, ירה לעברם חיזבאללה שישה טילי נ"ט - קצין וחייל נהרגו, ישראל הגיבה במתינות והאירוע נגמר באותו היום.
היתה זו התקרית החמורה ביותר על הגבול מאז 2006, ותוצאה אחרת - כמו יותר חיילים ישראלים הרוגים או תגובה חריפה יותר מצד ישראל - והיינו מוצאים עצמנו בקלות בעוד מלחמה מול ארגון הטרור. לכן, אחרי חיסולו של קונטאר, כצעד מנע, צה"ל פעל כדי שלא לחשוף את חייליו לאיום ישיר מצד חיזבאללה.
סא"ל יואב כצנלסון, מפקד גדוד 932 של הנח"ל, מספר על ההתמודדות עם הסיטואציה: "כחלק מהמתיחות זיהינו תנועות חריגות בצד השני. ראינו בשטח תנועות משמעותיות יותר של רועי צאן, בדרך כלל סימן לפעילות מוסווית של חיזבאללה. היו גם כמה נאומים של נסראללה על כוונתו לבצע פיגועים. נערכנו לכך בכל גיזרת הפיקוד, ובייחוד במרחב הר דב שנתפס על ידי חיזבאללה כמרחב לחימה לגיטימי. היה פה קרב מוחות.
"נאומים של נסראללה יכולים להכניס אותנו ללחץ ולדריכות", אומר סא"ל כצנלסון, "אבל דווקא הפעם הרגשנו שאנחנו יכולים לעמוד במשימה על בסיס סדר הכוחות הקיים. וגם אם מחליטים שצריך לחזק במקומות מסוימים, עושים את זה ברוגע".
המח"ט, אל"מ הכהן, מציין שהוא גאה בהתנהלות פקודיו במתיחות האחרונה: "אני לא יודע מה היה כאן לפני שנה, אבל הפעם המג"דים לא הרגישו לחץ מהדרג הממונה. יש פה מפקדים שסומכים עליהם. הם קיבלו חופש פעולה לממש את משימתם בצורה הכי טובה. הם נערכו לתרחישים, עשו משחקי מלחמה שהתבססו על הערכות מודיעין ועל היסטוריה גזרתית. לא היו פה לחץ ולא בהלה.
"הצבא עבד קשה, ומה שחשוב הוא שהאזרחים לא הרגישו כלום: הם עיבדו את השדות, והתיירות היתה בהתאם לעונה. לא הגבלנו איפה שלא צריך. לא סגרנו כבישים. מדינת ישראל היא לא מוצב שצריך להיות כל הזמן בכוננות ספיגה. אזרחים צריכים לחיות כאן את חייהם בשלווה".
הדריכות האחרונה היתה במקומה, ולאחר כמה ימי מתיחות, לאחר חיסול קונטאר, הופעל ב־4 בינואר מטען רב עוצמה נגד כוחות צה"ל בהר דב. גם לוחמים מ־932 של הנח"ל היו שם. "האירוע היה אחד מתוך הרבה דברים שחשבנו שיכולים לקרות", מספר סא"ל כצנלסון, "רכב ממוגן עלה על מטען באזור שהערכנו שקיימת סבירות שיש בו מטענים. המטען הונח בשטח ישראל, אחרי שמניחיו חצו את הקו הכחול (קו הגבול בין ישראל ללבנון; ל"ש), אבל לא את גדר המערכת".
גם הפעם האירוע נגמר מהר, לאחר שהכוח בודד את הגיזרה. "התגובה היתה נטו ברמה הטקטית, בלי תגובות הדדיות בין ישראל לחיזבאללה", אומר סא"ל כצנלסון.
על הפעילות השיגרתית בימים פחות מתוחים, הוא מספר: "חיזבאללה מסתתר בתצפיות רחוקות. בדרך כלל הגבול שקט, אבל אנחנו מבינים שרועי הצאן בצד השני אוספים מל"מ (מודיעין לקראת מבצע; ל"ש), ואנו נערכים להפתעות. אם שואלים אותי מה מטריד אותי, אז תשובתי היא חצייה כזו או אחרת של הגדר".
האויב לא יחכה בשטח חשוף
כאמור, חטיבת הנח"ל תעזוב בקרוב את גבול הצפון, בדרך לאימון אינטנסיבי. האיום העיקרי שאליו תתכונן הוא עימות רחב היקף עם חיזבאללה. "אם יש משהו שמטריד אותי כמפקד חטיבה סדירה הוא ההשתנות המבצעית בגבולות, והיכולות לעדכן ולחדש את תפיסת האיומים שלנו", אומר אל"מ הכהן.
הוא בוגר מבצע צוק איתן. כמפקד החטיבה הדרומית באוגדת עזה, הוא היה אמון בקיץ 2014 על הלחימה בגיזרת דרום הרצועה ועל ההגנה בגיזרת האוגדה שלו. טרם המבצע נמצאו בגזרתו ארבע מנהרות התקפיות, וכעת הוא מתייחס לאפשרות דומה בגבול הצפון: "אני לא מכיר שום מידע מודיעיני בנוגע למנהרות חוצות גדר מלבנון לישראל. הם לא צריכים מנהרות. הם יכולים להתקרב לגבול בדרכים אחרות. הנחת העבודה היא מחמירה, ואנו יוצאים מנקודת הנחה שיכולות להיות מנהרות. זו ההנחה שלי כמפקד.
"מנעד התרחישים הוא רחב וכולל את כל מה שאנחנו יכולים להעריך: פיגוע ירי של חיזבאללה או גורם בלתי מזוהה אחר, ירי טיל, ירי בנשק קל וירי צלפים. התרחישים הם די מחמירים. המענה להם מבוסס על שני דברים: הרתעה וגביית מחיר ברור מהצד השני. לכל גדוד יש סל משמעותי של יכולות התקפיות, שעולה בכמה רמות על מה שהיה במלחמות לבנון, הראשונה והשנייה. הגדודים היום מוכנים ללחימה".
לגישתו של אל"מ הכהן, צה"ל עשה שינוי משמעותי מאז מלחמת לבנון השנייה. "הצבא לא מתאמן יותר בשטחים חשופים, בכיפות, כי האויב לא יהיה שם. כל האימון שלנו מוכוון ללבנון ולזירה הצפונית. למרות שהסבירות לעימות בעזה קרובה יותר, תוחלת הנזק בלבנון גבוהה יותר. שם מחכה לנו גם המשימה המורכבת יותר. אנחנו מתאמנים כמו שנילחם בשעת אמת".
למרות ביטחונו הרב של אל"מ הכהן בחייליו, חשוב להדגיש כי בצה"ל מבקשים לא אחת להזכיר לציבור הישראלי כי מלחמת לבנון השלישית לא תיראה כמו מלחמת לבנון השנייה, ואפילו לא כמו צוק איתן. הערכת המודיעין השנתית ל־2016 מדברת על כך שכלי שיט ייפגעו, כלי טיס יופלו ונתב"ג ייסגר. בכיר בצה"ל אמר לאחרונה שלצה"ל אמנם יש כוח רב ויכולת להכות חזק, אך אין קונץ, פטנט או קסם שיאפשרו לסיים את המלחמה מול חיזבאללה בתוך 48 שעות.
על רקע זה נזכיר כי לרשות חיזבאללה יותר מ־130 אלף רקטות וטילים, וככל שחולף הזמן גדלים הטווח והדיוק של האמצעים שבידיו. על פי פרסומים זרים, צה"ל מנסה לסכל העברות של טילים מדויקים בעלי ראש נפץ קרבי גדול, זאת באמצעות תקיפות חשאיות. עם זאת, הנחת העבודה במערכת הביטחון היא שחיזבאללה כבר הצליח להצטייד באמצעים מסוג זה.
למרות ההערכות הלא אופטימיות הללו, מפקדי היחידות הלוחמות בצה"ל מנסים לטעת בחייליהם תחושת מסוגלות גבוהה. הם מביעים אמון מלא ביכולותיהם לנצח את המלחמה הבאה.
מיטיב לומר זאת אל"מ הכהן: "במלחמה הבאה יהיה פה ירי על העורף, אבל אין לי ספק שבסוף העימות אף אחד לא ישאל מי ניצח ומי נוצח. אני מקווה שלא נגיע לתוצאות שהן דו־משמעותיות. הכוחות למטה צריכים להכריע כל אויב שנמצא במרחב. אם יהיה ירי מכפר מסוים, מוקדי הירי יחוסלו. אויב בשטחים פתוחים יושמד. זה מה שאני מצפה מהגדודים שלי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו