לפני כמה שנים היה לי חבר אמריקני שעשה פסטיבל נורא גדול מוולנטיינס דיי. המסעדה היתה יקרה מדי ולא שווה את זה, המתנה היתה יקרה מדי ולא שווה את זה, וההתלהבות היתה, ובכן - הבנתם את הרעיון. תמיד ראיתי ביום האהבה יותר ציניות מאשר יופי, יום שבו החברה מפגינה את השעבוד של רגשותיה לכסף. אבל רצה הגורל והעורך שלי חשב שיהיה זה רעיון טוב, דווקא לכבוד אותו יום חסר רגש, לפתוח את הלב ולצאת לחיפוש אחר אהבה ברחבי הרשת. האמת, חשבתי, מה כבר יכול להיות הנזק? אם חיי החברה שלנו נעשו דיגיטליים, אין סיבה שחיי האהבה ישארו אנלוגיים.
באמבל: איפה הישראלים?
התחלתי מהמרחב הכי מוגן שיש - אפליקציית באמבל, שבה רק נשים יכולות ליזום שיחה. ניגשתי למלאכת הרכבת הפרופיל הראשון שלי באפליקציית היכרויות. לתיאור העצמי הקציבו לי 300 תווים. איך אני מצמצמת את ההוויה שלי לכל כך מעט שורות? "אני עיתונאית וסטודנטית. אוהבת את הקיץ, חובבת אוכל אמיתית, מכורה לחדר הכושר. מחפשת מישהו שיעזור לי להתחמם בחורף (אז אם אתה מחפש סטוץ, החלק שמאלה)", כתבתי. החלק האחרון היה חשוב עבורי, כי אני מוצאת שהבהרת כוונות היא כלל ברזל באפליקציות הללו - כל מטרה מתקבלת, אם שני הצדדים כנים.
ליאור היה ההתאמה הראשונה שלי בבאמבל. שיחתנו הקצרה הסתכמה בחמישה ניסוחים שונים שבהם הוא ניסה לברר היכן אני מתגוררת, מה שנראה כעובדה הכי משעממת לגביי והיה בעיקר מאוד קריפי, והובילה אותו ישירות לתהומות ה"Unmatch", בטל התאמה.
אחריו היו כמה התאמות נעימות יותר, אבל הבעיה היא בכמות: הישראלים כנראה לא מוכנים למהפכה, ומצאתי את עצמי תוך פחות מיום מחוסרת התאמות.
טינדר: שרירים וכלבים
עכשיו, כשרכשתי קצת ביטחון, המשכתי לשלב הבא: טינדר. חברה שיכנעה אותי שלטינדר רק יצא שם של אפליקציית סטוצים, ושיש שם משתמשים ומשתמשות רבים שמחפשים זוגיות. בהתחלה חשבתי שיהיה קשה לסנן אנשים. להעיף בני אדם שמאלה וימינה, רק על בסיס תמונה וכמה מילים? זה נשמע אכזרי. אבל שריר הסינון מאוד קל לאימון, כך מסתבר, ומצאתי את עצמי מדפדפת הרבה שמאלה ומעט ימינה בתוך זמן קצר.
עמוד השיחות שלי התחיל להתמלא בבחורים חמודים למדי. הבעיה עם טינדר היא שלא משנה מה הכוונות, היא מספקת מעט מדי פרטים. מצאתי שההתאמות שלי הן בעיקר גברים שריריים שמחזיקים גורי כלבים (כן, תמונות עם גורי כלבים עובדות), אבל שום המשך לא צמח מכך.
happn: קריפי
כמו השתיים הקודמות, גם happn היא אפליקציה מבוססת מיקום, אך הטריק שלה הוא שהיא מסמנת אנשים שחלפו על פניכם לאורך היום. מלחיץ? אין לכם מושג עד כמה. אתם פותחים את האפליקציה ורואים מי חלף על פניכם, באיזו שעה והיכן, מה שנשמע כמו פוטנציאל מאוד אפשרי למעקב, להטרדה ולשאר חוויות לא נעימות.
התחלתי לראות שם אנשים על בסיס קבוע שאני מניחה שהם שכנים שלי או עובדים בסביבה (או שהם עלו על הקטע), וממילא הבנתי שסיפור אהבה האפליקציה הזאת לא תצמיח לי - יש בה מעט מדי משתמשים והפרופילים בה לא מכילים שום מידע מעמיק.
קיופיד: הרומן שלי עם דאעש
הניסיון הבא היה עם אוקיי קיופיד. דמיינו משחק 21 (אלף) שאלות, שהפרס בסופו הוא תיבת הודעות מפוצצת לעייפה. האפליקציה קובעת אחוזי התאמה על בסיס המענה לשאלות, ונוסף על כך יש מקום מאוד רחב לתיאור עצמי - תיאור חופשי, סדרות, ספרים וסרטים אהובים, למה כדאי לפנות אלי וכך הלאה.
היו גם כמה הברקות. "אם היה לי שקל כל פעם שהייתי רואה בחורה יפה כמוך, כנראה שהיה לי רק שקל אחד", "אפילו הטרוריסטים של פריז לא ראו פצצה כמוך". לפעמים היה גם מלחיץ, כמו במקרה של בחור שתמונתו היא של "הלך לבן" ממשחקי הכס, שטען שהוא מכיר אותי ואז שאל אם אני מדאעש (באופן כללי, דאעש היה נושא שחזר על עצמו די הרבה). היו שם גם לא מעט בחורים מקסימים, אבל היה כמעט בלתי אפשרי לזהותם בתוך מבול ההודעות. משיחותיי עם גברים הבנתי שזאת גם חוויה בכלל לא פשוטה להיות בצד השני של ה"משחק" הטיפשי הזה, שמרגיש ממש כמו ספיד דייט על ספידים.
בחזרה לרווקות
עם הזמן הפכתי מומחית לאפליקציות היכרויות. למדתי להשיב הודעות למישהו שמוצא חן בעיניי גם אם אני לא בטוחה לחלוטין, ולזכות בשיחה נחמדה. למדתי גם להטריל (להסתלבט, בשפת הרשת), כי אי אפשר לקחת את זה יותר מדי ברצינות: "מה היית אומרת אם הייתי אומר לך שבשביל כוס קפה איתך הייתי שם גם אלף דולר?" - "שאתה לא אחראי כלכלית"; "מתי את עושה עלי כתבה?" - "אני כבר עושה".
האפליקציות הללו מובילות לפעמים לכך שמרוב דגים לא רואים ים, אבל לפעמים בחורים טובים נופלים ברשת. נתקלתי בכמה בחורים מקסימים ומצחיקים, ואיכשהו מצאתי את עצמי מדברת עם בערך כל מדריכי הכושר בישראל (יש יותר מעורכי דין) - אז לפחות קיבלתי עצות טובות לאימונים. אפילו יצאתי תקופה קצרה עם מישהו נהדר, מאלה שאף פעם לא ברור איפה הם מתחבאים.
אז אמנם נטשתי את החיפוש אחר אהבה לטובת רומן עם מפזר החום שלי, אבל קיבלתי בוסט מאוד רציני לאגו והתמלאתי בביטחון מחודש בשיחות עם המין השני (רק בהתכתבות, כן?). המסקנה? עזבו שטויות, גם ככה שום דבר טוב לא קורה בחורף.
מה לא לעשות - מורה נבוכים לגבר המחפש זוגיות ברשת
• לא! לשים תמונות עם נשים בפרופיל. כן, גם אם זאת בת דודה שלך
• לא! לשלוח הודעות ברצף.
• לא נעניתם? כנראה שזה לא מנט־טו־בי
• לא! לקלל או להאשים ב"יבשה"/"סנובית"
• לא! לבקש מייד מספר טלפון או פגישה - זה מלחיץ
• לא! לעבוד על אף אחת או אחד. לצד השני מגיע לדעת מה הכוונות שלכם
• לא! לשלוח הודעות אחרי 12 בלילה, זה מתפרש כהזמנה לסקס בלבד - אלא אם כן זו המטרה שלכם
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו