כמו בסרטים

אסונות טבע ריתקו את עולם הקולנוע מראשית ימיו, בעיקר הודות לאפשרויות הוויזואליות המרהיבות שקטסטרופות אלה טומנות בחובן.

עוד בתקופת הסרט האילם התנסו יוצרי הקולנוע ביצירת מחזות אפוקליפטיים, כאשר בתחילה הם עיבדו את סיפורי התנ"ך, למשל בגירסה משנת 1928 לסיפור נח והתיבה, ומאוחר יותר התבססו על אירועים אמיתיים שהשאירו חותם על פני ההיסטוריה האנושית.

עם התפתחות תחום האפקטים והיכולת לייצר סצנות הרס מרהיבות יותר, לא מעט במאים ואולפנים גילו כי הכסף הגדול נמצא בהרס כדור הארץ.

בשנים האחרונות אנחנו עדים ללפחות סרט אסונות אחד בשנה: "טוויסטר" (1996), שהביא את סיפורם של "ציידי" טורנדו, היה הראשון לזהות את הז'אנר, אחריו באו "פסגת דנטה" (על הר געש, 1997) ו"שעת האפס" (רעידות אדמה ושאר אסונות, 2003).

אפילו קלינט איסטווד לא יכול היה להתעלם מהמגמה הזו וסרטו האחרון, "מכאן והלאה" (2010), נפתח בסצנת הרס טבע מפעימה.

רולנד אמריך הוא במאי ממוצא גרמני שמיטיב ליצור סצנות הרס. הרומן שלו עם הז'אנר התחיל ב-1996, כאשר ביים את "היום השלישי", שבו מתוארת פלישת חייזרים לכדור הארץ שהורסת מחצית ממנו, ומאז הוא מקפיד להפנות את המצלמות אל כדור הארץ ואסונותיו.

שני סרטי האסונות המצליחים ביותר שלו הם "היום שאחרי המחר" (2004) (חזון אפוקליפטי שועסק בהתחממות הגלובלית) ו"2012", אחד הסרטים המצליחים של שנת 2009, שקוטלג כסרט מדע בדיוני והופך עם הזמן למציאותי יותר ויותר, ומתאר את השנה שלפי אמונתם של אנשי המאיה היא זו שבה ייהרס העולם בסידרת אסונות טבע קטסטרופליים.

ברזומה של אמריך אפשר למצוא גם גירסה אמריקנית לגיבור סרטי האסונות היפניים, "גודזילה", שנוצר במקור ב-1954 תחת הטראומה של ההפצצה האטומית ומאז מושרש עמוק בתרבות היפנית. כזכור, המפלצת, תוצר של ניסויים אטומיים, עולה מן הים ומחריבה את הרי יפן וכל מה שעומד בדרכה.

* * *

חזה את העתיד