ממש כמו המהפכה במצרים, גם הפעם תופס אותנו אירוע היסטורי ביום שישי. רק שהפעם, הגשם שלא הפסיק לרדת הצמיד את האנשים לטלוויזיה, ולמען האמת, היו אלה בעיקר התמונות שהגיעו מהערוצים הזרים שהקפיאו את דמנו. נדמה שמאז אסון התאומים לא זכינו לטרגדיה מצולמת היטב שכזו. יפן הרי מצולמת כמעט מכל זווית וכל מקום, והנה, בניגוד לאסונות הטבע במקומות אחרים, כאן קיבלנו הכל, בהיי דפנישן ובשידור חי. הזמן עצר מלכת ונדבקנו למסך כמעט ליומיים רצופים. בלילה שבין שישי לשבת התרחש הפיגוע הרצחני בהתנחלות איתמר. בשבת בבוקר כבר הצטרף האירוע המקומי לצונאמי העולמי. ברור לכולם שלולא האולפן המיוחד בשל האסון ההיסטורי, ספק אם היינו זוכים לשידורים חיים בכל השבת מאיתמר. סביר להניח שכל הערוצים היו מסתפקים במבזקים כאלה ואחרים. אבל, וסליחה על הדימוי הציני והמצמרר, האסון באיתמר תפס גל על הצונאמי היפני. וכך התערבבו להם במין שעטנז בלתי ניתן לעיכול עורכי חדשות החוץ, מבזקנים אלמונים ברגע השיא של הקריירה הקצרה שלהם, כתבים צבאיים וכוכבי ריאליטי. והכל במשמש אחד, שרק העצים את ההזיה הזאת שנקראת הטלוויזיה בישראל. נראה שהגיע הזמן לערוץ חדשות בישראל. יותר מדי אירועים בתקופה האחרונה הוכיחו את זה. מה לעשות שהמציאות לא מתיישבת תמיד עם הפריים טיים והחדשות מתרחשות לא רק ב-20:00 ביום חול? שימו לב לרשימת האירועים החלקיים שהתרחשו כאן בשנה האחרונה: אהוד ברק פירק את מפלגת העבודה בבוקרו של יום וערוצי הטלוויזיה נדמו, המהפכה במצרים שהטלוויזיה הישראלית הצטרפה אליה באיחור, הטירוף סביב קדאפי שפתאום נדחק לקרן זווית, ההרוגים הישראלים ברעידת האדמה בניו זילנד. ואל כל אלה מצטרפים אירועי סוף השבוע. כשאתה צופה באורן נהרי, טטיאנה הופמן ונדב אייל, אתה רואה שיש לאנשים הללו מה להגיד גם אם הם תקועים באולפנים, הרחק מאזור האסון. רק שבין לבין צריך לצאת לפרסומות וגם אסור לשכוח את המסרונים שמבקשים מאיתנו להציל את אחד הדיירים בתוכנית הריאליטי. לא חלילה ממוות, אלא רק כדי שיוכלו להישאר בכלוב הזהב. ככה אי אפשר לעשות חדשות רציניות. הציניות גדולה מדי אפילו בסטנדרטים שהתרגלנו אליהם.
(י)פאניקה
הצונאמי ביפן, סיקור סוף השבוע
Load more...