עשרה חודשים בלבד חלפו מאז הושבעה ח"כ ענת ברקו כח"כית, וכבר היא רואה עצמה מועמדת לאחד התפקידים החשובים בכנסת - יו"ר ועדת החוץ והביטחון היוקרתית. היו"ר הנוכחי, ח"כ צחי הנגבי, צפוי להתמנות לשר, וחברת הכנסת הפעלתנית מהליכוד מאמינה שתוכל להיכנס לנעליו. לאחרונה אף נפגשה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, וניסתה לשכנע אותו כי היא בעלת הכישורים הדרושים למילוי המשרה הרמה.
"הוא לא נתן לי הבטחה שאקבל את התפקיד", אומרת ברקו, "אבל בהחלט ריאלי שאהיה האישה הראשונה בתפקיד זה, משום ששירתי בצה"ל במשך 25 שנה. השתחררתי בדרגת סגן אלוף והתמחיתי בתחום הטרור, שנמצא כיום בלב העשייה הביטחונית. בשנה האחרונה אני חברה בוועדת החוץ והביטחון ובחמש מוועדות המשנה שלה, לרבות אלו העוסקות בתפיסת הביטחון ובתקציב".
ברקו, דוקטור לקרימינולוגיה, נולדה ברמת גן לפני 56 שנה להורים שעלו מעיראק. בצה"ל מילאה תפקידים רבים; בין השאר שימשה מפקדת כלא נשים וקצינת ח"ן של זרוע היבשה.
ח"כ ברקו, מדוע החלטת לחקור דווקא את נושא הטרור?
"עבודת המאסטר שלי, שעסקה בתהליכי ההתמודדות של אסירות, נעשתה בכלא נווה תרצה. כשהתכוננתי לדוקטורט חיפשתי נושא מעניין, ובאותה תקופה התרחשו הפיגועים הגדולים של שנות ה־90. בעלי ראובן הציע לי לחקור את נושא הטרור, משום שאיש לא חקר זאת קודם לכן בעיניים ישראליות. התלבטתי: לא ידעתי עד כמה האסירים הביטחוניים ישתפו איתי פעולה, איך אגיע אליהם וכו'. התחלתי מחקר על משלחי המתאבדים של האינתיפאדה הראשונה והשוויתי אותם לרוצחים פליליים ערבים. פיתחתי טכניקות ראיון ויצירת קשר עם אנשים שלמעשה הם אויבים, ושבשיחות איתם מגיעים לעומק שקשה להאמין".
גל הטרור הנוכחי מתאפיין במספר גבוה של מחבלות. מהו ההסבר לכך?
"הסיבות לגידול במספר הן רבות: צעירה שיוצאת לבצע פיגוע מרגישה מיוחדת מאוד. לעיתים זה נובע מיחסים בתוך המשפחה ומרצון להתבלט. אישה טרוריסטית היא יעילה מאוד, כי היא יכולה להחזיק מטען חבלה במקומות שבהם קשה לאתר אותו. לפי סקר שנעשה בקרב הפלשתינים, יותר מ־77 אחוזים מהם התנגדו לאפשרות שבנות ייצאו לבצע פיגועים. כשראיינתי אח ואחות שהיו מפגעים מתאבדים, האח יצא נגד האחות ושאל מדוע בכלל הלכה לבצע פיגוע - אבל הנשים הן כלי שמדרבן גברים לקום ולבצע את המעשה".
מניסיונך, איך אפשר להתמודד עם התופעה הזו ולבלום אותה?
"קודם כל, צריך לבלום את ההסתה. חלק ניכר מהפיגועים נמנע מפני שההורים התקשרו לכוחות הביטחון והודיעו להם שבנם עוסק בטרור. ההורים צריכים להיות מודעים יותר למעשי ילדיהם. יש תהליכים שאפשר לבצע בתחום הלוחמה הפסיכולוגית: הריסת בתים יכולה להיות יעילה רק אם תתבצע במשורה כלפי אלה שביצעו את הפיגועים. נוסף על כך, אילו היו מעבירים את משפחות המפגעים מיהודה ושומרון לעזה, זה בהחלט היה מפחיד אותם".
כיצד אפשר למנוע מצעירים פלשתינים לצאת עם סכין כדי להרוג?
"צריך לקדם חקיקה שעשויה להרתיע. הצעת חוק שיזמתי, ושאושרה בקריאה טרומית, קראה להחיל אחריות פלילית גם על טרוריסטים בני 14-12, ואז יהיה אפשר להעמידם לדין ולכלוא אותם במעון נעול. רק בשבוע שעבר היינו עדים לפיגוע דקירה ברמלה, שביצעו בנות 13; אילו החוק שלי היה בתוקף, סביר להניח שהיו נשלחות למאסר".
מדוע נתניהו פנה אלייך ביוזמתו והציע לשלב אותך ברשימה לכנסת ללא פריימריז? הכרתם קודם לכן?
"כן, ראיינתי אותו לפני 15 שנה בנושא הטרור במסגרת הדוקטורט שלי. לא הייתי מגיעה לכנסת אלמלא פנייתו, כי הייתי עסוקה בנושאים אחרים ולא הייתי עוברת את מסלול הפריימריז".
התלבטת אם להיענות לפנייה?
"בהחלט - אבל נעניתי, כי אני מאמינה שביכולתי לשנות משהו. עד שהגעתי לכנסת לא הייתי מעורבת כלל בפוליטיקה ולא הכרתי שרים וח"כים, חוץ מבוגי יעלון ואבי דיכטר. בערוץ הכנסת התחלתי לצפות רק מאז שנבחרתי".
• • •
"השייח' יאסין אמר לי: 'מוכן שניפגש בעזה וגם על הירח'" - האישה שגרמה לבכירי המחבלים לשפוך את הלב
במהלך עבודת המחקר שלה נפגשה ד"ר ברקו עם לא מעט אסירים בכירים ומוכרים. הרשימה כוללת שמות דוגמת השייח' אחמד יאסין, ג'יבריל רג'וב, מוחמד אבו טיר ואחרים. "יצרתי איתם קשר על בסיס אנושי, דרך מציאת המשותף לבני אדם", מסבירה ברקו, "בדרך זו אפשר לעורר רגש, המביא לכך שהמרואיינים לא ראו בי אויב וגורם עוין, אלא אישה, אמא וחברה. כך נסללה הדרך לתקשורת אמיתית, שמבחינתם היא מזככת ומעניקה תובנות עמוקות".
בתחילת כל שיחה היא נהגה לשתף אותם ברקע האישי שלה. היא סיפרה להם, למשל, שהוריה הם ילידי בגדד שברחו כפליטים לישראל. "סיפרתי על התרבות המזרחית, הכוללת את השפה הערבית־יהודית העתיקה של יהודי עיראק שעליה גדלתי. עם השייח' יאסין, שהיה מנהיג חמאס, נפגשתי בכלא בדצמבר 1996 למשך יותר מחמש שעות. התנאי היחיד שהציב לי היה שאכסה את שיערי. לקראת סיום שיחתנו הוא אמר שיהיה מוכן לפגוש אותי בכל מקום וזמן - גם בעזה וגם על הירח".
השייח' יאסין. 5 שעות איתו בכלא // צילום: איי.אף.פי
פגישה מעניינת היתה לה גם עם מוחמד אבו טיר. "הבית העיראקי", אמר לה, "מושפע מהבית הערבי שמאמין בערכים ובעקרונות. זהו בית שמרני וחזק". ברקו הסכימה: היא סיפרה כי אביה ז"ל "היה צריך להסתכל לי בעיניים, ואחי ואני היינו מבצעים כל בקשה שלו". על כך השיב לה אבו טיר: "אני אוהב את אבא שלך העיראקי". "מאותו הרגע", היא נזכרת, "האווירה בינינו נעשתה נינוחה ופתוחה מאוד".
ד"ר ברקו מדגישה כי נקטה כלפי האסירים גישה "מכבדת, מקצועית ואסרטיבית. הייתי מגיעה בבגדים צנועים, לא צמודים ולא צבעוניים, בדרך כלל שחורים. רכשתי את אמונם בכך שהעברתי להם מסר: לא מעניין אותי מה עשיתם, אלא מעניין אותי לשמוע על החיים שלכם, המשפחה, האהבות והילדות. לא איפשרתי להם למקד את השיחה בנושאי דת ופוליטיקה, אלא נתתי להם להרגיש שאני מתעניינת בהם כבני אדם".
באחד המקרים ראיינה פעיל טרור שהיה שולח מחבלים מתאבדים לפעולה. "הוא היה מעשן כבד מאוד, ואחרי כמה שעות של דיבורים שאל אותי אם יוכל לעשן. הצעתי שנדחה את המשך השיחה, אז הוא ויתר על הסיגריה והמשיך לשפוך את ליבו. בתום השיחה שאל מתי אשוב לבקרו, ובפעם הבאה ציין כי חיכה למפגש בקוצר רוח".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו