אסון תרבותי

בשעה שצפיתי בקדם האירוויזיון הישראלי חשתי שוב את התחושה המוזרה הזו, שמילים הופכות חסרות כוח ומשמעות. תחושה שמלווה אותי באירועים נשגבים שבהם אני מתקשה למצוא את המילים הנכונות לנסות לתאר את מה שאני מרגיש. זה קרה לי בפעם הראשונה שראיתי את פאריס; להבדיל, גם ביום ההוא שעמדתי נפעם אל מול קריסת מגדלי התאומים; זו התחושה הזו שמציפה אותך כשאתה אוהב בפעם הראשונה בחייך; או חוזה באליפות הראשונה של קבוצתי האהובה. וזה קורה לי גם עכשיו: כשאני ניצב מול המחשב ושואל את עצמי מאיפה להתחיל לתאר את האסון התרבותי שנחת עלינו. את אחד מאירועי הטלוויזיה המזעזעים והעגומים ששודרו מעל מסכי ישראל בעשור האחרון.

בעוד עשר שנים, אם למישהו מהמשתתפים בערב אתמול עוד תהיה קריירה בתחום הבידור, הם בטח יוזמנו לתוכנית טלוויזיה כזו או אחרת, ואז המנחה יראה להם את הקטעים מאמש. הם יצחקקו קצת, יזרקו משפטים כמו "אילו תסרוקות היו פעם", "מה באמת קרה למיכל אמדורסקי-" ויתרצו את הסיבות שהביאו אותם להשפלה הזו. אבל עד אז, האנשים הללו יקומו היום בבוקר ויביטו במראה. והיום הזה, יהיה היום הראשון של שארית חייהם.

אז נכון, זה כולה תחרות אירוויזיון. אירוע שממשיך להתגלגל ברחבי העולם רק בזכות קהילת הגייז שקיבלה אתמול כנראה ערב לדורי דורות. מי האמין שבערוץ הראשון יביאו דראג לתוכנית המוקדמת? והיו גם את נקודות השידור המביכות. אבל עיזבו. אם ראיתם את זה, לא תשכחו לעולם. הצבעים המרוחים, הסאונד שנפל וקם, הפדיחות הבלתי נגמרות, ההומור הדלוח. הכל כולל הכל. הערוץ הראשון הישן והרע. מי צריך את מבקר המדינה ותחקירים של שנים. מספיק להביט שוב ושוב בקלטת של המשדר אתמול, וזה תיק סגור.

בת זוגי הביטה בי בחמלה. מבתי השכנים עלו צעקות בשער של מסי (כמה פרובינציאלים אפשר להיות ולצעוק "יש!" בשער של קבוצה מהעיר ברצלונה בספרד, בשעה שאתם גרים מטר מכיכר רבין), ואני הקרבתי עצמי על מזבח הרצח המוסיקלי חסר הרחמים. זה הרגיש כאילו זה לא עומד להיגמר בחיים. פנינה רוזנבלום התערבבה עם שרה'לה שרון, אנה ארונוב והראל סקעת יופיעו לי עוד הרבה זמן בחלומות והתסרוקות של צמד המנחים. נו, מה נאמר. חטאנו לפניך, רחם עלינו.

באמצע עוד ניסינו להפוך את הסיפור הזה לסוג של דיון אינטלקטואלי. כמה סמלי הוא שביום האישה זוכה זמרת טרנסקסואלית בתואר הנכבד ונוסעת לייצג אותנו בגרמניה. האם השיר של סיוון ממשפחת תאקט לא היה טוב יותר? סביר להניח שכן. עם זאת, המחשבה שמישהו זוכה באירוויזיון בשל יכולות מוסיקליות היא כמובן מגוחכת מיסודה. נקווה שבמאי, בדיסלדורף, הגויים ילמדו אותנו שוב, איך עושים את זה נכון. ומה לגבי אינטרנשיונל? הזכייה שלה היתה שקופה כמו הסערה שהגיעה היום.