יונס לבנטל, קשיש ניצול שואה, מעולם לא זכה לחגוג יום הולדת רבת משתתפים. לכבוד יום הולדתו ה-94 שהתקיים הערב (שלישי) יזמה מתנדבת בת 22, המלווה אותו במהלך השנתיים וחצי האחרונות, יום הולדת אליו גויסו רבים מתושבי העיר. זה התחיל בקריאה בפייסבוק ופניה במקביל לראש עיריית הרצליה משה פדלון, שסייע לה, לא רק בגיוס מועדון התיאטרון העירוני בהרצליה, אלא גם בתרומות, והכי חשוב – מתנדבים מהעירייה.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
כך הפך פרויקט של מתנדבת צעירה אחת לפרויקט שסחף אחריו רבים מתושבי העיר הרצליה. אפילו חתן יום ההולדת הנרגש, לא ציפה לכזאת היענות. בשיחה עם "ישראל היום" במהלך החגיגה אמר "ילד" יום ההולדת כי "פעם ראשונה שאני חוגג יום הולדת גדול עם כל כך הרבה אנשים. מגיע לבן אדם לחגוג ככה לפחות פעם אחת בחיים". הוא הדגיש כי ביום הזה לא היה כל מקום לדיבורים עצובים. "היום, אני לא ניצול שואה", אמר בהחלטיות.
דווקא ביום ההולדת עצמו, לא הגיע לבנטל למועדון, דבר שעשה כמה פעמים במהלך הימים האחרונים, מאז נודע לו ששם תתקיים יום הולדתו. מי שמילא את המועדון היו דווקא עשרות צעירים ותושבי העיר בכלל, זרים, שהוא מעולם לא הכיר. בני נוער לצד עובדי עירייה, לצד עובדי מתנ"סים ותושבים שהתגייסו לעזור.
כולם הגיעו עם בלונים צבעוניים וקישוטים, עוגות וכיבודים אחרים, הכינו לו כיסא יום הולדת פרחוני. "יום הולדת כהלכתו", אמרה אחת המתנדבות, עובדת העירייה. הדבר היחיד שהעיב קצת על השמחה זה שמפאת בריאותה, אשתו דינה בת ה – 92, נותרה בבית עם המטפלת.
האחראית לאירוע המקסים היא קשת גוטקין בת ה- 22, שהגיעה אליו לפני כשנתיים וחצי דרך לשכת המתנדבים של עיריית הרצליה, ומאז מידי שבוע היא מתייצבת אצלו. רגע לפני תחילת האירוע הגדול היא סיפרה: "הוא יודע. בגיל הזה כבר לא מפתיעים. כשמגיעים לגיל הזה, כבר אי אפשר לדעת מה יהיה מחר, אז למה לחכות?".
גם עוגה וליצן. יונס יחד עם ראש עיריית משה פדלון
כבר מההתחלה הקשר ביניהם היה נהדר. "אין פעם שאני לא מגיעה והוא לא אומר לי, 'הנה, סבא שלך שלח אותך אליי'. והעיניים שלו מוארות. למה? כי בפעם הראשונה שהגעתי אליו הוא סיפר לי שהוא עבד באל על כמכונאי מטוסים מיד נדלקתי ואמרתי לו שגם סבא שלי מקס גוטקין ז"ל עבד שם כטכנאי מטוסים. וכשהוא שמע את השם זה היה מוכר לו. הסתבר שהם הכירו, עבדו יחד, ושסבא לימד את יונס עברית כשרק הגיע לארץ".
כאמור, רוב הבאים שהגיעו בעיקר בכדי לעשות שמח, הם כאלה שראו את הפוסט בפייסבוק ונרתמו. "נכון", אמרה קשת, "ליום ההולדת הייתה יותר התארגנות והשקעה – אבל נהניתי לארגן את זה. דמי הכיס שלי כמובן הלכו לזה", אמרה בחיוך.
"ביום יום היא פרמדיקית במקצועה ועובדת בימים אלו במערך שירות הלקוחות של המדיקל סנטר בהרצליה. "תראי, בשנה שעברה הבאתי לו בלון וחגגנו ביחד בבית שלו. הפעם החלטתי שזה יהייה אחרת. יהיה גדול".
ומה אומר החתן? "היום אני לא מדבר על כלום. אנשים באים לחגוג ולשמוח ואני פה בשביל להגיד להם תודה גדולה. ולא לדבר. לא על שואה ולא על החיים העצובים או הקשים שהיו לי. מה שהיה – היה. היום אני רק רוצה להודות לאנשים הטובים פה שהגיעו במיוחד בכדי לראות אותי. וזה מרגש. אנשים זרים חוגגים לי כאילו אנחנו משפחה אחת גדולה. איפה דברים כאלה קוראים, רק בישראל. רק פה, בהרצליה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו