סוף מרגש: לפני כעשור נמסרו ל"יד ושם" פיסות מרופטות ובלתי ניתנות לקריאה של יומן אישי שאותו כתב אלפרד זילוני, שהיה בגטו ורשה במהלך השואה ונפטר בשנת 1956.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
במשך השנים התקיימה פעילות מורכבת של צוות המעבדה לשיקום מסמכים בארכיון יד ושם להצלת היומן. לאחרונה, בסיום עבודת שיקום ושימור ממושכת, היומן, שניזוק בצורה קשה באש ובמים במהלך המרד הפולני, מקבל חיים חדשים.
"היומן היה במצב נורא", נזכר מנהל אגף הארכיונים ביד ושם, ד"ר חיים גרטנר. "הוא היה לא הרבה יותר ממסה של דפים חרוכים ומתפוררים. טיפלנו בו בזהירות ובמומחיות במעבדת שיקום המסמכים שלנו. קודם כל, הפרדנו את הדפים בזהירות. לאחר מכן שיקמנו ושימרנו כל דף ככל האפשר".
קרעי היומן מגטו ורשה // צילום: באדיבות יד ושם
היומן עצמו הכיל 12 דפים שלמים וארבעה דפים חלקיים, אם כי הם בקושי קריאים, עקב המצב הקשה שבו הגיעו. "אפשר לפענח חלק מהמילים, ואפילו חלקי משפטים, אך עדיין קשה להבין את ההקשר הכללי", מוסיף גרטנר. "לא הצלחנו לפענח את הכתוב ואפילו לא ידענו היכן במהלך המלחמה נכתב. גם עם יישום השיטות המתקדמות ביותר, לא הצלחנו לפענח את הכתוב. עם זאת, היינו מרוצים מאוד מכך שלפחות היומן עצמו ניצל". בתחילת החודש חל מפנה משמעותי נוסף. יד ושם אירח את ולודק טבצ'ינסקי ובתו זוסיה, בנו ונכדתו של אלפרד כותב היומן, שהגיעו על מנת לראות את עבודת השיקום המופלאה.
ולודק התרגש מאוד, כשהיומן הוצג בפניו והוא הצליח לראשונה לראות את דפיו. הוא סיפר על אביו, שלמד משפטים ועסק בעיתונות: "הוא אהב לכתוב", הסביר ולודק וביקש לגעת בדפי היומן. "אני חייב. זה כמו לגעת באבי שוב". ביד ושם התברר כי ולודק מכיר היטב את כתב היד הקשה לקריאה של אביו. כך לראשונה ניתן היה לקרוא כמה שורות ביומן ולהבין כי נכתב בגטו ורשה ותיאר את חיי היומיום ואת התנאים הבלתי אנושיים שבהם נאלצו היהודים לחיות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו