חלומות בהקיציס?

כשהוא ניצב ראש בראש מול באנקר הדמעות של "רשת", עלה טל פרידמן על מדי מנחה תוכנית בידור, בביתו החדש בערוץ 10. "אבודים" מול "הכל אבוד", לא כוחות. פרידמן הקומיקאי הכישרוני יוצא "ארץ נהדרת" עשה צעד אמיץ כשהחליט ללכת על סולו, אבל לא בטוח שהתוצאה היתה שווה את המאמצים. 

תוכנית הבכורה - מוקלטת, ערוכה ומתורגמת - היתה שואו נקי ומהוקצע, חף מספונטניות, בלי פריים אחד של קהל. הצחוק ומחיאות הכפיים נשמעו, אך לא נראו. האם זהו רמז לגבי הקהל של פרידמן? והאם גם רייטינג אפשר להשתיל בעריכה?

ההתחלה נראתה מבטיחה, עם אולפן רחב ידיים, שטיח רך ומפנק ותאורה מדליקה. לו היו אלו הנייטיז, הכל היה מושלם. פרידמן האנרגטי יצא למונולוג פתיחה קופצני, חובט במציאות בקלילות, מנחית פאנצ'ים בלי מאמץ. עד כאן הכל סביר. בטח לא אבוד. מיני להקה בת שני אנשים ליוותה את פרידמן ואת כניסת הסייד קיק שלו, דב נבון. לסדר חלטורות לחברים זה אחלה, אבל ריקוד השמחה של הצמד היה פתטי. פרידמן ונבון עלזו האחד על קיומו של השני, וכשתי נערות גבעות נאחזו זה בזה ובתקווה שיש חיים אחרי "ארץ נהדרת". אז זהו ש...

הבחירה במוני מושנוב כאורח הראשון העמידה באולפן סצנה שבה שלושה גברים, לא ממש צעירים, שוחחו בפריים טיים על הביטוי "לתת שתן". בדיוק כמו שזה נשמע, זה גם הרגיש גריאטרי. 

פרידמן אינו מראיין טבעי, אבל הוא אדם אינטליגנטי וסקרן, ובסופו של דבר הוא השיג ממושונוב את מבוקשו. בדרך, איש מהם לא נראה כאילו הוא נהנה. מבין השלושה, באופן טבעי, נבון נראה הסובל ביותר.

הטייטל "הכל אבוד" כפה על פרידמן לדון בסוגיה האם הכל אבוד, מה אבוד, מה עוד לא אבוד וכיוצא בזה. מייאש. אפשר לקוות שזו רק בעיית הסתגלות של התוכנית הראשונה. את האווירה הכללית של התוכנית, שנראתה והרגישה כמו מוצר מיושן וממוחזר, קטעו חיקויים שעשה פרידמן. אף דמות קאלט לא צצה שם, אבל הכישרון הקומי של פרידמן לפחות בא לידי ביטוי. את החיקוי של מיכל צפיר כבר פגשתם בטלוויזיה וברשתות, ואולי גם את המקור הפעיל. פרידמן בונה על חיקוי מעורר מחלוקת, וצפוי ש"לא שמנה!!" הצווחני יתפוס כותרת או שתיים, אבל אין כאן הברקה, רק ניסיון לרדת נמוך ולעורר באזז.

שתי הדמויות הנוספות שגילם פרידמן בבכורה - שרי, אושיית רשת מגבעתיים, ואמא של סתיו שפיר - הן כמעט אותה דמות. לרוע המזל, אף אחת מהן היא לא לובה או חלי גונזלס. 

האורחת השנייה, ח"כ סתיו שפיר, הורידה משמעותית את הגיל הממוצע באולפן, אבל גם היא לא סייעה למורל. בכלל, על פי כמות תוכניות הלייט נייט והוונבי לייט נייט הישראליות, צריך לפתוח קורסים למרואיינים שעיקרם כיצד לספר סיפור בצורה טלוויזיונית. רמז: קצר, מפתיע ומצחיק. פרידמן נתן במה לסטנדאפיסט מתחיל (כולם צריכים משהו להתחרט עליו) ורץ לדואט עם שפיר, שבוסס על טוקבקים. 

"הכל אבוד" נראית כמו החמצה ענקית, אם כי לא ברור בדיוק לאן רצה פרידמן להגיע, ולכן, כמו עליסה, אולי הוא בכלל לא טעה בדרך. מה שבטוח הוא שזה היה עוד ערב שבו גורי אלפי ישב מול הטלוויזיה, חיוך צ'שייר מרוח על פניו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו