"הכל זה החיים ומה שאנחנו עושים איתם", יורה שולם שטיסל לעבר בנו, עקיבא הצייר המאוהב, בלב ירושלים החרדית. עונתה השנייה של דרמת החרדים היתה הפתעה נעימה, שהאפילה על העונה הראשונה. הקונפליקטים הדרמטיים התנקזו לשורת שיאים מצוינים, ומשחק מעולה של חלק מהשחקנים - ששון גבאי כדוד המנוול נוחעם, ונטע ריסקין שהיא כנראה השחקנית העסוקה והמגוונת בארץ - הפכו את "שטיסל" ליותר מהצצה בזר הקרוב אלינו. "שטיסל" היתה לדרמה אנושית סוערת העומדת בפני עצמה, ואינה דורשת השוואות ליצירות "דתיות" קודמות. עיצוב אמנותי נהדר, אווירה אותנטית (המושגת הרבה הודות ליידיש) וסיפורים חזקים הביאו אותה למקום שבו היא אמורה להיות בלב ולא רק בתואר, הדרמה הטובה בישראל.
"שטיסל" עוסקת בשבירת סטריאוטיפים וניפוץ מוסכמות על אודות העולם החרדי, והיא עושה זאת בחוכמה וברגישות, מבלי לגרום לצופיה זעזוע, או להבדיל גיחוך. חרדי שכמה ליצור אמנות חרף הציווי "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" הוא אמצעי לספר סיפור רחב על חרדים שלא הולכים בתלם. הכמיהה לקריירה, להגשמה עצמית, לאהבה אמיתית ולשלווה אינה שייכת רק לחילונים, ו"שטיסל" הצליחה סוף סוף להביא שורת קונפליקטים אמינים ומעוררי הזדהות, שגם מי שלא גדל במאה שערים יוכל להבין ולהרגיש.
מיכאל אלוני המגלם את עקיבא אינו כישרון דרמטי סוחף, אך ניכר שהוא עושה כמיטב יכולתו. הקאסט החזק לצידו מרים אותו למעלה, והסיפור האוניברסלי, על היוצר המוכרח ליצור חרף כל הקשיים, הוא באנקר שאי אפשר ליפול בו. "מכרת אותנו", זועם אביו הנסער, כשהוא נחשף ליצירת הדגל של בנו. כמובן, בלי כמה סטריאוטיפים בכל זאת אי אפשר, ולכן את החילונים אפשר לקנות בכסף (שולם קונה את התמונה ה"אסורה" שיצר בנו ומתכוון להשמידה), ולכן גם פה האהבה תמיד מנצחת. ליבי ועקיבא חזרו (יש!) ועכשיו אפשר רק לחכות לעונה השלישית, שתגיע במהרה בעזרת השם.
מי גאון של אמא? // במוחו של איינשטיין, ערוץ 8, 21:00
"מורים רבים מימי לימודיו בתיכון היו בטוחים שהוא לא יגשים דבר", זוהי כנראה השורה שצריך לזכור מסרט התעודה האמריקני, המשודר לרגל ציון 100 שנים לתורת היחסות הכללית. נכון הילד שלכם גאון והילדה מחוננת? אז אינשטיין.
סרט התעודה עוסק בסוג המבריקות שנדיר לפגוש בוהה בסרט פרוזן או מחסלת מכונות לחימה על אנושיות, אם כי לכו תדעו, אולי במקרה של הצאצאים שלכם זה כן יתפוס. אלברט אינשטיין היה תלמיד אומלל. ילד סקרן, מרדן ומתבודד, שהרבה לחלום בהקיץ, ולפני המצאת ה־ADD נתפס על ידי מוריו כיצור חריג ומעצבן. בקשתו הראשונה להתקבל לאוניברסיטה נדחתה.
המרואיינים בסרט, כולם גרופיז מושבעים של המדען, מעלים זיכרונות מתוך הביוגרפיה של האליל, משוחחים על סודות היקום, גלים אלקטרומגנטיים, יחסי מרחב־זמן וחורים שחורים, בהתלהבות שבה נשים ארציות מדברות על שי חי. טוב, כל אחד והסטיות שלו.
הרבה פרופסורים מפוזרים הושפעו מאינשטיין, ונדמה שלכולם היה מה לומר עליו. קיצור הסרט בחצי שעה היה הופך אותו לחוויה נעימה ומרחיבת אופקים, שמתאימה גם לתלמידים חלשים בפיזיקה. לנו, חבר'ה, תמיד תהיה את הספרות.