נאום בעיניים עצומות

נאום מצב האומה האחרון של הנשיא ברק אובאמה, שאותו נשא השבוע בפני שני בתי הקונגרס, היה בעיקר נאום סיכום של תקופת נשיאותו. בתום סקירה של אמריקה - לפני ואחרי כהונתו - העניק לעצמו הנשיא ה־44 של ארה"ב ציון טוב מאוד. הבעיה היא שכלל לא בטוח שהעם, וההיסטוריה האמריקנית בכלל, יעניקו לו ציון זהה.

אובאמה צייר בנאומו מציאות טובה יותר עבור ארצו מזו ששררה ב־2008. לא חייבים להסכים. את הירושה "הטובה" שהוא מותיר אחריו, רמז בנאום, הוא לא רוצה להעביר לדונלד טראמפ. למיליארדר האמריקני הוא העניק פרסום חינם, אבל לישראל לא התייחס במילה. וזה, כמו שאומרים, עוד מילא: הנשיא גם לא אמר דבר על הדרמה שהתרחשה כמה שעות קודם לכן במפרץ הפרסי, כשאיראן לכדה שתי סירות ועשרה מלחים של הצי האמריקני. כן, אותה איראן שהיא חלק ממורשתו המפוארת. 

נאום מצב האומה האחרון של אובאמה בא אחרי שבע שנים בבית הלבן - אבל גם שנה שלמה לפני סיום כהונתו. מכאן העניין הרב שעורר. מצד אחד, היה מסקרן לשמוע איזו מורשת הוא מותיר אחריו. מצד אחר, היה מעניין לשמוע באילו נושאים חשובים יעסוק הנשיא בשנתו האחרונה בתפקיד. 

בנאומו ביקש הנשיא האמריקני לצייר תמונה אופטימית מאוד של אמריקה. הוא עסק בו רבות בתחומי הפנים והכלכלה והציג הצלחה: מספר מובטלים פוחת והולך, מספר המשרות גדל. הוא סבור כי בעידן שלו מצבה של אמריקה מצוין, בעיקר בהשוואה לשווקים אחרים. אלא שהסקרים, אפילו בכלי התקשורת שידועים כתומכים בנשיא, מספרים את ההפך. בסקר של ה"ניו יורק טיימס" שפורסם בחודש דצמבר, למשל, 68 אחוזים מהנשאלים הצהירו כי "ארה"ב הולכת בכיוון הלא נכון". 

אובאמה דיבר גם על מערכת הבריאות, שאותה קידם משמעותית (לפחות לשיטתו). כידוע, כבר בקדנציה הראשונה שלו הצליח להעביר את חוק הבריאות. הוא ראה בזה צעד היסטורי. מתנגדי החוק, גם בקרב הדמוקרטים, יסכימו איתו - בהבדל אחד: הם רואים בזה תקלה היסטורית. 

 

בטוחים שאין ביטחון

אבל המסקרן מכל היה הפרק העוסק בטרור. בל נשכח שנאומו של אובאמה בא ביום שבו המרכז ההיסטורי והתיירותי של איסטנבול ספג פיגוע קטלני, שגבה עשרה קורבנות ובהם אזרחים גרמנים. ובל נשכח שהוא נשא את הנאום רק חודש אחרי הפיגוע הקטלני בסן ברנרדינו בקליפורניה, פעולה שאמריקנים ממוצא פקיסטני ביצעו בשם דאעש. היה מסקרן לראות כיצד התייחס הנשיא לאיום הטרור החדש מצד הארגון; אותו ארגון שזיעזע גם את פאריס בנובמבר; אותו ארגון שאת פעיליו הגדיר פעם כשחקני ספסל, אך הם מצליחים להכות בנקודות רבות ברחבי בעולם. האם שינה את גישתו בעקבות המציאות המשתנה? חלילה. הוא דווקא ניצל את הנאום כדי לדחות על הסף את הטענה שהמלחמה בטרור היא תחילתה של מלחמת עולם שלישית. 

"הם (דאעש; ב"ב) לא מאיימים על קיום האומה שלנו", אמר, "זה רק הסיפור שהמדינה האיסלאמית מבקשת להציג. זו התעמולה שלהם".

דברים אלה של הנשיא זיעזעו השבוע את פרשן ה"וושינגטון פוסט" המוערך צ'רלס קראוטהאמר. בראיון לרשת פוקס ניוז ביום חמישי הוא השתאה מהזלזול של אובאמה בארגון הטרור. זו למעשה תמצית מדיניות החוץ שלו, מדיניות המנותקת מהמציאות", הכריז, "הוא תיאר את המצב בסוריה כסיפור הצלחה... בעוד הוא הוא האחראי לקריסתה, ל־250 אלף ההרוגים במדינה ולשטף הפליטים, משום שמיאן להקשיב ליועציו; הוא למעשה מדבר על עולם שאינו קיים". 

"יש לעקור אותם מהשורש, וזה בדיוק מה שאנחנו עושים", המשיך הנשיא, "במשך יותר משנה אמריקה עמדה בראש קואליציה שבה חברות יותר מ־60 מדינות במטרה לנתק את מקורות המימון של דאעש, לעצור את זרם לוחמי הטרור ולסלק את האידיאולוגיה האכזרית שלהם".

 אובאמה גם דאג להזכיר את אחד מהישגיו והמליץ למי ש"מפקפקים במחויבות של אמריקה - תשאלו את אוסאמה בן לאדן. תשאלו את מנהיג אל־קאעידה בתימן, שחוסל בשנה שעברה. מי שרודף אחר ארה"ב - אנחנו רודפים אותו. זה עלול לקחת זמן, אבל הזיכרון שלנו טוב ויש לנו טווח פעולה בלתי מוגבל". לכו תסבירו את כל זה לאמריקנים, שלא חששו במידה כזו לביטחונם האישי מאז הפיגוע במגדלי התאומים. הסקרים מצביעים על כך שהטרור שוב נמצא במקום הראשון בסולם החרדות של האזרח האמריקני. הממשל לא הצליח להעניק לאזרחים תחושת ביטחון. 

המלחים האמריקנים שאיראן עצרה. מבוכת ענק לאובאמה במקביל לנאום החשוב

וזו אולי הסיבה שהנשיא ביקש להרגיע אותם. "ארה"ב היא האומה החזקה ביותר בעולם, נקודה", קבע, "בכל נושא בינלאומי, אנשים ברחבי העולם לא נושאים עיניהם להנהגת בייג'ין או מוסקבה - הם קוראים לנו".

אולי זה המקום להזכיר לאובאמה שדורות רבים לא זוכרים מתי אמריקה לא היתה האומה החזקה בעולם; שהצרה היא שהמעצמה החלה "להוביל מאחור" (מונח שטבע אובאמה במלחמה נגד לוב). גם לגבי העניין השני לא בטוח שדייק: קשה להגיד שרוסיה לא קוסמת היום לבעלות בריתה ההיסטוריות של אמריקה. כנראה בגופי המודיעין הפסיקו להאזין לטלפונים בקהיר ובריאד, אחרת היו שומעים שיחות חוץ רבות אל הקרמלין.

אובאמה ניצל את נאומו גם כדי לנגח את הרפובליקנים. הוא תקף את שני המועמדים המובילים בסקרים במפלגה המתחרה - דונלד טראמפ והסנאטור מטקסס טד קרוז. האחרון קרא "להשטיח את הקרקע" שבשליטת דאעש בסוריה, אך אובאמה אמר כי מדובר במהלך שלא יעבוד במציאות בגלל החשש מפגיעה באזרחים. את טראמפ ביקר בחריפות בגין קריאתו למנוע כניסת מוסלמים לארה"ב בשל איום הטרור. "כשפוליטיקאים מעליבים מוסלמים, זה לא הופך אותנו בטוחים יותר". הצהרות כאלה, הוסיף, "מפחיתות את ערכנו בעיני העולם". 

 

במה הוא כל כך מתגאה?

כל כך הרבה דיבר הנשיא, אך כאמור לא התייחס כלל לדרמה שהתחוללה במפרץ הפרסי כמעט במקביל לנאומו. איראן השתלטה על שתי סירות של הצי האמריקני ועצרה עשרה מלחים אמריקנים, שהועברו לאי במפרץ. ברפובליקה האיסלאמית טענו כי עצרו אותם מאחר שנכנסו, ללא כוונה, למים הטריטוריאליים של איראן. 

אף שהמלחים כבר שוחררו ממעצר, אין ספק שטהרן הצליחה להביך את הנשיא האמריקני שעות אחדות לפני נאומו. הרי הוא מתגאה בהסכם הגרעין עימה, בהשבתה למשפחת העמים ואפילו בצירופה לקואליציה הלוחמת נגד דאעש. בפועל, הוא חיזק את אסד ואת מעמד רוסיה במזרח התיכון, עירער את היציבות במפרץ ואף הגביר את המתיחות בין ערב הסעודית לאיראן. 

כנראה הוא לא שם לב שרוחות מלחמה מנשבות במפרץ. שהסעודים, בעלי הברית של ארה"ב, חשים כיום בודדים. בינתיים איראן נהנית מהרוח הגבית שמספקת וושינגטון, אבל כפי שמעידה תקרית הסירות, מרשה לעצמה לצפצף עליה. ואולי הוא מודע לבעיות הללו, ובדיוק מסיבה זו בקושי התייחס להסכם הגרעין עם איראן. הוא מבין שהפופולריות שלו יורדת, שדעת הקהל לא תומכת בו, ואולי גם שעדיף לא להציף אמיתות כואבות. 

 

מביטים לאיווה

ואם מדברים על האיראנים, טהרן תזכה לחבל הצלה מהקהילה הבינלאומית בתחילת השבוע הבא, כאשר יוכרז על יום יישום הסכם הגרעין. ביום זה, שיחול בשני או אף לפני כן, יוסרו מאיראן הסנקציות שהוטלו עליה בעניין הגרעין. לפי ההסכם, מרגע שנקבע כי איראן ביצעה את המוטל עליה כדי לצמצם את תוכנית הגרעין, יוסרו מעליה הסנקציות של מועצת הביטחון, של האיחוד האירופי ושל הממשל האמריקני. 

מדובר למעשה בחלק המשמעותי ביותר של ההסכם, שעמד במוקד ויכוחים קולניים בין מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי למקבילו האיראני מוחמד ג'וואד זריף. כידוע, לבסוף הסכימה ארה"ב כי משטר הסנקציות על הגרעין יוסר מייד עם יישום ההסכם - ולכן באיראן נתפס הדבר כניצחון מובהק. 

בעקבות יישום ההסכם תקבל איראן שדרוג משמעותי במעמדה בזירת הסחר העולמית ותהיה מסוגלת להשפיע גם על היצע הנפט בעולם ולגרוף הון בסך של כמאה מיליארד דולרים, לנוכח הפשרת נכסיה. 

תנאי היישום נוטים במובהק לטובת איראן, מהסיבה הפשוטה שמפורט בהם בבירור אילו סנקציות יוסרו ובאיזה אופן, בעוד החזרת הסנקציות מסורבלת. כמו כן, יום יישום ההסכם למעשה תלוי בקביעת סבא"א כי איראן עומדת בתנאיו - וסבא"א, כידוע, הסכימה בעבר ללכת לקראת איראן. 

גם העובדה שאיראן ביצעה פעמיים ניסויים בטילים בליסטיים - למרות האיסור החל עליה מאז ההסכם - המחישה שלנשיא אין קווים אדומים. ממש כמו שלא פעל ב־2013 נגד אסד, שהשתמש בנשק כימי נגד בני עמו: הדבר הוכיח שאובאמה יודע לסמן קווים אדומים רק כדי להתעלם מהם בהמשך. 

כעת הנאום מאחורינו. העיניים נשואות למדינת איווה. אפילו אובאמה, שהפך השבוע רשמית לברווז צולע, מבין זאת היטב.

בהכנת הכתבה השתתף ארז לין 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו