באמצע השבוע בילה בני הקטן, דוד, את הלילה בבית החולים שניידר בפתח תקווה. לא כיף לילד בבית חולים. גם לא למבוגר. בית החולים שניידר צריך להיות באמת מקום מאוד מיוחד כדי שהילד שלי יגיד לי עם שובו הביתה, אחרי לילה במחלקה לטיפול נמרץ: "אבא, היה כיף בבית חולים". מי שתרם, בין השאר, לשיפור מצב רוחו של בני היה אח מסור ומקצועי, תושב כפר קרע, בקצה הדרומי של ואדי ערה.
לבית החולים שניידר יש סגולות של קוסם: הוא הופך ילדים חולים לבריאים (תפקידו של כל בית חולים, תגידו) אבל הוא גם הופך ערבים, חרדים, מתיישבים, בדואים, או כל קבוצה אחרת של אזרחים, לבני אדם. כאן לא חשוב מאין אתה בא. כאן חשוב לאן אתה הולך, ואם אפשר - כמה שיותר בריא וכמה שיותר מהר. הייתם מאמינים שדבר כזה באמת קיים במדינת האפרטהייד ישראל?
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
בשניידר אף אחד לא העלה השבוע את האחריות של המגזר הערבי למחבל מתל אביב, בדיוק כפי שלא חיפשו את הקשר בין חובשי הכיפות הסרוגות לאחראים לפיגוע המתועב בדומא. את הלוקסוס הזה השאיר הצוות הרפואי בשניידר לחלק מעמיתיי בתקשורת, שקצת איבדו את זה השבוע, בעיקר מאז הפיגוע בפאב הסימטא בדיזנגוף שביצע מחבל ערבי ישראלי מוואדי ערה.
זה היה שבוע שבו זכה הפיגוע לכיסוי תקשורתי חסר תקדים (תל אביב או לא תל אביב); זה היה גם שבוע שבו המשטרה והמפכ"ל החדש שלה, רוני אלשיך, ספגו ביקורת צולבת על תפקודם הלקוי לכאורה; זה היה גם שבוע שבו פובליציסט בעיתון של אנשים חושבים קבע כי המפכ"ל התנהל בצורה מוזרה: "הוא קרא למדינת תל אביב לחזור לנורמליות ולא לדאוג". ומה רע בזה? ואולי - במחשבה שנייה, בטוח - הפובליציסט שלנו לא ידע את מה שמפכ"ל המשטרה והשב"כ ידעו? המטרה של המשטרה היתה לא רק לעצור את המפגע, אלא גם את אלה שסייעו לו.
אבל רגע, עוד לא הגענו לעיקר: הפובליציסט היקר שלנו, המייצג רבים מחבריו, תרם את משפט המפתח ביצירה: "מי שבאמת הפחיד אותנו היה לא אחר מאשר ראש הממשלה, שהביא עימו את דוכן הנאומים הרשמי שלו..." וזה ממשיך: "ביבי עסוק בהסתה". ברוך השם, אפשר לישון טוב בלילה. יסלח לי נשאת מלחם, המפגע האמיתי השבוע, מבחינת חלק מעמיתיי, זו בכלל הממשלה.
היום, כאשר אנחנו כבר יודעים קצת יותר פרטים על השתלשלות העניינים מאז הפיגוע המתועב בתל אביב, אנחנו כבר יודעים כי המחבל מלחם שב לכור מחצבתו מייד אחרי הפיגוע, ושם הסתתר לא הרחק ממשפחתו. לא, הוא לא היה בגדה כפי שהסביר לנו פרשן בכיר בעיתון מתחרה שלשום. וכן, היו לו מסייעים. הוא לא היה השבוע לבד. כן, היו כאלה - חברים או בני משפחה - בוואדי ערה, שידעו ושתקו. תזכורת: אנחנו עוסקים במחבל שאחראי לרציחתם של שלושה בני אדם.
אי אפשר שלא לתהות על אחריות הציבור למעשי הפרט. "האם המתיישבים ביהודה ושומרון אחראים להצתת הבית בדומא? האם ערביי ישראל שותפים לפיגוע בתל אביב?" הרב מנחם ברוד ב"שיחת השבוע" של חב"ד התייחס השבת לנושא: "בעוד גורמים מן השמאל ומכלי תקשורת מסוימים אינם מפסיקים להפנות אצבע מאשימה לעבר המתיישבים ביהודה ושומרון ואף כלפי הממשלה, כמי שלדעתם שותפים להצתה בדומא - אותם גורמים עצמם יוצאים מכליהם כדי להבהיר שאין להטיל את אשמת הפיגוע בתל אביב על כלל הציבור הערבי, וכי מדובר ביוצא מן הכלל שאינו מלמד על הכלל".
וזה מביא אותנו לשאלה המרכזית - האם ציבור רשאי לבודד את מעשיו של הפרט ולטעון שאין הוא נושא באחריות כלשהי להם? יש להבדיל, כמובן, בין אחריות ישירה לבין הצורך לחזק ברגים רופפים כדי להבטיח שמעשים כאלה לא יישנו בעתיד, כותב ברוד.
יש על מי לסמוך
אנחנו תמיד אוהבים להסתכל החוצה ולעשות השוואות, כמה נפלא בחו"ל וכמה כאן הכל דפוק; כמה נפלא במדינות ה־OECD וכמה גרוע אצלנו. אז נכון שהיינו מעדיפים מציאות אחרת בלי טרור ובלי מלחמות, אבל יש על מי לסמוך, ואחרי שבוע המחבל חוסל, בעת שהמפגע השמיני של פיגועי נובמבר בפאריס עדיין מסתובב חופשי.
השבוע הזה היה שבוע המשפט של הממשלה שאינה פועלת נגד הנשק הגנוב במגזר הערבי. זה היה שבוע שבו היה צריך לבודד את המרצח מהקהילה שלו, וזה היה גם שבוע שבו רה"מ ספג ביקורת קשה על דרישתו לנאמנות מצד כל אזרחי המדינה.
בעוד חצי שנה בני אמור לשוב לשניידר לביקורת. איזה מזל שאפשר גם לראות את המדינה הזו בחי, ולא רק דרך העדשות של התקשורת.
• • •
כפרו היה מבצרו
במשך שבוע, כשכל המדינה בעקבותיו, הסתתר המחבל נשאת מלחם בבית ששייך לחמולתו בערערה • שכנים טענו: "לא היה לנו שמץ של מושג שהוא כאן" • אבל היו גם שאמרו: "מי שידע, לא רצה להלשין"
אין זה סוד שכדי לשרוד לאורך זמן כל טרוריסט נמלט זקוק לפחות לכמה תומכים ומזדהים. "לוחם המחתרת צריך לנוע בתוך עמו כמו דג בים", היטיב לנסח זאת מאו צה טונג. בסוף השבוע, שבו התברר כי המחבל נשאת מלחם הסתתר במשך שבוע שלם בכפר הולדתו, לא היה אפשר שלא להציב את השאלות הקשות במלוא חריפותן: מי סייע לו, כמה הם היו, ובעיקר למה עשו זאת כשהם יודעים שכל מדינת ישראל מנסה לתפוס את הרוצח?
נשאת מלחם הכיר היטב את המבנה שבו הסתתר בשכונת א־דהראת בכפר ערערה: בבית הזה התגורר עם הוריו ואחיו במשך שנים רבות עד שעברו לבית אחר, לא הרחק משם, שנמצא בשטח המוניציפלי של היישוב ערה. במקום המסתור של מלחם נמצאו מצרכי מזון, פריטי לבוש ומוצרים שונים, הוכחה שקיבל סיוע ועזרה, אבל דיירי הבתים הסמוכים התעקשו אתמול שוב ושוב שלא שמעו ולא ראו דבר.
"לא היה לנו אף לא שמץ של מושג שהוא כאן, לא הרגשנו בשום תכונה מיוחדת", אמר אתמול ל"ישראל היום" עבדאללה יונס, שבגינתו - כ־400 מטר מבית המסתור - חוסל מלחם, "אשתי התקשרה אלי ואמרה לי שקורה משהו בחצר ושהיא שומעת צעקות ויריות. אחרי כמה דקות התברר לנו שירו בנשאת מלחם ושהוא הסתתר בסמוך לבית שלנו". שכנה נוספת, המתגוררת בדירה הצמודה לבית המסתור, אמרה אף היא כי לא הבחינה בדבר. "מי שהתגוררה בדירה הזו אחרי שנשאת ומשפחתו עברו דירה היתה בת משפחתם הקשישה, שהיתה חולה סיעודית המרותקת למיטה", אמרה, "כששמעתי שנשאת הסתתר כאן בזמן שחיפשו אותו, לא האמנתי, כי לא חשדנו בדבר והוא גם לא עשה משהו שיעורר חשד".
אחמד מלחם, דודו של המחבל, אמר אתמול כי המשפחה "מגנה בתוקף את מה שעשה נשאת". "צריך להבין שמדובר באדם מעורער בנפשו שהיה מוכר כך גם לרשויות", הוסיף, "המשפחה עשתה ככל יכולתה כדי לסייע בתפיסתו. אנחנו רוצים שכולם יידעו ויבינו שאנחנו לא משפחה של טרוריסטים ולא יישוב שתומך בטרור".
"לנקום בכיבוש הציוני"
מנגד, היו גם מי שאמרו כי רבים מתושבי א־דהראת הבינו בשלב מסוים כי מלחם מסתתר באחד הבתים בשכונה. נוסף על כך, זמן קצר לאחר שנודע כי הוא חוסל, התגודדו מאות צעירים בסמוך לדירת המסתור וקראו "בדם ואש נפדה אותך נשאת, יא שאהיד" ודרשו לנקום "בכיבוש הציוני". "אנחנו לא מזדהים עם רצח של חפים מפשע, אבל אנחנו גם לא משתפי פעולה", אמר אחד השכנים ל"ישראל היום", "מי שידע שמלחם מסתתר בשכונה העדיף לשמור את המידע, ולא להיות המלשין שיביא הנה את השב"כ".
הסלון: שאריות הארוחה האחרונה // צילום: מישל דוט קום
בני משפחתו הקרובים של המחבל העדיפו להסתגר בביתם, שם הוקמה סוכת אבלים קטנה וצנועה. גם לשכניהם ולרבים מאנשי הציבור הערבי שביקשו להגיע אל ביתם, העבירו מסר כי הם אינם מעוניינים בביקורים. אחד מבני המשפחה הגרעינית שכן הסכים לדבר אמר ל"ישראל היום": "האבא מוחמד ואחד האחים עדיין עצורים. המשפחה עדיין לא קיבלה את הגופה של נשאת, וכפי הנראה הלוויה תהיה במתכונת צנועה וללא משתתפים שלא מהמשפחה הקרובה. אין לנו שום עניין ורצון להפוך את הלוויה שלו לאירוע פוליטי".
שכן המשפחה, גם הוא מחמולת מלחם, הוסיף במרירות: "עוד לפני שתפסו את נשאת והמניע שלו התברר, הפכו את כל תושבי ואדי ערה הערבים לרוצחים ולטרוריסטים. אולי היו לו מניעים אחרים". אולם נראה כי המניע של המחבל היה אכן לאומני. בראיון לערוץ 2 אמר השר גלעד ארדן: "כבר ניתן לומר כמעט באופן סופי: ההערכה המתגבשת היא שמדובר באירוע טרור לאומני".
דניאל סיריוטי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו