ערב הסעודית בלחץ. אחרת איך אפשר להסביר את הוצאתו להורג של השייח' השיעי נימר אל־נימר לפני שבוע, לצד 46 נידונים למוות נוספים, אחרי שהורשעו בהשתייכות לרשת טרור? ריאד ידעה היטב מה יהיו ההשלכות אם תפגע בשייח' המקורב לאיראן. למרות זאת החליטה לקחת את הסיכון.
העולם השיעי, בהנהגת איראן, רעש השבוע. הנציגויות הדיפלומטיות של ערב הסעודית בבירה טהרן ובעיר משהאד הותקפו על ידי המון שיעי משולהב, והשלטון לא נקף אצבע כדי לעצור אותו. העולם הסוני לא שתק: ערב הסעודית היתה הראשונה להגיב, כשהחליטה על ניתוק היחסים עם איראן. בעלות בריתה, ובהן בחריין, כוויית ואיחוד האמירויות, עשו כמוה או השיבו את שגריריהן מטהרן.
מאז הוצאתו להורג של אל־נימר, יריב מר של משפחת המלוכה אל־סעוד, מנשבות רוחות מלחמה במפרץ הפרסי. המערב, רוסיה, סין וטורקיה הציעו כולן לתווך במשבר. העולם מבין כמה קשה עלול להיות עימות צבאי בין שתי הענקיות.
המונרכיה האבסולוטית הסונית ערב הסעודית, והרפובליקה האיסלאמית של איראן השיעית, החליטו להסיר את הכפפות. היה מן הסתם מי שנזכר השבוע בקרב כרבלא (680), הולדת העימות בין הסונה לשיעה. כולם יודעים כמה עזה המתיחות בתוך האיסלאם בין הרוב הסוני למיעוט השיעי. כולם היו מודאגים. כולם - להוציא את ארגון הטרור דאעש, שהתבונן מהצד בהתלהבות. במקרה של עימות, הוא המרוויח הגדול. ובדיוק בגלל זה העולם התגייס כדי להשיב את השקט למפרץ.
אפשר להגיד שההידרדרות היתה מתוכננת ומחושבת: ערב הסעודית ידעה שאיראן תגיב על ההוצאה להורג, ואילו איראן הבינה היטב כי הסעודים לא יהיו אדישים לפגיעה בנציגויות הדיפלומטיות שלהם. ערב הסעודית רצתה במשבר. ואל תטעו - הסכם הגרעין עם טהרן, המדאיג את מדינות המפרץ, תרם למהלך הסעודי לדרדור היחסים עימה.
המשבר השבוע איפשר לנו לראות, שוב, את היכולת של איראן לדבר בשני קולות. הנשיא רוחאני אמנם גינה את הפגיעה בנציגויות הסעודיות בארצו, אך היה קל להבחין שמדובר בגינוי רפה. בניגוד אליו, המנהיג העליון עלי חמינאי לא התייחס לכך. למען האמת, הוא איים כי הנקמה האלוהית עוד תכה בסעודים - והרי ברור לכל מי באיראן אומר את המילה האחרונה. רוחאני מסתפק בעיקר בניהול ענייניה הכלכליים של המדינה; הכוח האמיתי ומדיניות הביטחון נמצאים בידי חמינאי.
אובאמה שכח מי הרעים
מבין 47 הנידונים למוות בערב הסעודית, חמישה בלבד היו שיעים. כל השאר היו סונים אשר הורשעו בקשרים עם אל־קאעידה ודאעש. באמצעות ההוצאות להורג ביקשה ערב הסעודית לשלוח כמה מסרים; הראשון פנה לארגוני הטרור הג'יהאדיסטי. ריאד דווקא תמכה בהם ומימנה אותם, כל עוד זה עלה בקנה אחד עם האינטרסים שלה - בין השאר, כדי להפיל את אסד. היום היא רואה כיצד הגולם קם על יוצרו, מכיוון שהם מאיימים על בית המלוכה.
המסר השני של הסעודים כוון למיעוט השיעי, ששיעורו באוכלוסייה הוא בין 10 ל־15 אחוזים. חברי קבוצה זו חיים במרכז המדינה, באזור המכיל בארות נפט רבות וחולש על הגבול עם בחריין - מדינה בשליטת בית מלוכה סוני, שעליו מאיים רוב שיעי.
ב־2009 דרש אל־נימר מריאד לנתק את מזרח המדינה מערב הסעודית ולחברו לבחריין, שתעבור לשליטה שיעית. הסעודים זיהו בדרישה את טביעות האצבעות של איראן וטענו כי הוא סוכן בשירותה.
ואכן, המסר השלישי נועד לאוזני איראנים, המאיימים על ההגמוניה של הווהאביסטים הסונים באזור. בריאד לא רואים בעין יפה את ההתערבות האיראנית בתימן, בסוריה, בעיראק ובלבנון. הם גם סולדים מהמחשבה שוושינגטון מפנה להם גב ומחזרת דווקא אחר היריבה המושבעת, טהרן.
למעשה, הנשיא האמריקני אובאמה הימר על איראן, שידרג אותה והפך את הסעודים לרעים בסיפור. תוסיפו לזה את העובדה שעל כס המלוכה יושב אדם חדש יחסית בתפקיד (מונה לפני כשנה), הסובל מבעיות בריאותיות, ותבינו מדוע הסעודים לחוצים. המלך סלמאן צריך לתמרן בין שני איומים גדולים: איום הטרור של דאעש ואל־קאעידה, והאיום האיראני.
ברור במי ישראל תבחר
יחסי ערב הסעודית־ארה"ב הידרדרו מאוד בעידן אובאמה. ריאד הוטרדה מאוד כשראתה כיצד עם תחילת אביב העמים הערבי הפקירה וושינגטון את בעל בריתה, נשיא מצרים חוסני מובארק. חוסר ההחלטיות של ארה"ב מול אסד, והתעלמותה מהקווים האדומים שהיא עצמה הציבה לו, העניקו לסעודים שיעור נוסף בנאמנות, כלומר בחוסר נאמנות. ריאד הגיעה למסקנה כי אין על מי לסמוך בוושינגטון, ולכן התקרבה לרוסיה ולצרפת. היא גם החלה לנקוט יוזמות עצמאיות, למשל בתקיפותיה נגד החות'ים בתימן, הזוכים לתמיכת איראן.
השאלה הגדולה היא אם המתיחות בין איראן לערב הסעודית מבשרת על עימות דתי בין סונים לשיעים. מעולם לא שררה אהבה גדולה בין הסעודים לאיראנים, אבל שתי הענקיות הללו למדו לחיות יחד כדי לפתור בעיות ולחלק ביניהם את אזורי השפעה. ומה עלול להיפגע יותר מכל מהמתיחות ביניהן? התהליך המדיני למציאת פתרון בסוריה. בלי שיתוף פעולה בין איראן לערב הסעודית, יהיה קשה מאוד להגיע להכרעה סביב שולחן המו"מ, כפי שראינו גם בווינה.
השבוע טילפן אלי מכר, דיפלומט אירופאי במדינה במזרח התיכון. הוא הופתע, כך סיפר, לראות שישראל לא מתערבת במשבר הסעודי־איראני. אך ישראל מבינה היטב היכן היא חיה. במזרח התיכון החדש אין טובים, יש רעים ורעים יותר. ישראל מעוניינת בשגשוגו של ציר סוני מתון. ערב הסעודית נכנסת למשוואה הזו, ובינה לבין איראן - ברור במי ישראל תבחר.
אבל אין זה אומר שהיוזמה הסעודית תהפוך פתאום מקודשת מבחינת ירושלים. נזכיר למצדדים ביוזמה שהיא דורשת מישראל לסגת לקווי יוני 67'. לו היתה יוצאת אל הפועל, הגולן היה היום בידי סוריה - סליחה, בידי דאעש. הסעודים, יש לשער, לא היו מתמוגגים מנחת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו