היא באמת מדהימה

באופנת ההתלהבות המוגזמת, שלא לומר ההתלהמות, שמציפה את האוויר שלנו, קשה לכתוב סופרלטיב על מישהו בלי להישמע קלישאתי ונדוש. הרי בימינו כל אחד שיש לו יחצן הוא "ענק" ו"מדהים" ובקיצור "מאמם". והאמת היא שיש לנו כאן בישראל המון כישרונות נפלאים בתחום המוסיקה, שכל אחד מהם הוא יחיד ומיוחד וראוי לתשומת לב.

ובכל זאת, מארינה מקסימיליאן בלומין היא באמת משהו יוצא דופן. פצצת כישרון ייחודית מהסוג הנדיר שמתגלה פעם בהמון זמן. מוסיקאית מגוונת ומפתיעה וזמרת גדולה בעלת נוכחות כובשת בטירוף. מה שהכי יפה בה הוא שהיא לא מוכנה להיות מקוטלגת לשום סגנון, ומשלבת המון השפעות מתחומי מוסיקה שונים לכדי אמירה אישית ועצמאית. כשהיא על הבמה, עם כל המוסיקליות והאנרגיה וההומור - אי אפשר לעמוד בפניה.

בשבועות האחרונים מתנגן ברדיו שיר שלה בשם "עמוק בטל" - לחן שלה למילים של לאה גולדברג. השיר כולל גם קטע ברוסית ששרה אמא של מארינה. מדובר בסינגל ראשון מתוך אלבום הבכורה של מארינה שאמור לצאת בקרוב בהפקתו של תמיר מוסקט. אם לשפוט לפי השיר השקט, העמוק והמפתיע - מדובר בפתיחה נהדרת לקריירה של הצעירה המוכשרת הזו, בת ה-23 בלבד.

חופש מוחלט

את הקסם של מארינה יצא לי לחוות באופן אישי כמה פעמים. הפעם הראשונה היתה בשנת 2008, במופע השנתי לזכרו של מאיר אריאל ז"ל שנערך בקיסריה. מארינה הגיעה לבמה אחרי כשעתיים וחצי, לקראת סוף ההופעה, ובשלב שגם הקהל, שלא לדבר על המוסיקאים וצוות ההפקה, כבר היו די סחוטים.

והנה היא מגיעה, אחרי הופעה שלמה שלה בטיז אל-נבי, וכולה רעננות, שמחת חיים, אנרגיה חיובית ורוח נעורים. היא הרימה את קיסריה בביצוע מטורף לקלאסיקה של אריאל, "טרמינל", כשהיא מטעינה את השיר המוכר בפרשנות נוטפת סקס. אחר כך היא לקחה את השיר הכי משונה ובלתי מוכר של אריאל, "אולבבו", והפכה אותו לאוונגרד פסיכדלי של ארבע דקות, שהותיר את הקהל המום.

פגשתי אותה על הבמה שוב לפני חודשים אחדים במרכז ענב בתל אביב, במופע ההצדעה לג'וזי כץ. מארינה שרה להיט סולו של ג'וזי, "תני לי להחליט", ואת "אז מה" של "החלונות הגבוהים" - ועשתה את זה כמו שרק היא יכולה. עיזבו לרגע את הקטע של המוסיקליות המדהימה ואת הגרסאות המאוד חדשניות שלה לשירים, גם ההופעה וההומור שלה מאוד יוצאי דופן.

באותה הופעה הבנתי מה הופך אותה לכל כך מיוחדת: מארינה מקסימיליאן בלומין היא בעצם חייזר. אף שעלתה לארץ בגיל 3 והתחנכה כאן, איכשהו היא נשארה קצת חוצנית. אולי משום שהיא באה מהמוסיקה הקלאסית, אולי משום שכבר כנערה אהבה וניגנה גם ג'אז ומוסיקה אתנית, היא לא מרגישה חלק מהמסורת המוסיקלית הישראלית המקובלת. למשל, את השירים שהצעתי לה לשיר בערב של ג'וזי כץ היא בכלל לא הכירה. וכך היא לא מרגישה מחויבת לשוב דבר ידוע ומקובל ולא חוששת "לקלקל" את הגירסה המוכרת. מבחינתה, אין גירסה מוכרת, וזה מה שמאפשר לה חופש מוחלט.

הספק מרשים

תראו את מגוון הפעילויות שלה בשלוש השנים מאז התגלתה ב"כוכב נולד" (והגיעה למקום השני, אחרי בועז מעודה): היא הופיעה בתצוגת בגדי ים של גדעון אוברזון ובפרסומת לרשת האופנה למידות גדולות "עונות"; שיחקה בסידרת הדרמה הטלוויזיונית "תמרות עשן" ובטלנובלה "חשופים"; הינחתה בערוץ 24 את התוכנית "הצילו! אני כוכב נולד"; הקליטה שירים לקמפיין הפרסום של חברת בזק; והינחתה עם השף חיים כהן את תוכנית הטלוויזיה "מועדון ארוחת הערב".

חוץ מזה היא הופיעה המון. באמצע 2008 יצאה למופע בכורה בשם "התבוננות" בליווי להקתה ובהפקה מוסיקלית של הג'אזיסט אבי לייבוביץ'. היא גם הוציאה אז לרדיו את השיר "סוף סוף". אחר כך, בפסטיבל "כאן" בחולון, הופיעה עם ערן צור ואחרים. ב-2009 יצאה במופע אוונגרדי בשם "אקספרימנטל". היא התארחה בתוכנית הטלוויזיה "רד בנד" והתארחה באלבום של רמי פורטיס ובאלבום של אסף אבידן והמוג'וז.

אבל יותר מהכל, ההופעה שלה לפני כחודש במסגרת פסטיבל הפסנתר שם הציגה חומרים מקוריים, היא שיצרה ציפייה לאלבום הבכורה שלה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו