כותבים הרבה, אומרים מעט

 

בעידן של מלל אינסופי בכל רחבי הבלוגוספרה, של באנרים ופרסומות גרילה מנוסחות קצר ולעניין על מנת להבליח ולהיתקע בזיכרון - או של סדרות אינטרנטיות קצרצרות - היה אפשר לצפות גם מהספרות להפוך קצרה וקולעת יותר. אבל מתברר שההפך הוא הנכון. סקר שערכה חברת FlipSnack, ובו בדקה 2,500 רבי־מכר שפורסמו מ־1999 ועד 2014, העלה כי רב־המכר הממוצע תפח ב־80 עמודים בממוצע - היקף שיכול להיחשב כנובלה או כספר קצר בפני עצמו. 

ישמחו מי שנעצב ליבם לשמע ההכרזה שאימוג'י של סמיילי עם דמעות של אושר הוכתר למילה של השנה; מדובר במסקנה ורבלית יותר. ישמחו פחות הקוראים שמתרעמים על "הבטן הרכה" באמצעם של רומנים רבים, רומנים שעודף המילים המאפיין אותם לא באמת מקדם את העלילה ולא באמת מגלה עומק בדמויות אלא רק מעניק מראה של ספר "רציני" ועב כרס על מדפי התצוגה. 

ארוך מדי? "מלחמה ושלום" של טולסטוי

יש לומר: מדובר במחלה, הרגל מגונה שיש לבער, אף שברור מה מקורותיו. שוק הספרים נתון היום במשבר עולמי, וכשהקורא נכנס לחנות, לא פעם הוא יעדיף ספר עבה יותר על פני הצנום, ולו בשל האשליה כי בכך הוא מוודא שאכן יש תמורה לכספו. סיבה נוספת היא האמונה הכוזבת שבה מחזיקים מו"לים ובעלי רשתות, כי אנשים לא מעוניינים לקרוא סיפורים קצרים, ז'אנר שעשוי לא פעם להופיע בפורמט צנום ומהודק. כפועל יוצא וכתגובת נגד, התעשייה כולה מעודדת כותבים וגם קוראים לקרוא ולכתוב רומנים עבי כרס. "הרומן האמריקני הגדול" על שלוחותיו בעולם, וגם אצלנו, משווק תמיד כפיסגת יצירתו של סופר. לא חסרים מקרים, גם מקומיים, של סופר שהתבקש לעבד קובץ סיפורים קצרים לכדי רומן, שאם לא כן, ההוצאה לא תוציא את ספרו. 

יש גם הטוענים כי זו דרכה של הספרות לבדל את עצמה משאר המדיה. לא להתחרות באחרים במגרש שלהם, כי אם לשייט בבטחה בנתיבה מרובה העמודים. להציג לקוראיה עולם מלא ועשיר, המתפתח באיטיות וחושף בהדרגה את גווניו היפים. טיעון זה הוא טוב ויפה, ואף חשוב, אך המציאות מצביעה על יותר מדי רומנים בינוניים ויותר מדי יערות גשם הרוסים. לשנה הקרובה נאחל לאנשי חרושת הספרים קצת יותר מודעות וענווה.

לעיון מעמיק ולמידע רחב יותר בנושא:

 http://www.flipsnack.com/blog/flipsnack-study-are-books-getting-bigger-and-better

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו