תוכן בשיתוף מסחרי
לקות למידה היא מונח כללי המתאר הפרעות שונות וקשיים משמעותיים ברכישה ושימוש של יכולת הקשב, הדיבור, הקריאה, הכתיבה או המתמטיקה. דיסלקציה באופן ספציפי מתייחסת בעיקר לקשיים בלימוד קריאה וכתיבה והיא באה לידי ביטוי בקושי ללמוד לקרוא, לזהות אותיות ולחבר בין הניקוד והצלילים. במקרים מורכבים יותר, יכולת הקריאה אינה נרכשת במלואה ולכן נשארת איטית ועם הרבה שגיאות. גם במצבים בהם יכולת הקריאה נרכשה ברמה סבירה, תהליך הקריאה אצל הלוקים בדיסלקציה יישאר בדרך כלל איטי, בדומה לתחושה של קריאה בשפה זרה עבור אנשים שאינם סובלים מדיסלקציה.
הרקע לתופעה
קושי ברכישת יכולת קריאה, הבנת הנקרא וקושי ביכולת לקרוא טקסטים ארוכים ולהבינם, עשויים להצביע על דיסלקציה, כמו גם איחור בהתפתחות הדיבור ורכישת שפה.
לכל אלה נוסף ההיבט ההתנהגותי והרגשי הנוצר כתוצאה מהקושי בו נתקלים הסובלים מדיסלקציה. מרביתם משתלבים במסגרת חינוך רגילה, אלא שחלקם יזדקקו למסגרת חינוך מיוחדת. הכלים הנפוצים להתמודדות עם דיסלקציה כוללים בדרך כלל מיומנויות הניתנות ללמידה, התאמות סביבתיות והקלות הכוללות שיעורי תגבור ועזר בלימודים.
אבחון מוקדם של ליקויי למידה בכלל ודיסלקציה בפרט הוא שלב קריטי בהתמודדות עם הקשיים בהווה בעתיד, ודחיית המועד אף תעצים את התסכול והקושי של הסובלים מהבעיה.
ע”פ מחקרים שונים ניתן להצביע על מספר מגמות מרכזיות בחקר הגורם המרכזי ללקות הדיסלקציה. יש הסוברים כי הבסיס להופעת הדיסלקציה נעוץ בהפרעה נוירופסיכולוגית, במקרים נוספים מצביעים החוקרים על פגם במבנה המוח, היוצר ליקוי תפקודי באזור מסוים הגורם ללקות, ואילו אחרים טוענים כי מדובר בכלל בתורשה. בפועל, הסיבות להופעת הדיסלקציה אינן ברורות לחלוטין, ונראה כי טרם נמצאה התאוריה שתסביר את מהות הלקות על כל רבדיה.
את הדיסלקציה ניתן לאבחן כבר בגיל שלוש, אלא שהאבחון הרשמי אצל ילדים מתבצע בדרך כלל בגילאי ארבע- חמש. חשוב לציין כי אין זה אומר שהאבחון מוגבל לגיל מסוים, וכי ישנם מטופלים המגיעים לאבחון גם בגילאי חמישים ושישים.
הטיפול בדיסלקציה
לאורך השנים, הטיפול בדיסלקציה לא היה מספיק הולם במערכת החינוך בישראל, בעיקר בשל היעדר הגדרה ברורה של הלקות ואבחונה. אלא שבשנת 1997 בעקבות לחצים של עמותות הורים ואנשי מקצוע, ולאחר ביצוע מחקרים מעמיקים אודות הלקות, סיבותיה ותסמיניה, הוקמה ועדה אקדמית בנושא שמסקנותיה קבעו כי יש צורך במעקב שיטתי אחר התופעה בכלל ובאקדמיה בפרט, וכי יש להכשיר אנשי חינוך לטיפול בה ולקבוע קריטריונים לצורך האבחון תוך הקצאת תקציב ראוי.
על אף המאמצים מצד הגורמים הנוגעים בדבר, הטיפול בדיסלקציה נותר לא מספק דיו ויתרה מכך יש הסוברים כי יש להשלים עם מגבלות הלקות, מאחר והן אינן נעלמות או משתפרות עם הזמן.
במכון זרחין ההשקפה היא אחרת. לאור הניסיון הרב שצבר, טוען מיכאל זרחין, מייסד המכון, כי על אף הטענות שהדיסלקציה היא בעיה בלתי פתירה, דווקא באמצעות שילוב של תרגילים בתנועה תוך כדי שיחה וראייה, בהחלט ניתן לפתור אותה באופן שורשי, וההשערה כי נדרש רק לעקוף את הבעיה וללמוד לחיות עמה, איננה נכונה.
כל פעולת דיבור או תנועה שאנו מבצעים מושפעת מראייה מחשבתית. ברגע שזו אינה ממוקדת, אנו מתקשים לפעול באופן תקין, ובכך נפגעת יכולת התפקוד שלנו.
הטיפול מתבצע על ידי חיבור הנתקים הקוגניטיביים הכוללים שמיעה וראייה, והשתלבותם במערכת העיבוד המוחית באמצעות תנועה. תרגילים מהסוג הזה מובילים למיקוד ראייה שבעזרתו נוצרת ראייה מחשבתית- חינוכית, כלומר נרכשת. כך, על ידי עבודה אמפירית ובהתאם למונח המדעי- “המוח הגמיש”, נבנים תאים חדשים במוח בחלקים שהתחדשו.
זרחין מסביר כי בשלב הראשון מתבצע אבחון הנועד לאתר את מקור הבעיה, כלומר הבנת הדינמיקה הלימודית של האדם ואיתור הפונקציות החסרות לו, תוך יצירת מפה אינדיבידואלית שעל פיה נקבעת תכנית טיפול. לדבריו, בכ- 90% מהמקרים ניתן לחזות את משך הטיפול והצלחתו.
“אין סיפוק גדול יותר מעדות של מטופל שמספר על החיים החדשים שקיבל בזכות הטיפול”, אומר זרחין, ומוסיף “כילד שהתגבר על לקויות קשות, אני נרגש וגאה לעזור למטופלים להאמין כי החיים יכולים להיראות אחרת”.
לפרטים נוספים על טיפול בדיסלקציה במכון זרחין, הכנסו לאתר – http://zarchin.org/
תוכן בשיתוף מסחרי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו