רוצח הוא רוצח, וטרור הוא טרור, וגם ריקוד על הדם, בין שנוטלים בו חלק חמאסניקים ארורים ובין ששותפים בו כמה בני עוולה בחתונה יהודית, הוא ריקוד פיגולים חייתי. לא רק שמותר, אלא שחובה להזדעזע מריקוד הדמים הזה, בלי אבל, בלי תירוצים. מבלי לרכך, ומבלי לעטוף במדחיקי או במשככי כאבים את הגינוי לגועל הזה.
כל התירוצים יכולים אולי להיות נכונים, אבל הם אינם רלוונטיים: נכון שאצלנו מדובר בשוליים בעוד שהטרור הפלשתיני ( עשרות אלפי אירועים), מגיע מלב ליבו של הקונצנזוס הפלשתיני. נכון שאצלם ההסתה, והטרור ושנאת היהודים הפכו לדרך חיים, למסכת מובנית, ולפרוגרמה חינוכית, בעוד שאצלנו הוא מוקצה מחמת מיאוס. נכון גם שההנהגה הפלשתינית מאדירה ומרוממת טרור. נכון אפילו שאנו בטיפשותנו ובחולשתנו, היינו מאופקים מדי מול הטרור, שילחנו טרוריסטים רוצחים לחופשי, הכלנו טרור לאורך שנים, השתעשענו במונחים אידיוטים כמו 'גובה הלהבות' או 'עצימות נמוכה'. עווינו. פשענו. וצודק גם אלה האומרים, שהטרור הפלשתיני אינו זקוק לתירוצים כדי לתקוף אותנו; שעם או בלי דומא, הוא ימשך. אלא שכל זה אינו רלוונטי.
מה שרלוונטי הוא, שלרוצחים מדומא ששרפו חיים בני משפחה ערבית, וקיפדו את חייהם של תינוק, אביו ואמו - אין אלוקים בקרבם. אלוקים יצר את האדם בצלמו ורוצחים מכל עם, עדה וקהילה, "בשם אלוקים" או בשם עצמם, פוגעים באלוקות ומחללים את שמה. זו המשמעות של "והיה מחננו טהור", ומי שמוצא נסיבות מקלות לרצח ולאוהדיו מעניק לו - ישירות או בעקיפין - לגיטימציה. זו התודעה שעיצבה את "לא תרצח", זהו האלף בית, הבסיס למוסר האנושי והאלוקי, האוניברסאלי והיהודי. אין כאן "ימין" או "שמאל". יש כאן בראש ובראשונה בני אדם, ו"לא תרצח" חל על כל בני אנוש.
רוקדים בחתונת הדמים // צילומים: מתוך חדשות ערוץ 2
בית המשפט, הוא שיחליט האם האמצעים שבהם עשה השב"כ שימוש במהלך חקירת החבורה הזאת - שהמניפסטים שלה תוקפים את הציונות ואת המדינה ומתכננים מהפכה - היו חוקיים? האם ההודאות שנגבו מהם, אם נגבו, היו הודאות אמת? אבל ברור לי שדין אחד לחקירת רוצח תינוק יהודי ודין אחד לחקירת רוצח תינוק ערבי. מי שאינו פוסל עינויים כדי לחלץ את האמת מטרוריסט ערבי, אינו יכול לפסול עינויים שנועדו לחלץ את האמת מטרוריסט יהודי, ולהפך: מי שפוסל זאת כאן, מול נחקרים יהודים החשודים בטרור, יאלץ לפסול זאת שם, מול נחקרים ערבים החשודים בטרור.
בינתיים צריך לא רק לכבות את האש הזרה, ולצעוק בקול, שזה לא האלוקים שלנו, אלא גם לנהל מסכת חינוכית משמעותית, מול המעגלים המצומצמים שמגלים הבנה למעשים הללו. ב-1913 יזם הרב קוק את "מסע המושבות", כדי לקדם מטרה צנועה פי כמה: קירוב אנשי העלייה השנייה לקיום מצוות. 100 שנה אחרי, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, נדרשים גדולי הדור של זמננו, אם ישנם כאלה, ליזום את מסע המאחזים. לא מדובר בכל המאחזים, אפילו לא ברובם, אבל הכתובות המעטות ידועות. יעזבו מעלת כבודם את בתי המדרש שלהם וילכו אל חלקות העשבים הרעים, כדי להסביר לגננים שמשקים אותם מדוע מדובר במימי תרעלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו