חוכמת ההמונים

מכר שלי, ערן, מטריד אותי בזמן האחרון עם כל מיני פרויקטים מוזרים, שהוא מנסה לגייס אליהם כסף בעזרת מימון המונים. אנחנו לא מכירים לעומק, מה שלא הפריע לו להפגיז אותי בשרשרת מיילים מלאי יוזמה, יצירתיות ושנור.

זה התחיל מדיסק שהוא רוצה להפיק לרעייתו שירית ("היא שילוב של ריטה ואדל"), המשיך בסרט קולנוע שהבן שלו מעוניין לביים ("מזכיר את 'הסנדק', אבל רק שני החלקים הראשונים"), והתקדם לאפליקציה שהנודניק עצמו פיתח למשלוחים של ירקות אורגניים עד הבית, בשם "צנונט" ("תוכלו להריח דרך הנייד את האדמה שממנה נשלפה הצנונית").

למי שלא מכיר את נושא מימון ההמונים, אסביר שהעולם החדש מאפשר לכל אחד שאין הפרוטה או מספר הנייד של יצחק תשובה מצויים בכיסו, לבקש מהציבור הרחב לסייע לממן את פרויקט חלומותיו. לאחרונה צצו בארץ ובחו"ל אתרים כמו הד־סטארט ואחרים, ודרכם אפשר להציג את הפרויקט שלך בסרטון, לבקש עזרה במימון ולאסוף את הכסף.

עם כל הכבוד למיזמים היצירתיים, במקרים רבים עיקר היצירתיות מושקעת ברשימת ההטבות המובטחות למי שיתרום, וכגובה התרומה כך גובה הצ'ופר. אם תתרמו 80 שקלים להפקת אלבום של מוסיקאי תזכו בדיסק חתום בידי הכוכב לעתיד, תמורת 300 שקלים תקבלו גם קרדיט על העטיפה, 1,000 שקלים יזכו אתכם בהופעה פרטית שלו בסלון, ובשביל 2,000 הוא גם יבשל לכם קודם ארוחת ערב.

תודו שיש משהו חביב ויפה ברעיון הזה. הרשת, שיודעת לשפוט אותך ללא עורך דין ולתלות אותך בראש חוצות כשמשהו במעשיך לא מוצא חן בעיניה, יודעת גם לעזור, בתנאי שהצלחת לשכנע שהרעיון שלך שווה משהו. מעכשיו לא חייבים לעבור דרך חברת תקליטים או הקרן לקולנוע, ולא להתחנן בפני מנהל הבנק. שיכנעת - קיבלת.

התחושה שאתה עוזר לאחרים להגשים חלום היא נעימה, ואם במחיר של 100 שקלים עשית לעצמך מסאז׳ לאגו ושיכנעת את עצמך לכמה דקות שאתה טייקון טכנולוגי ופילנתרופ תרבות - גם אתה הרווחת.

תרמתי 50 שקלים לדיסק של אשתו של ערן, בתמורה לעותק חתום מהיצירה "שירית שרה שירים מתוך סרטים". תרמתי עוד 50 לסרט של הבן, ו־100 לאפליקציה של האבא, שאמורה להבטיח לי בעתיד שקית קולרבי אורגני.

שכחתי מהעניין, אבל ערן לא שכח. הוא דאג מדי יום לעדכן את ביל גייטס של בקעת אונו בגורל התרומות: איפה עומד הגיוס לאפליקציה, איך עברה הקלטת הגירסה של שירית לשיר מ'קזבלן', האם אגיע למופע הבכורה שלה בבאר טוביה, והאם הבית שלי פנוי לשלושה ימים לצילומי הסרט של הילד.

הרגשתי שבמקום לעזור, עברתי לעבוד אצל המשפחה של ערן. התחושה הזאת התחזקה כשהוא הכריח אותי להגיע לאירוע לרגל סיום הקלטת הדיסק בבית המשפחה. התכוננתי להגיע לבית צנוע של אמנית וממציא דלפון, אבל הופתעתי למצוא את עצמי בבית מפואר עם חשמל חכם וב.מ.וו חדישה בחניה.

בירור מהיר אצל חברים גילה שערן ומשפחתו טחונים מכאן ועד ארסוף, כסף שעבר אליו בירושה מאביו, שניהל מפעל משגשג לתרסיסים נגד יתושים. זה ממש הביא לי עצבים. האיש מיליונר - ואנחנו, קשי היום, צריכים לממן את הדיסק של אשתו? זאת עקיצה שגם התרסיס מהמפעל שלו לא יוכל לעזור נגדה.

חשבתי לפוצץ את העניין באמצע ההופעה של שירית (שנפתחה ב"תן לשים ת'ראש על דיונה" בגירסת בוסה נובה), אבל הבנתי שבמקום לריב, אני יכול ללמוד מערן.

כבר זמן מה שאני חולם לבנות בריכת דגים קטנה בחצר, אבל דוחה את העניין מסיבות כלכליות. אם רק אמתג ואמכור נכון את הפרויקט, חשבתי לי בערמומיות, אוכל לגייס את הכסף לבריכה בתוך חודשיים, כולל תמנון.

"חברים יקרים", פניתי בסרט נרגש לכל באי האתר של גיוס מימון ההמונים. "מי מכם לא היה שמח לקבל היישר לטלפון שלו שידור חי ורציף מבריכת דגים באזור המרכז? המראה המרגיע של הבריכה המטופחת ותנועת דגי הזהב במים הצלולים יעשו לכם טוב בנשמה.

"אני זקוק לתמיכתכם בבניית הבריכה. תמורת 50 שקלים תקבלו קוד כניסה לשידור החי. ב־100 שקלים היזם יציץ מדי פעם למצלמה ויעדכן בקולו על מזג האוויר. 500 שקלים יבטיחו לכם דיסק חתום של הדגים בליווי מוסיקה מימית של יאני, ו־1,000 שקלים יקנו לכם הזמנה לארוחת דגים, מעשה ידיו של היזם".

העליתי את הסרטון, והצבתי יעד לגייס בתוך עשרים יום 30 אלף שקלים לבניית הבריכה. אלא שהגיוס התקדם בקצב של צב מים, ואחרי חודש נאספו רק 1,700 שקלים, ש־1,000 מתוכם אני תרמתי לעצמי, בניסיון נואש לשדר הצלחה. החלום התנפץ כמו אקווריום שנפל, ואני הרגשתי מושפל וחסר יכולת קימבון מינימלית.

כשהגברת הראשונה ראתה שמצב רוחי הידרדר, היא הטיחה בי את האמת בפנים: "בינינו, המיזמים שלך די דביליים. אתה צריך להפוך את החיסרון שלך ליתרון: במקום לבקש מההמונים תרומות כדי לגרום לפרויקט לקרות, תבקש מהם כסף כדי שהוא לא יקרה. מימון שלילי. ותהיה חיובי לגבי זה".

הרעיון מצא חן בעיניי. האישה שוב צודקת. אם רק אצליח למצוא את הרעיון השלילי הנכון, אוכל לגייס כסף כדי לבנות את בריכת הדגים שלי.

ואז עליתי על זה.

כולם יודעים איזה בשלן גרוע אני. הפכתי לאגדה שלילית בקרב חבריי, והבנות שלי טוענות שאפילו סלט ירקות פשוט אני הורס, בגלל יצירתיות יתר שמחרבשת הכל. אז למה שלא אציע לעולם ארוחה מעשה ידיי, עם אופציה למימון חיובי או שלילי?

הכנתי סרטון שבו סיפרתי על החלום שלי להפוך לשף, והצגתי תפריט יומרני הכולל מנות מפתות כמו "עוף במרשמלו" וצילומים של בישולים שלא עלו יפה שמצאתי ברשת. תמורת 50 שקלים הבטחתי שהתורמים יוכלו ליהנות מתבשיליי המיוחדים, תמורת 1,000 שקלים אבוא לבשל בביתם, ותמורת 5,000 שקלים אספק להם תבשילים הביתה למשך חודש.

נתתי גם אפשרות למימון שלילי: "תירמו כאן כדי שניצני יוותר על הרעיון".

בהלה אחזה בתורמים. המחשבה שהם יצטרכו לאכול משהו מעשה ידיי קידמה במהירות את קמפיין המימון השלילי, ובתוך שבוע היו לי בקופה 30 אלף שקלים מתורמים שחששו שייאלצו לטעום את מנת השף.

עכשיו, קוראים יקרים, רציתי לשאול אם מישהו מכיר מישהו שיודע לבנות בריכות דגים בזול. בתמורה אני אכין לו את סורבה הפטריות המפורסם שלי.