נפתח בווידוי: כותב שורות אלה מעולם לא צפה בשום סרט של "מלחמת הכוכבים". כן, אני יודע, חור בהשכלה, מחדל, דרוש כאן חשבון נפש. לכן כאשר הוצע לי לסקור את המשחק "Battlefront", שמבוסס על הסרט החדש בסידרה, "הכוח מתעורר", ידעתי שאני לא יכול לעשות את זה לבד.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
אז לטובת המשימה כבדת המשקל גייסתי שני תותחים כבדים ממערכת "ישראל היום": אלי לאון, כתב חדשות החוץ שלנו אך בעיקר מומחה מדופלם לענייני "סטאר וורס" ומעריץ מושבע של הטרילוגיה, ויוני מנר, מוסיקאי, גרפיקאי מחונן וגיימר ותיק, שיודע לזהות משחק טוב כשהוא רואה אותו. יחד יצאנו למעמקי הגלקסיה כדי לתהות על קנקנו של המשחק.
המשימות: זמן האדרנלין
"המשחק הזה כולו על טהרת המולטיפלייר, משחקי אונליין בין שחקנים אמיתיים", פתח יוני בהסבר. אני כבר ראיתי בחיי כמה משחקי מולטיפלייר ראויים, אך כמעט כולם לוו במשחק קמפיין מסוים שהוא ה"בשר" של המשחק. אבל בחברת EA, המפתחת של "Battlefront", חשבו, ואולי בצדק, ששחקנים שמשחקים במשחקי Shooter (יריות בגוף ראשון או שלישי) מגיעים בעיקר בשביל המולטיפלייר, ולמעשה דילגו לגמרי על פיתוח קמפיין.
וכך, "Battlefront" מציע שני מצבי משחק: אותו מולטיפלייר, ומצב Mission, שבו אתם יכולים לצאת למשימות עם חברים מהרשת או עם חברים שמשחקים לצידכם כאורחים. המשימות מהנות בצורה מפתיעה ומציעות מגוון רחב של משחקים. אנחנו שיחקנו באחד ממשחקי ה"גלים", שבו השחקנים צריכים לשרוד 15 גלי תקיפה בדרגת קושי עולה. אט־אט הרגשנו את רמת האדרנלין עולה, ולמדנו להכיר את הנשקים המגניבים ואת היכולות המפתיעות. עם זאת, משחקי המשימות מיועדים ללא יותר משני שחקנים למשחק מקומי, ומכיוון שהיינו שלושה קצת התאכזבנו שאחד היה צריך לראות את כל האקשן מהצד.
"הפסקול מאוד מכניס לאווירה", ציין אלי, וצדק כמובן: פרט לשיר הנושא האגדי של "מלחמת הכוכבים", כל המוסיקה במשחק נותנת תחושה עתידנית, מאוד "סטאר־וורית". היא משתנה בהתאם לאזורי הסיכון שעל גבי המפה ועוזרת לשחקן להבין מתי הוא נמצא בסכנה.
המולטיפלייר: מלחמה
יכול להיות שלא הבנו איך עושים את זה, אבל בניגוד למצבי אונליין במשחקים אחרים, שבהם אפשר לצרף שחקן מקומי כאורח למשחק רשת - ב"Battlefront" לא הצלחנו לעשות זאת, מה שגרם לנו להוריד נקודות זכות כבר מההתחלה.
אז נאלצנו להיכנס אחד־אחד. כל אחד בתורו נחשף לאקשן במנות גדושות: פתאום יורים עליך לייזר מפה, אחר כך משגרים עליך טיל משם, ואתה מת שוב ושוב ושוב, עד שאתה תופס את הקטע. אפשר לעבור מזווית של גוף ראשון לגוף שלישי בלחיצת כפתור, שזה מגניב, אבל אנחנו העדפנו את הגוף הראשון המסורתי.
התלהבנו בעיקר מהיכולות שצוברים ככל שמתקדמים במשחק. דמות אחת יכולה לקפוץ באמצעות ג'ט פק, ודמות אחרת מקבלת נשק הרסני אחרי כמה הריגות ברציפות. אבל איזה הריגות ואיזה ברציפות: בכל פעם שהיינו קרובים לצבור מומנטום מסוים, התייצב מולנו שחקן (יפני?) בשם Tatziki והפסקנו לספור כמה פעמים הוא הרג אותנו. ממש מציק הטאציקי הזה.
השעמום מתעורר
אלי, יוני ואני התפזרנו, והמשכתי לנבור במשחק לבדי. את תשומת הלב משכה הגרפיקה: זירות המשחק דומות מאוד לנופים מהסרטים, כל פיסת שלג זוהרת ונראית אמיתית מאוד, כל צוק, נהר ועמק תוכננו בקפידה.
אלא שאחרי כמה סשנים קרה מה שקיוויתי שלא יקרה: המשחק התחיל לשעמם. הדבר הכי חשוב במשחקי Shooter, ועל אחת כמה וכמה בכאלה שאין בהם קמפיין והאונליין הוא הדבר היחיד שמחזיק אותם, הוא מנגנון תגמול על כל התקדמות במשחק. כלומר, חשיפת נשקים חדשים אחרי עלייה בשלב והשגת יכולות חדשות. ב"Battlefront" מנגנון התגמול קמצני למדי, מה שגורם לכך שהמשחק ממצה את עצמו מהר מאוד, ומהר מדי.
בסופו של דבר, לא נשארתי עם טעם של עוד, ומבחינתי "Battlefront" הוא יותר בכיוון של סתם עוד משחק. יריות, אקשן, טריקים מגניבים - ולא הרבה יותר מזה.
• • •
על קצה הג'ויסטיק
יתרונות: משימות משותפות מהנות
גרפיקה עוצרת נשימה
פסקול מצוין שמכניס לאווירה
חסרונות: מצב מולטיפלייר חדגוני
אין מספיק תגמול על התקדמות
אין ייחודיות יוצאת דופן
כמה: 299 ש' למחשב, 349 ש' לפלייסטיישן 4 / אקסבוקס וואן
• • •
Football Manager 2016: הוא חזר
לפני כמה חודשים, כמה ימים אחרי שליברפול פיטרה את מאמנה, התקבלו בדוא"ל הקבוצה קורות חיים של אוהד אלמוני, שהציע את עצמו כמאמן החדש. "העליתי אינספור קבוצות מהליגות התחתונות לליגה הבכירה והובלתי כמה מהן לזכייה בליגת האלופות", כתב המועמד מטעם עצמו, וציין רק בסוף המכתב כי ההישגים הללו הושגו בסימולציית הכדורגל Football Manager.
מובן שהמכתב נשלח באופן הומוריסטי, אבל מי שמכיר את המשחק יודע שהכלים שהוא טומן בחובו לא יביישו שום מאמן מקצועי. עם מאגר סטטיסטי עצום, שכולל מידע פרטי כמעט על כל שחקן מקצוען על גבי הגלובוס, ה"מנג'ר" חוזה בכל שנה מי הם השחקנים שיפרצו בשנים הבאות, אז מה הפלא שצוותים מקצועיים בפרמייר ליג באנגליה משתמשים בו? המשחק השנה מציג כמה חידושים מסקרנים: בחירת מראה המאמן, זווית צפייה חדשה מהקווים, דיאלוגים משופרים במסיבות העיתונאים, יצירת קבוצה, ובעיקר - מצב משחק חדש של פנטזי דראפט. עם זאת, המשחק ממשיך לסבול ממחלה ארוכת שנים, והיא האיטיות המרגיזה של מצב המשחק המלא.
Football Manager 2016, 199 ש' ל־PC
Need for Speed: מתחיל לשפוך מנוע
זהו אמנם המשחק ה־22 בסידרת המירוצים המצליחה, אבל משום מה בחברת EA בחרו לקרוא לו פשוט Need for Speed. בלי שם משני, אפילו בלי "2016", ואנחנו מודים שהשם הלא סקסי גרם לנו לגשת למשחק בחשדנות. המשחק השנה הוא משחק "עולם פתוח", שבו אתם למעשה יכולים לטייל עם הרכב בכל פינה בעיר. אנחנו בדקנו את המשחק בפלייסטיישן 4, וכבר בפתיחה גילינו חיסרון: NFS דורש חיבור תמידי לרשת. המשמעות: אתם חייבים להחזיק בחשבון "פלייסטיישן +" שכרוך בתשלום. כלומר, אין כסף? אין משחק, וזה אף שהמשחק עצמו, מן הסתם, עולה כסף. מכעיס. במשחק אתם מגלמים נהג מחונן שרוצה להרשים את סצנת המירוצים המחתרתית. קטעי המעבר הם קטעים מצולמים עם שחקנים אמיתיים, מה שמעניק תחושה ריאליסטית, אבל ברגע שהדמות שלכם כלל לא משתתפת בדיאלוגים, אי אפשר שלא לחשוב שמדובר בהשקעה למראית עין בלבד. המירוצים עצמם סוחפים ומהנים. תוכלו לקנות מכוניות ולשדרג בלי סוף, אבל זהו שטאנץ שחוזר על עצמו בכל משחק מירוצים. היינו משקיעים את הכסף במקום אחר.
Need for Speed, 349 ש' לפלייסטיישן 4 / אקסבוקס וואן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו