פני שבועיים בערך קיבל עו"ד טרוור אסרסון טלפון. הוא התבקש להתראיין כמי שבתקשורת האנגלית נחשב בעיני רבים לאחד הדוברים הישראלים הבולטים. "האם תוכל להגיע למשרד שלנו בלונדון?" שאל מן העבר השני נציג BBC. "האמת היא שהמשרד שלי בתל אביב, אבל אני יכול להגיע לאולפן שלכם בירושלים", ענה אסרסון וידע את ההמשך. הקול מן העבר השני מעולם לא חזר לאסרסון.
"אני רגיל לזה, זה לא חדש", פוטר את זה אסרסון בחיוך. "התקשורת האנגלית בראשות BBC היא לא מחובבי ישראל, וכמוה הגופים העיקריים בתקשורת המערבית. המאבק הציבורי הכי גדול של מדינת ישראל הוא במישור התקשורתי, כי אם החרם שמקבל גיבוי מהתקשורת המערבית יגיע לרמה כזאת שהוא ישפיע על החיים שלנו בישראל, הנזק יהיה בל ישוער. אפשר לדבר על האיום האיראני, אפשר לדבר על הדקירות ולקרוא להן האינתיפאדה השלישית, אבל האיומים האלה לא יפגעו במדינת ישראל ברמה כזאת כמו חרם או עליהום תקשורתי. זה יוביל אותנו לסיטואציה בלתי הפיכה, וזה הקרב האמיתי".
יותר מעשור שאסרסון מקצה את משרד עורכי הדין שלו, שממוקם בקומה ה־32 במגדל עזריאלי העגול, למלחמה על תדמיתה של ישראל. במשרדים עצמם מדברים רק אנגלית, חילונים כמעט לא נמצאים שם והעור הלבנבן המבצבץ מעבר לחליפות היוקרתיות מסגיר נחרצות שהחבר'ה, אף שחלקם חיים בישראל יותר מעשור, עדיין נמצאים שם, בבריטניה.
"המשרד שלנו בעצם מאפשר להם נחיתה רכה, הם לא פוגשים ישר את הישראליות אלא ממשיכים לעבוד מול בריטניה", מסביר אסרסון. "הם ממשיכים לדבר רק באנגלית, אבל כשהם פותחים את החלון הם לא רואים את האפור הלונדוני המוכר, אלא את הים התיכון, וזה משהו שכמה שהוא נשמע מוזר הוא חשוב. במשרד אנחנו מאפשרים לחברות ישראליות ליהנות משירותים משפטיים על מנת לבצע את עסקיהם באירופה ובייחוד באנגליה, בין שמדובר בהקמת חברה, העסקת עובדים, רכישת נדל"ן או סכסוך משפטי".
מהסיטי של לונדון לדרך פ"ת
ההקדמה הזו חשובה, כי אסרסון בן ה־58 חולש היטב על העניינים באימפריה הבריטית. הוא התחיל בכלל כעורך דין הספורט המוביל בבריטניה וידו היתה בכל, בין שמנצ'סטר יונייטד צריכה שיעבור על חוזה האימוץ שלה, או טניסאים בריטים על הזכויות שמגיעות להם. המקרה האהוב עליו שזכור לו הוא כיצד שיתק את ענף האיגרוף באי הבריטי כאשר ייצג את אמרגן העל דון קינג - הדמות המוכרת ביותר בהיסטוריית האיגרוף המודרנית - שנעקץ על ידי אמרגן מקומי וביקש מאסרסון לייצג אותו. האדם הססגוני בעל השיער הסמור הפך לחבר: "להסתובב איתו היתה חוויית חיים. זה כמו להסתובב עם קרקס נודד, אנשים עוצרים אותו ברחוב והוא מצטלם איתם ומדבר איתם".
תמונה למזכרת תלויה במשרדו רחב הידיים של אסרסון. אבל הספורט שיעמם אותו ו־BBC עניינה אותו יותר, אז כמעט 20 שנה הוא עוקב אחרי כל דיווח שלהם על ישראל. בעשור האחרון, כשישראל עברה מעוד מלחמה לעוד מבצע צבאי והדימוי של המדינה בעולם הגיע לשפל המדרגה, אסרסון מצא עצמו כמעט לבד בחזית מול נציגי התקשורת הבריטית.
"אין ספק שלאירועים שמתחוללים בזמן האחרון אפשר לקרוא הסלמה", קובע אסרסון בנחרצות, "היחס לישראל הקצין ואתה מרגיש את זה בכל מקום. היום אם אתה יהודי־ישראלי ותגיע לראיון במערכת תקשורת בריטית, תמצא את עצמך בפני בעיה, הסיכויים שלך לקבל את העבודה יהיו קטנים יותר. אף אחד לא יגיד את הסיבות, אבל אני חושב שהמצב די ברור".
הוא אומר כי המשרד יצא למלחמה נגד ה"גרדיאן" שהחליט לקרוא לבירת ישראל תל אביב, והצליח "לגרום לכך שלא רק שהם יפסיקו עם זה, אלא שחוקק חוק שאסור יותר להשתמש בתל אביב כבירת ישראל. אנחנו עושים את הדברים הללו פרו בונו כי זה נראה לנו חשוב, וזה גם מעניין בסופו של דבר".
אליוט לסטר (52), שותפו של אסרסון, מבקש להציע תזה אחרת שמתקשרת לכך: "אין ספק שישראל היא לא הפייבוריטית בבריטניה כרגע, אבל יש לזה כמה היבטים. קודם כל צריך להסתכל על מדיניות הממשל, ושם יש לנו תמיכה. ראש הממשלה הוא פרו־ישראלי ומגבה את מדיניות הממשל הישראלית. את זה צריך לזכור, וגם לזכור שלקהילות היהודיות יש את החלק שלהן בשמירה על זהותן".
לסטר מספר כי כשהיה ילד במנצ'סטר לפני 40 שנה, "היו אנשים 'רגילים' כאלו, שהחיבור שלהם לדת היה להגיע לבית כנסת פעמיים־שלוש בשנה, ועדיין הם ידעו מי הם ומה מיקומם בקהילה. היום זה השתנה לחלוטין בקהילות היהודיות - או שעברת תהליך התחרדות ואתה חרדי או שאתה והמשפחה שלך התבוללתם לגמרי. הצביון כולו השתנה, הם לא ממהרים להביע תמיכה בישראל, וזה משפיע כמובן על היחס של הקהילה לישראל, אבל גם על האופן שבו הבריטים תופסים את המצב.
"אני חושב שהחיבור של הרבה אנשים בבריטניה, גם במוסדות הממשלתיים, עם העולם המוסלמי, הוא זה שיוצר את היחס העוין לישראל. רוב הציבור לא באמת מכיר את שורשי הסכסוך ורובם בכלל לא יודעים איפה זה ישראל". לסטר מספר כי לאחרונה דיבר עם אישה מבולטון, "והיא שאלה אותי איך עזבתי והעברתי את הילדים שלי למקום כל כך מסוכן כמו ישראל. אמרתי לה שביום שישי בערב בכל מקום בישראל פחות מסוכן לבני נוער מאשר לנער במרכז בולטון".
"היהודים לא ממהרים לתמוך"
המשרד עצמו התרחב מהימים שטרוור הגיע אליו עם לפטופ אחד ועם חלום. "הוא היה אומר לאנשים שיש לו חלומות לעשות משרד לאנגלים ששולטים בחוק האנגלי ורוצים בכל זאת לעבוד באנגליה ולחיות בישראל", מספרים העובדים. עם השנים הפירמה התרחבה, והיום כבר מעסיקה 30 עובדים בקירוב, שכל אחד מהם בממוצע נמצא פעם אחת בחודש בלונדון. "לא רציתי שהם יעבדו בלונדון ויחיו בישראל רק בסופי שבוע. רציתי שהם יחיו בגטו האנגלוסקסי בירושלים", צוחק אסרסון. "היתה פה מטרה ציונית, אני בהחלט חושב שבתור עולים חדשים, שמתמודדים עם הנחיתה הלא קלה מאנגליה למה שמתרחש כאן, צריך למצוא את הדרכים שהם ישתלבו בחברה וגם יתרמו לה".
אז עכשיו אולי כדאי לעצור רגע ולהיזכר בחיים עצמם. בריטניה היא עדיין קרקע פורייה לעסקים עבור ישראלים. יחסי המסחר הרשמיים בין בריטניה לישראל מסתכמים במאות מיליוני דולרים. אל כל זה צריך להוסיף אנשי עסקים ישראלים שמגלגלים את הכסף שלהם לבריטניה בשל הטבות מס; חברות בבעלות ישראלית שאיש לא באמת יודע שהן ישראליות; ובעיקר הבנה שישראלים הם אולי קשוחים במשאים ומתנים, אבל יודעים לעשות ביזנס".
בין לבין, תמיד צריך את עורך הדין שיידע לגשר בין כל הצדדים: "אנשים שבאים הנה למשרד מלונדון או מכל מיני מקומות כלל לא שמעו על ישראל", מסביר עו"ד ברוך בייגל. "חלקם אינם יודעים איפה היא על המפה ושואלים שאלות מצחיקות, וכשהם נוחתים כאן הם מופתעים. אכפת להם מיחסים דיפלומטיים? אכפת להם מכסף ומעסקים". כבר בתחילת שנות ה־30 לחייו נחשב בייגל לאחד הכוכבים העולים במשפט הבריטי. אחד כזה שסיים את קיימברידג' בהצטיינות יתרה, המשיך לתואר שני בהרווארד וכשהפירמות הגדולות בעולם נלחמו עליו והבטיחו לו הרים וגבעות, הוא החליט לבצע עלייה ומצא את עצמו בנתניה.
במצב כזה עולה כמובן השאלה מה לכל הרוחות עבר לו בראש? הוא מחייך ועונה: "מגיל צעיר בבריטניה התחברתי מאוד לעניין החלוציות. היה בזה משהו קסום בעיניי, משהו שהושרש בי לאורך השנים. היום אני כבר לא יכול להיות חלוץ, אבל לבוא הנה, ושהילדים שלי יגדלו בישראל, זו בעיניי החלוציות של הדור שלנו". בייגל מספר שהוא "רואה איך אתה מסתכל עלי ואני מבין שאתה לא יכול להבין אותי, כי אתה גדלת כאן ותמיד הרגשת בבית. זו הרגשה שרציתי לתת לילדים שלי, ואני לא חושב שהקריירה שלי חייבת להיפגע מדבר כזה.
"אתה יודע מה זה, שאתה יכול לגדל את הילד שלך כל השנה בחוץ ולא תקוע בבית בגלל מזג האוויר? אני בכלל לא התרגלתי לזה שאפשר לשחרר אותם לשחק בפארק בלי לרדוף אחריהם. אלו דברים מובנים מאליהם עבורך, אבל לא עבורנו. שתבין, אני לא נתקלתי באנטישימיות יותר מדי בחיי", מוסיף בייגל, "מדי פעם זרקו איזו מילה ברחוב, אבל זה לא שהקריירה שלי היתה נפגעת בגלל שאני יהודי. בריטניה ממש עוד לא שם. ההגעה שלי לישראל לא היתה קשורה אליהם, היא היתה קשורה אלי, להרגשה שלי ולדרך שבה אני רוצה שהמשפחה שלי ואני נחיה את החיים שלנו ואיזה מסלול יהיה לנו".
אנטישמיות? כסף ועסקים
כשהם מגיעים לבתי המשפט באנגליה או לפגישות המקדימות, חלק מעורכי הדין של אסרסון דוחפים את הכיפה עמוק־עמוק לכיס. תחושת השוני עדיין בולטת, ובמקביל הם לא רוצים לייצר שום תחושה שלא קשורה לעניין שלשמו התכנסנו. אבל כשתאגיד אמריקני נלחם בתאגיד בינלאומי מצרפת באיי קיימן, מה שחשוב הוא שהחבר'ה היהודים יביאו את הכסף, ולחבר'ה של אסרסון אין באמת אלוהים כשהם נמצאים בבית המשפט. מה שהופך אותם, כאמור, לא רק למצוינים במה שהם עושים, אלא גם הרבה פעמים לפנים של ישראל בכל מיני סיטואציות נעימות ונעימות פחות, שמתרחשות, כפי שכולנו שמים לב, חדשות לבקרים.
הדי כהן בת ה־34 מבקשת להציג מציאות אחרת לסביבת העבודה. "גדלתי בליברפול ומעולם לא הרגשתי שונה או שמישהו נתן חשיבות למי שאני", היא אומרת, "גם כשהתקדמתי במסלול העבודה שלי, לאף אחד לא הפריע שאני יהודייה או אישה. הם רצו שאעשה את העבודה שלי על הצד הטוב ביותר, ואם אני יוצאת בשישי מוקדם יותר מאחרים, אז שאשלים את העבודה שלי בהמשך השבוע. אני לא חושבת שלמישהו זה באמת משנה, כל עוד אתה עושה את העבודה שלך על הצד הטוב ביותר".
כהן מגלה כי הפעם היחידה שהרגישה משהו שונה בליברפול היתה במהלך מבצע עופרת יצוקה: "פתאום ראיתי, לראשונה בחיי, הפגנה נגד ישראל באמצע ליברפול. זה היה מחזה יוצא דופן במציאות המקומית ללא כל ספק, זה היה מרתיע".טרוור אסרסון מחייך, הוא יודע מה חושב וכיצד מתנהל הדור הצעיר, אבל גם זוכר איך BBC רצו לקחת אותו לבית המשפט כי בחר לא להתקפל בפניהם, ואיך הפכו בשנים האחרונות חלק מחיילי צה"ל לפושעי מלחמה בעיני הבריטים. הוא גם יודע מה מתחולל באקדמיה הבריטית, ואיזו השתלחות - לעיתים חסרת רסן - על ישראל מתקיימת מצד הדרג הבכיר מול הסטודנטים הצעירים באוניברסיטאות הבכירות: "בחברות הגדולות אתה לא תרגיש את זה, כי אם ישראלי יבוא לעבוד שם הוא עוד בורג במכונה שצריכה לייצר; עובד זר שבא לספק תוצרת ולקדם את עצמו בקריירה.
"אבל במקביל", אומר אסרסון, "צריך לזכור שהכל מתנהל באווירה ידידותית מאוד לקיצונים מוסלמים, ואולי בעקבות מה שהתרחש בפאריס לאחרונה ושאר האירועים, המצב הזה ישתנה קצת. אני בהחלט לא חושב ש־BBC משקף את הלך הרוח כולו בציבור הבריטי, גם אם הדיווחים שלהם מוטים בבירור נגד ישראל".
בזמן שאתם קוראים שורות אלו, תהיו בטוחים שעוד בניין בבעלות ישראלית הושכר לבנק ענק או סתם לרשת BOOTS, והקופה רושמת. השגריר הבריטי דיוויד קוורי מבין את החשיבות של ישראל, בטח ובטח לעולם העסקי באנגליה, והוא טורח לציין זאת בפגישות שהוא עורך עם אנשי המשרד. "איש העסקים הישראלי יודע לקרוא היטב את המפה באנגליה", מסביר השותף הנוסף, דיוויד פרייס, שאחראי לעסקי הנדל"ן בפירמה.
פרייס מבהיר כי העיר לונדון הפכה יקרה יותר ו"לקנות שם זה בעיקר עניין של אגו. אבל הישראלים עוזבים את לונדון ופונים לברמינגהאם, לניוקאסל ולשאר המקומות שבהם אתה יכול לקנות מגדל שלם במחירים שבלונדון אתה כבר לא יכול למצוא. לא תמצא מישהו שלא ירצה לעשות ביזנס עם ישראלים. אבל אלו דברים שבאופן טבעי לא תמיד מגיעים לחדשות".
אסרסון מסכם, כמי שיודע שנכון לעכשיו, לפחות במלחמה על דעת הקהל בבריטניה, אנו מפסידים בענק. "יש לנו אולי את הצבא הכי טוב בעולם, שיכול אולי לנצח את חמאס ואת האויבים שלנו, אבל במאבק הספציפי הזה על דעת הקהל אין שום משמעות לדבר הזה ולא להיסטוריה הצבאית שלנו. במציאות הזו שעיקרה הוא המלחמה על דעת הקהל, הפלשתינים אוספים ניצחון אחר ניצחון ב־30 השנים האחרונות, והגיע הזמן שישראל תתחיל להילחם גם במישור הזה". ¬
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו