1. הקללות נגד הסמל שמעון אמסלם מסמלות המון. הן אומרות שעל הפרונט של אוהדי הפועל ת"א השתלטו חוליגנים טרמפיסטים ש"לא ידעו את יוסף" ואילו האוהדים השורשיים, האמיתיים, הטהורים נסוגו לאחור ועברו ללחישה במקרה הטוב.
כשפונים להנהלת הפועל ושואלים מדוע היא לא מגנה את הנאצות ואת השירים שעוברים את הגבול, התשובה שלהם היא שהם הולכים בדרך אחרת, דרך ההידברות: הם משוחחים עם הקהל הבעייתי ועושים עבודה שקטה שקידמה הרבה עניינים. אבל האמת היא שלא ראוי שידברו עם אוהדים כאלה. בנוסף, אם זו השיטה – כנראה שהיא נכשלה וכדאי להחליף אותה.
מישהו שקרוב לניהול בהפועל מספר שבקבוצה לוקחים בחשבון מראש את הקנסות במשחקי הדרבי, משהו כמו גזירת גורל שאי אפשר להילחם בה. מי שחושב שאין סיכוי, אז בטח לא יהיה לו סיכוי.
2. זה מוביל להודעה של הקבוצה בעקבות התקרית של האוהדים עם אמסלם. זאת לא היתה הודעה ביוזמת הקבוצה, אלא רק מי שפנה קיבל אותה. שנית – אם זו התגובה, מוטב אולי שלא היתה ניתנת.
התגובה כמעט והתכחשה למה שקרה וכמעט כרגיל מנקה את האוהדים: "אף אחד בעולם לא התכוון לפגוע בו". ניסוח אמורפי ואנמי יותר קשה היה למצוא.
3. לאוהדי הפועל יש שיטה. לא מעט מהשירים הקשים שלהם הם שרים לפני המשחק, הרבה לפניו. המחשבה היא שאם זה לא קרה בזמן המשחק זה לא קיים מבחינת ענישה. אני קורא למשקיפים להיות שעה לפני, לשמוע את כל השירים ולציינם בדו"ח.
וגם כאן חוזרים לקבוצה. הכרוז במשחק לא מבקש להפסיק את השירים כי הפועל חס וחלילה מתנגדת אליהם, הוא מבקש להפסיק אותם כי "זה יפגע במועדון".
4. לא שמעתם ולא קראתם אף אחד מראשי הפועל בים המלל המושמע והנקרא בעיתונות הספורט שלנו. מעניין למה זה?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
