קבלת החלטות בחברה: תמיד הרוב קובע?
הביטוי "הרוב קובע" בוודאי מוכר ושגור, כך גם במערכת יחסים בין בעלי מניות בחברה. ההיגיון ברור, אלו שהשקיעו את מירב המשאבים, הם אלו שנוטלים על עצמם את הסיכון הגדול ביותר ולכן הם זכאים להחליט לגבי עתידה של החברה, בבחינת "בעל המאה הוא בעל הדעה"
, עודכן
תוכן בשיתוף מסחרי
לכן נקודת המוצא היא שבעלי מניות הרוב בחברה – מי שמחזיקים מעל 50% מהמניות, בין אם יהיו אלה מספר בעלי מניות יחדיו או בעל מניות אחד, הם בעלי הכוח לקבוע את מדיניות החברה, לקבל החלטות עסקיות בעניינה, להחליט על מכירת נכסיה וכיוצ”ב.
למרות זאת, כוחו של הרוב בחברה אינו מוחלט אלא מוגבל. דרך אחת לבחון את מגבלות כוחו של הרוב היא באמצעות “תקנון החברה“.
מהו “תקנון” החברה? מדובר במסמך אשר מוגש לרשם החברות במסגרת בקשה להקמת חברה חדשה, אשר מסדיר את כל מערכת “הזכויות והחובות” של החברה ומייסדיה.
אותם מייסדים של החברה, יכולים לקבוע בתקנון שחלק מההחלטות בנושאים מסוימים יתקבלו אך ורק ברוב מיוחד, למשל של 75% ממחזיקי המניות בחברה, או שחלק מהנושאים יתקבלו “פה אחד”. המשמעות של “פה אחד” היא שללא הסכמה של כל בעלי המניות לא ניתן לשנות את המצב הקיים, למשל החלטות בדבר “פירוק החברה או מכירתה לצד שלישי” או “פיטוריו של בעל מניות אשר מועסק בחברה”.
לא מעט מייסדי חברות נעזרים “בתקנון סטנדרטי” שהם מאתרים באינטרנט לצורך פתיחתה של חברה, אשר אינו מתאים כלל למערכת היחסים ולציפיות שלהם בעת הקמת החברה, ונאלצים לאחר שנים להסכים להחלטות מהותיות שנכפות עליהם מכוחו של אותו תקנון מצוי. המלצתנו היא להתייעץ עם עורך דין על מנת לבחון את מנגנון קבלת ההחלטות בתקנון בעת הקמת החברה או לפעול לתיקון התקנון לאחר שהחברה הוקמה.
המגבלה של “הרוב קובע” בחברה אינה רק מכוח אותו “תקנון”, אלא שבתי המשפט נוהגים לבחון את ההחלטות בחברה גם במבחן “מעשי”, ולעיתים מגבילים את כוחו של הרוב אשר מקפח את זכויותיו של בעל מניות המיעוט.
כך, במסגרת סעיף 191 לחוק החברות התשנ”ט 1999 נקבע כי כאשר מתקבלת החלטה המקפחת בעלי מניות בחברה, או כאשר יש חשש להתנהלות שכזו, בית המשפט מתערב למניעת אותו קיפוח המיעוט.
בהעדר הגדרה ל”קיפוח” בחוק, הגדירו אותו בתי המשפט בעיקר כמצב בו חלוקת משאבי החברה – “חלוקת העוגה” – נעשית בצורה שאינה הוגנת, לטובת הרוב על חשבונו של המיעוט. כך גם, מצב בו נפגעה “ציפייתו הלגיטימית” של בעל מניות ביחס לאופן התנהלות החברה, יכול שיבוא לכדי קיפוח זכויותיו.
במקרים מסוימים נקבע, כי אף הגעת החברה לגדר “מבוי סתום” ואבדן אמון בין בעלי מניותיה, יכול גם הוא להוות קיפוח, כמו גם פיטורי בעל מניות המועסק בחברה.
דוגמאות נוספות “לקיפוח המיעוט”: שלילת זכותו של בעל מניות המיעוט לקבל נתונים לגבי מצבה של החברה או חלוקת תגמולים כספיים לרוב בעלי המניות על חשבון המיעוט.
חשוב לציין כי לבית המשפט נתונה הסמכות לקבוע מספר רב של פתרונות למנוע את המשך אותו קיפוח בעלי מניות. כך, יכול בית המשפט לשנות את מסמכי ההתאגדות של החברה, להורות על מינויו של מנהל מיוחד מקצועי לחברה, לחייב בהשבת כספים לקופתה של החברה, למנות חוקר מיוחד לבחינת הפעולות שבוצעו בחברה ועוד.
באותם מקרים שבית המשפט מתרשם כי המשבר הוא חריף ולא ניתן להגיע לפתרון שיאפשר המשך שיתוף פעולה, הוא יכול אף לכפות רכישת מניותיו של צד על ידי צד אחר ופתרונות נוספים ברוח דומה.
האמור לעיל אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ואין בו כדי למצות את כל הוראות הדין בעניין.
עו”ד יעל זכות, ממשרד עורכי הדין שפינדל ושות’, מתמחה בתחום האזרחי מסחרי.
תוכן בשיתוף מסחרי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו