"חיכיתי ליום הזה 15 שנה", אמר אתמול עודה תראבין כשהוא על סף דמעות לאחר שחזר סוף סוף הביתה מהכלא המצרי. אחרי תקופה כה ארוכה, לא פלא שעודה (34), שנכלא באשמת ריגול, חש כמי שנולד מחדש. "אני מרגיש שהייתי כמו בבית קברות בכלא במצרים", אמר תראבין, "אני אפילו לא יכול לפרט למה בדיוק נכנסתי לכלא. עכשיו אני רוצה להתחיל בחיים חדשים, ליד המשפחה שלי".
ואתמול עודה רצה לממש את הביטוי "ליד המשפחה" בצורה הפיזית ביותר האפשרית. הוא הרבה לחבק ולנשק את אביו סלימאן, ואמר כי "אתם לא מבינים כמה התגעגעתי להורים שלי". לדבריו, "כל יום הייתי חושב על אמא ועל אבא, אני יודע שהם אנשים מבוגרים, ורציתי לראות אותם מאוד". זמן קצר לאחר החיבוק עם אביו נכנסה האם הקשישה חרבה וחיבקה אף היא את בנה ממושכות. "תודה לאללה שזכיתי לראות אותך משתחרר וחוזר הביתה", אמרה האם. "אחרי כל כך הרבה שנים לא האמנתי שאראה אותך. אבל תודה לאללה, חזרת הביתה בריא ושלם".
לאחר האיחוד המרגש עם המשפחה, עודה, תושב הפזורה הבדואית ליד דודאים שבנגב המערבי, לא שכח להודות למי שדאג לשחרורו. "אני רוצה להגיד תודה רבה לכולם, לרה"מ, לנשיא, לעו"ד יצחק מלצר, לשגריר מצרים בישראל ולקונסול ישראל בקהיר". יצוין כי תראבין שוחרר במסגרת עיסקה עם המצרים שבה שוחררו אתמול שני אסירים פליליים מצרים שסיימו לרצות את עונשם בישראל, ובהמשך תעביר ישראל למצרים עוד ארבעה אסירים פליליים.
כלי התקשורת במצרים דיווחו כי מדובר בבדואים שנעצרו בישראל לאחר שחצו את הגבול בניגוד לחוק, וכי העיסקה נועדה לשפר את היחסים בין המשטר המצרי לשבטים הבדואים בסיני. מכל מקום, נראה כי הצורך להגיע לעיסקה שבמסגרתה שוחררו האסירים המצרים היתה הכרחית שכן למרות שתראבין ריצה את מאסרו, התעורר שם קושי לשחררו.
חוגגים את השחרור במאהל סמוך לדודאים // צילום: דודו גרינשפן
על הקושי הזה ניסו בישראל להתגבר במשך שנים ארוכות. רה"מ נתניהו, שנפגש אתמול עם תראבין, העלה את הסוגיה זה שנים רבות מול המצרים, עוד בימי שלטון מובארק. אתמול אמר נתניהו: "אמרתי שנחזיר אותו וכך קרה". תוך שהוא מדגיש כי תראבין אינו מרגל. נתניהו גם הינחה לאורך השנים את שליחו המיוחד עו"ד יצחק מולכו להעלות את הנושא בכל מפגש עם גורמים מצריים בכירים.
לבסוף השחרור המיוחל הגיע, למרות שעודה כבר היה קרוב לאבד תקווה. "אני ממש מרגיש שאני בחלום", הדגיש עודה. "עד אתמול לא ידעתי שאני משתחרר. בשעות הערב הגיע אלי קצין ואמר לי להתחיל לארוז את הדברים שלי ולהכין את עצמי. לא הבנתי על מה הוא מדבר והוא אמר לי שיש צו לשחרר אותי מהכלא. הוא עזב אותי לבדי, וישבתי כשעה וחצי עם עצמי, ולא הבנתי אם הוא עובד עלי, או שבאמת אני באמת הולך הביתה".
חיבוק של אמא // צילום: רויטרס
כעת כשהוא כבר בבית, תראבין אמר כי הוא גאה להיות אזרח ישראלי. "תאמינו לי, אין כמו להיות אזרח ישראלי. ישראל זו אחת המדינות הבודדות בעולם שדואגות לאזרחים שלה כשהם בצרה". את השמחה הגדולה חלקו במשפחת תראבין הענפה כמיטב המסורת הבדואית. הם הקימו מאהל גדול למבקרים ליד אתר הפסולת דודאים, ועשרות בני משפחה ובני השבט הגיעו לחגוג במקום.
מכל מקום, עם שחרורו של תראבין מהכלא החל הקרב על הקרדיט. כך, חלק מבני המשפחה הביעו לא מעט טענות כלפי ח"כ איוב קרא (ליכוד), שבשיחה עם עיתונאים טען כי הוא זה שאחראי לשחרורו של עודה. לאחר שהגיע עודה למאהל משפחתו הגיעו למקום גם עו"ד יצחק מלצר, שייצג אותו ופעל לשחרורו, ועו"ד יאיר דרייגור, המייצג את משפחת תראבין. עו"ד דרייגור אמר כי "נמצאים פה פוליטיקאים שבאו להציג מצג שווא כאילו הם עשו משהו למען שחרורו. אלה פוליטיקאים נאלחים". לדבריו, "עודה ישב 15 שנה בכלא, ואף אחד לא טרח לבקר אותו אפילו פעם אחת". כאשר נתקל בח"כ קרא, הוא תקף אותו בחריפות ואמר כי "באת לפה לגרוף הון פוליטי". קרא הגיב לדבריו ואמר כי "אני לא יודע מי הוא. לא ראיתי אותו מעולם. אני מטפל בענייני עודה לא מעט שנים".
אני יודע מה תראבין מרגיש, כי עברתי וחוויתי את זה. גם אני וגם הוא נולדנו מחדש // עזאם עזאם
ברגעים הראשונים ששמעתי על שחרורו של עודה תראבין מהכלא המצרי והשיבה שלו הביתה, חזרו אלי הזיכרונות מהיום שבו אני השתחררתי והתערבבו לי התחושות של השמחה והימים הקשים שאני חוויתי.
עזאם עזאם // צילום: גיל אליהו
אני יודע מה הוא מרגיש, כי עברתי וחוויתי את זה. גם אני וגם הוא נולדנו מחדש. אין דרך אחרת לתאר את התחושות אחרי שנות כליאה כה ממושכות. אני מניח שברגע שהתברר לו שהוא הולך הביתה, הוא התקשה להירדם וספר לאחור את הדקות והשניות עד ליום השחרור. השהות בכלא היא גיהינום אמיתי. התקוות מתחלפות באכזבות, בתסכול ואף בדיכאון, והמחשבות האם אי פעם אצא לחופשי מהגיהינום הזה אינן מרפות. אני בטוח שגם תראבין עבר את זה. ואסור לשכוח שהוא ריצה 15 שנות מאסר לעומת שמונה שאני ריציתי, ובארבע השנים הראשונות שלו בכלא איש לא ידע היכן הוא, כלומר הוא היה מבודד לחלוטין. כשאני השתחררתי בשנת 2004 ושבתי לישראל, שאלו אותי אם ידוע לי על ישראלי נוסף בכלא טורה בקהיר ולא ידעתי עליו כלום. בהמשך, כך התברר לי, הוא נכלא בתא שאני הייתי כלוא בו והוא אף סיפר לי כי שמי עדיין חרוט על אחד הקירות בתא, ומסר לי דרישות שלום מסוהרים בכלא. עכשיו, מששב הביתה, יהיה עליו לעבור תקופת הסתגלות לא פשוטה כדי לחזור לשיגרה. כשאני חזרתי הכינו לי מיטה זוגית, ובלילה הראשון לא יכולתי להירדם. פשוט לא הייתי רגיל למיטה כזו. אני ואשתי אמל הורדנו את המזרן לרצפה, ורק אז הצלחתי להירדם. תקופת ההסתגלות והחזרה לשיגרה אינה קלה. תראבין ייאלץ להסתייע ביועצים פסיכולוגיים ובאנשי מקצוע, אבל כוח הרצון הוא שקובע. הוא אדם צעיר ואני מאחל לו להשתקם ולהקים משפחה. דבר אחד שמרגיז אותי בפרשה הזו הוא העובדה שחברי הכנסת הערבים התעלמו ממנו ומהמצוקה של משפחתו, ולא עשו את המאמץ הנדרש להשיב אותו לחיק משפחתו בישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו