זה קורה לכולנו, כמה רגעים פנויים בעבודה, חוסר ערנות לאחר ארוחת הצהריים, העומס יורד, המחשבות נודדות ואיתן, באופן כמעט מידי, נודד לו גם סמן העכבר, ומתחיל לו שיטוט חולין באינטרנט וברשתות החברתיות. רובנו אומנם לא מייחסים חשיבות לפעולה הטבעית הזו, אך בעצם העובדה שפעולה זאת נעשית על חשבון שעות העבודה, היא מעלה שאלות משפטיות, חברתיות וארגוניות מעניינות, שנידונות יותר ויותר בביתי הדין לענייני עבודה של המאה ה-21.
לא פעם, קרה שהגיעו לכותלי בית המשפט מחלוקות בין עובד ומעביד, במיוחד לאחר סיום יחסי העבודה ביניהם, במסגרתן תובע העובד זכויות שמגיעות לו, לטענתו, אבל לא ניתנו לו מהמעסיק ואילו המעסיק, כחלק מאסטרטגיית ההתגוננות מפני התביעה, דורש כי יוחזרו לו, או יקוזזו מהסכום אותו הוא חייב לעובד, סכומי השכר ששילם לעובד עבור שעות עבודה בהן העובד גלש באינטרנט על חשבון שעות העסקתו, ולא עסק בצרכים של העסק.
עד כה, הדיונים בבתי הדין בסוגיה של גלישה באינטרנט על ידי העובד בשעות העבודה, נסובו לרוב סביב שאלת זכותו של המעסיק לנטר את השימוש שעושה העובד באינטרנט שהמעסיק מעמיד לרשותו. ואולם, עם התגברות הדיונים בנושא זה, מתעוררת שאלה מקדמית - עד כמה המעסיק בכלל רשאי לאסור על עובדיו את הגלישה באינטרנט?
כמו נדידת מחשבות או שיחת חולין עם קולגה
גם אם מבחינה טכנית, הגבלת הגלישה אפשרית, מבחינה חוקית, כלל לא בטוח שהיא מותרת. בעולם המודרני, שיטוט באינטרנט דומה לנדידת מחשבות, או לשיחת חולין עם העובד הסמוך. כפי שמעסיק אינו רשאי למנוע פעולות שכאלה מעובדיו, המעסיק אינו רשאי למנוע באופן מוחלט את השימוש באינטרנט על ידי עובדיו. ברור כי אין הכוונה לשיטוט שיש בו כדי לדחות או לבטל את ביצוע מטלותיו המקצועיות של העובד, אבל כאשר ישנה הפוגה בעבודה, או שקיים צורך "לקחת אויר", אין למנוע מאדם פעולות בסיסיות הנובעות מזכותו של אדם לכבוד וחירות – מחשבה, שיח, וכעת, במאה ה-21, גם שיטוט אינטרנטי.
עם זאת, אין זה אומר כי מעסיק אינו רשאי להגביל ולפקח על הגישה לאינטרנט ומשך השימוש בו לצרכים שאינם של העבודה - הגבולות אותן מציב המעסיק והפיקוח על העובד צריכים להיות סבירים, ולהיקבע במסגרת נהלים ברורים, ויש לפעול ליישומם בזמן אמיתי ולא להמתין בהצפת הבעיה על מנת לעשות בה שימוש כקלף מיקוח בתביעת העובד. בית הדין לא יקבל תביעות כאלה הן משום שיש בהן משום ניסיון לשנות את הכללים בדיעבד ולהפוך התנהגות שניתן היה לחשוב שהמעסיק משלים אתה לאסורה, וכן משום שכדי לזכות בתביעה להשבת שכר יהיה על המעסיק להוכיח כי בשל הגלישה באינטרנט העובד לא היה זמין ולא עמד לרשותו של המעסיק לביצוע העבודה.
ואכן, לפחות בשני מקרים שהגיעו לאחרונה לבית הדין לעבודה, דחה בית הדין תביעות או טענות של מעסיקים שהועלו בדיעבד לאחר סיום יחסי העבודה. הדרך הנכונה היא אכיפה ופיקוח בזמן אמיתי, ונקיטת אמצעים נגד עובד שמפר את הנהלים. אם המעסיק סבור כי העובד חורג מן הגבולות המותרים, עליו איפוא להתריע ולפעול להפסקת השימוש או, במקרים של התנהגות מפרה באופן בוטה או שיטתי, להפסיק את העסקתו של העובד.
הכותבת היא עו"ד שושנה גביש, ראש תחום דיני עבודה, ש' הורוביץ ושות'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו