כבר לא מודיעה בתדהמה

לאחר שתיעד במצלמתו את המצבה מכל כיוון אפשרי, פונה אלי התייר האמריקני המבוגר בשאלה פילוסופית. "נר התמיד-", הוא שואל בעברית משובשת ומצביע על מרכז הקבר, "איך זה ייתכן שאין שם אש-", מתפלא הבחור. "אולי נגמר לו הגז וצריך למלא", מנחשת תיירת בלונדינית וממהרת להדביק את הקבוצה שלה, שכבר עברה אל הקבר הסמוך. ואולי אש התמיד הכבויה בכלל מסמלת את חלום השלום שהתנפץ ולא יחזור לעולם, אני מהרהר לעצמי, ואז מחליט שזה כנראה מטריד את התיירים רק כי הם עדיין לא ביקרו בפסל של אגם בכיכר דיזנגוף.

שעה אחת קודם לכן ישבו מול הקבר תלמידי כיתות ה'-ו' מבית ספר בנצרת עילית. "היו אנשים שהתנגדו לתהליך השלום, אבל אחד מהם לא הסתפק באמירה או מחאה ובחר בפתרון הנורא - יהודי רצח יהודי רק בגלל אי הסכמה", מסבירה המחנכת לחבורה של ילדים שעדיין לא נולדו כששינו לכיכר מלכי ישראל את השם. "אל תצחק פה, תכבד את האנשים שהקריבו את חייהם למען המדינה", קוטעת אותה מורה אחרת בצעקות ושולחת מבט עצבני לתלמיד חובש כיפה. שלושה ילדים, שישתתפו כעבור יומיים בטקס הזיכרון של ביה"ס, עלו להתאמן בהקראת הקטעים שלהם מול הכיתה. "חשוב שנזכור שאי-הסכמה וחילוקי דעות יכולים להיפתר רק בשיחות שלום", מקריאה בקול שקט ילדה עם צמה מתוך הדף המצולם שהיא מחזיקה. אחר כך כולם מקבלים כמה דקות כדי להצטלם עם המצבה. שלושה ילדים בחולצות כתומות התחבקו על הקבר ועשו תמונה במצלמה של הפלאפון; "אני מעלה את זה עכשיו לפייסבוק", מעדכן בעל המכשיר את חבריו והם ממשיכים הלאה.

יום שני, הר הרצל בירושלים, חלקת גדולי האומה. בדרך כלל אין כל כך הרבה פעילות מסביב לקבר של יצחק רבין. אבל אנחנו נמצאים יומיים לפני טקס האזכרה הממלכתי לראש הממשלה שנרצח לפני 15 שנה, ולכן בדשא שמול הקבר מרימים פועלים ערבים את אוהל האח"מים; מג"בניקית וכלב גישוש מרחרחים את ציוד ההקמה; ארבעה אנשי שב"כ מסתובבים במתחם, מתקינים מצלמות אבטחה, בודקים כל מוט מתכת שמורכב בעזרת פנס ואז מדביקים עליו מדבקה לאישור. על הקבר עצמו מתנוסס כתם לכלוך גדול. "מתי מנקים את זה-", נשאל אחד הפועלים. "אנחנו יודעים רק ללכלך", הוא עונה, "לנקות זה לא אנחנו".

"לא ינום ולא יישן"

על הבוקר ביקרה קבוצה של גרמנים. עמדה ליד הקבר רבע שעה, שמעה הרצאה בשפת האם ושאלה קצת שאלות. אחריהם הגיעו שני תיירים מבוגרים. הגבר אחז מדריך טיולים של ירושלים. עבורו זאת בסך הכל עוד נקודה במסלול. הוא עמד דקה ליד הקבר ואז גילה בצד את גולדה מאיר, ומיהר לזרז את אשתו. היא, בשיער מלבין ובכובע קש, ניסתה לעכב אותו קצת כדי להספיק לקרוא את הכיתוב על המצבה.

"יצחק רבין / בן לרוזה ונחמיה ז"ל / נולד בהתרפ"ב – נרצח בהתשנ"ו / ראש המטה הכללי בתקופת מלחמת ששת הימים / שגריר ישראל בארצות הברית / ראש הממשלה / שר הביטחון / ראש הממשלה ושר הביטחון". צנוע. פרטים יבשים בלבד. רק המילה "נרצח" בולטת בחריגותה.

על הקבר מונחות אבנים צבעוניות מאוירות בשלל צבעים ועליהן כיתובים שונים. קורס קצינים "מעוז 30" שירבט על אבן שטוחה בטוש צבאי ירוק: "כי לא ינום ולא יישן שומר ישראל". על אחרת כתוב בפולנית PUKAM DO CiEBiE ומצידה השני מישהו צייר לב אדום, שמש צהובה, ענן כחול ועץ ירוק. על אבן אחרת הודבק דגל ישראל קטן ועליו נכתב "רצית להגיע רחוק... כעת אתה נוגע בכוכבים". בכלל, הסלוגן "שלום חבר" שולט שם, בממלכת האבנים, גם 15 שנים אחרי. כנראה שעבורנו ההיסטוריה תזכור מביל קלינטון שני דברים – הוא אהב סיגרים והיה קופירייטר גאון.

"לפני שנמשיך בסיור, כל אחד רשאי לקחת אבן ולשים ליד המצבה", אומרת סמלת מחיל החינוך לקבוצת חיילים. המדריכה המקומית של הצעירים היהודים שהגיעה מאמריקה שאלה אותם קצת קודם לכן: "מישהו יודע למה שמים אבנים על הקבר-". "כי זה מדבר ואין פה פרחים", עונה אחד הנערים וכולם צוחקים. "לא, כי אבן - לא משנה מה הגודל שלה, זה יכול להיות סלע או סתם גרגיר אבק - היא תמיד תישאר. זה לא מתכלה", משיבה המדריכה.

אבנים עם לב אדם

בחור אמריקני מזוקן בכובע בוקרים ניצל את הפסקת הדיבור של מדריך קבוצתו כדי לנסות ולנתח את המנהג של היהודים. "אתם בטח חושבים שהמסורת הזאת החלה בסצנה האחרונה של הסרט רשימת שינדלר. אבל האמת שזה כנראה היה קיים כבר קודם לכן", הוא טוען ואז פותח במונולוג שנמשך דקה ובסיומו מסכם, "ככה שלא ממש ברור מתי התחילה המסורת".

רוב הזמן שקט בקבר רבין. עצי אורן מקיפים אותו. ממוצע של שלוש-ארבע קבוצות מבקרים בשעה, רובם המוחלט עולים לשם כחלק מטיול מאורגן. נקודה לסמן עליה וי. בשעות הצהריים הגיעו לפתע ארבעה ישראלים מבוגרים בלי מדריך או תכנון מוקדם. היתה להם אזכרה בהר, אז על הדרך הם החליטו לעשות סיבוב גם בחלקת גדולי האומה.

"כאן קבורים ה-VIP של מדינת ישראל", מסביר המדריך של האמריקנים. נשיאים, ראשי ממשלות, יו"רים של הכנסת ושר האוצר הראשון שהשתחל לשם לפני שנקבעו כללי הכניסה. החריגים שלא נמצאים על אותו ההר: חיים ויצמן (רחובות), דוד בן-גוריון (שדה בוקר) ומנחם בגין (הר הצופים). כרגע יש יותר חלקות ריקות מאשר קברים, אבל זה הכל עניין של זמן. "אם הייתם עומדים בכללי הכניסה, האם הייתם רוצים להיקבר כאן עם גדולי האומה או בבית קברות רגיל ליד הבית שלכם ביחד עם המשפחה-", מקשה מדריכת כיתה י' על הנערים, שרובם הגדול מודים שהיו מעדיפים להיות קל"ב אחרי המוות.

כדי להגיע לחלקת גדולי האומה יש לטפס במדרגות ולחצות את מרחבי הדשא הפזורים בהר הרצל. עוקפים את קברו של חוזה המדינה ואז מגיעים אל מחלקת ה-VIP של ישראל. כל המצבות זהות - אבן שיש שחורה ופרטי המנוח בפינה. אלו של יצחק ורעייתו לאה רבין נמצאות במרכז החלקה, כל אחת מהן בנויה בצורה של רבע עיגול ויחדיו הן משלימות חצי מעגל. "עיגול שלם מסמל את מעגל החיים, אבל במקרה הזה מעגל החיים נגדע בגלל הרצח", הסבירה המדריכה המקומית בזמן ששתי טינייג'ריות אמריקניות פרשו לנוח על הספסל הסמוך. "מי יודע מה רבין תמיד רצה-", שואלת הסמלת מחיל החינוך ושומעת את החיילים עונים לה "שלום". "נכון, כנראה שבגלל הרצח זה עדיין לא קרה", היא מנחשת, "וכמו שבטח הבנתם, חצי העיגול כאן מסמל את השלום הזה שרבין לא השיג".

תקועים בוויקיפדיה

המצבה של רבין בשחור, של לאה בצבע לבן. "החיים הם כמו שחור ולבן. אין משהו באמצע", טוענת המדריכה של האמריקנים. "שני הצבעים ההפוכים אמורים להמחיש את הניגודיות בעם – יש שמאלנים ומתנחלים, אשכנזים ומזרחיים, דתיים וחילוניים", מסבירה אחר כך מורה לתלמידיה. "זה הקבר הכי יפה שראיתי בחיי", מתרגשת נערה מכיתה י' של מגמת תקשורת, אשר נבחרה להעביר לחבריה הרצאה על רבין מול חלקת הקבר. היא רק נולדה כשזה קרה.

לאט לאט יצחק רבין הולך והופך להיסטוריה רחוקה. מתחלף לנו פה דור, כזה שעבורו חלומות על שלום נשמעים בעיקר כמו מדע בדיוני. אותה מדריכה-חיילת שמקריאה מהדף פרטים יבשים על חייו של רבין - וגם נוזפת בחייליה שלא שמעו על זאב ז'בוטינסקי - היתה בסך הכל בת 3 כשאיתן הבר הודיע בתהדמה. מה היא כבר זוכרת מרבין? היא גדלה בדור הוויקיפדיה. היא לא צריכה לדעת על חשבון הדולרים או על ההתמוטטות בששת הימים. רק אחד באותו יום על הקבר ניסה ללכת טיפה מעבר לפרטי הוויקיפדיה, וזה היה המדריך המזוקן של האמריקנים.

"לרצח הזה היו השפעות אדירות על עתיד המדינה", הוא פתח והמשיך בהסבר על הריב המיתולוגי בין רבין לשמעון פרס, בפיגועי ההתאבדות שמילאו את המדינה בפחד באותה תקופה, ואפילו הזכיר את מבצע "ענבי זעם" וההפצצה בכפר קנא שחיסלה פוליטית את פרס.

"עכשיו אתם מבינים למה זה הגיוני שפרס הפסיד את הבחירות האלה לבנימין נתניהו ישר אחרי הרצח", הוא מסיים, "אנחנו נעצור בכיכר ביום שישי, כשנבקר בתל אביב, ואז אני אסביר לכם יותר על הרצח עצמו. עכשיו בואו נמשיך בסיור, יש מצב שתכירו עוד מישהו אחד שקבור כאן".

גולדה. כן, מתברר שהיא הכוכבת האמיתית של חלקת גדולי האומה. כל בני הנוער מכירים אותה, שלא לדבר על התיירים שמתרגשים לגלות אותה שם. יודעים מה? הפרסום של מסמכי יום הכיפורים, אשר החזירו אותה מחדש לכותרות, בהחלט יכול עכשיו לדחוף את הקריירה שלה לאיזה סוג של קאמבק. אולי אפילו טלנובלה בכבלים. אם חסמב"ה הצליחו, למה גולדה לא יכולה-

גולדה מאיר היא גם כוכבת הפעולות החינוכיות שמעבירים לבני הנוער בחלקת גדולי האומה. "מי יודע מה מיוחד בגולדה-", שואל הסמל מחיל החינוך את החבר'ה מגבעתי, שמסתכלים עליו במבטי זלזול. "היא היתה גם אישה וגם ראש ממשלה", עונים כולם רק לאחר שהבחור מתעקש לקבל תשובה. לתלמידי בתי הספר מעבירים הדרכה בעזרת שטרות ישנים (או "הכסף של המונופול", כמו שהם מכנים את לזה). "זה שטר ישן של עשרה שקלים, אולי זה נראה לכם מוזר נורא, אבל שתדעו לכם שפעם לא היה מטבע של עשר", מסבירים לילדים. "הם היו משתמשים בדבר הזה, שאני מחזיק עכשיו ביד והיום כבר לא שווה כלום. אבל תראו מי מופיעה עליו. גולדה. אגב, מישהו יודע למה השטר של גולדה בצבע זהב-".

ברבע לחמש, מעט לפני השקיעה, נועלים את שערי הכניסה להר הרצל. רגע אחד אתה מנהיג נערץ, חתן פרס נובל, אבא של דור שלם, וכעבור 15 שנה אתה ערך בוויקיפדיה, או אם תרצו פסקה במדריך התיירות. ילדי הנרות - שישבו דומעים בכיכר בימים שלאחר הרצח, כשהם מוקפים בנרות נשמה - הופכים היום להורים. בקרוב הם ישלחו את הילדים שלהם לביקור בהר הרצל. 15 שנה עברו ורק בעניין השלום אנחנו תקועים בדיוק באותו מקום. בעצם, מאז הצלחנו אפילו ללכת אחורה. לא ברור מה רבין היה חושב על זה, אבל בטוח הוא היה מדליק לעצמו סיגריה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו