במוצ"ש האחרון מצאתי את עצמי מפעילה כוח פיזי להגנה עצמית כלפי לא אחד, אלא כלפי שני גברים במועדון. הראשון עשה את הצעד הקיצוני של לגעת לי בישבן. הגבתי בתנועת איום, וחברה שהיתה איתו נחלצה לעזרתו. השני ניגש והניח את ידיו עלי ועל חברתי. אמרתי לו שיוריד את הידיים וילך לדרכו, אבל לו היתה מספיק חוצפה לשאול: "מה תעשי לי?". שניהם ציפו שאפחד. שניהם ציפו שאתקפל, שאוותר. אבל אני סיימתי. סיימתי לתת לגברים להרגיש שהם יכולים לאיים עלי (ועל הנשים בכלל) בגלל עליונות פיזית. אז בתגובה ל"מה תעשי לי?" דחפתי אותו אל הקיר. הוא הסתלק מההפתעה.
הגעתי למצב כזה של ייאוש, שאני מוכנה לפעול בחייתיות, ולא לאפשר לבהמות שכאלה להרגיש שיש להם איזושהי זכות עלי או על גופי רק כי הם יותר חזקים. הגעתי למצב שאני מוכנה להיפגע ולא לתת להם את הסיפוק שבאיום עלי. ושני אלה היו הקיצוניים ביותר. היו עוד גברים שלא היו מוכנים ללכת כשסירבתי בנימוס להצעותיהם. שנעשו אלימים בשפתם או חדרו למרחב האישי שלי, ולא הסכימו לעזוב.
זאת החוויה שלי כשאני יוצאת לרקוד. אני לא מוגנת. אנחנו לא מוגנות. ואין שום סיבה שכך זה יהיה. אף שמבחינה אישית אני פחות אוהבת את הרעיון, אני מבינה שבארים ומועדונים הם מקומות של פיק אפ. לכן, כשניגש מישהו ופונה אלי בנימוס, אקפיד להשיב לו בנימוס - גם אם זה בכלל לא מתאים לי. הגבול בין "להתחיל" ל"להטריד" עבה מאוד. תלמדו אותו כבר. ואני לא מבקשת להחיל חוקי הפרדה איראניים נוקשים. אני מבקשת לכבד את חברותיכם בנות האדם ולתת להן מרחב בטוח להתנהל בו.
את צורת ההתנהגות האחרת, הגסה והאלימה, אי אפשר להבין או להכיל. היא נובעת מהשוביניזם השורשי והבסיסי ביותר, של תחושת עליונות בשל עוצמה גופנית. אל תרשו לעצמכם לעולם להשתמש בה. זה פשוט דבר נורא. ואתן, אל תרשו לאף אחד לאיים עליכן; גבר שמפגין כלפיכן אלימות, עימדו מולו נחושות. אם אתן חוששות לעשות זאת בעצמכן, פנו לברמנית, למאבטח, למישהו שיעיף אותו רחוק. ואל תיטעו: איני מעודדת אלימות מהצד הנשי, אני מעודדת את שלילתה מהצד הגברי. פשוט במציאות החברתית הקיימת, שבה גברים עדיין מרשים לעצמם להתנהג כך כלפיי, אני לא מרגישה שנותרה לי ברירה אלא להשיב להם באותו המטבע. זה לא הפתרון האופטימלי, הפתרון הוא לזרוק את כל המטבע עמוק לים.
מאוחר יותר באותו הערב אמר לי חבר ש"תמיד נראה לי שבחורות מנסות להשיג תשומת לב, ואז כשהן מקבלות אותה הן מתבאסות". את התשובה שלי ראוי שכולם ישמעו, כי מתברר שהשטות הזו עוד לא התפוגגה מהעולם: אם אתם חושבים ככה, זה בראש שלכם. תיפטרו מהתפיסה שלפיה הנשים שם בשבילכם, לבידור שלכם או לשימושכם. אנחנו באות ליהנות מהערב שלנו, רוקדות עבור עצמנו ולא עבורכם, ויהיה לנו הרבה יותר נפלא בלי שהערב ייקטע בכל שנייה על ידי אדם זר. ואם כבר החלטתם לגשת למישהי, תכבדו את המרחב שלה, תהיו מנומסים ותקבלו סירוב בהבנה. את הידיים תשמרו עמוק בכיסים. סיימנו להיות נחמדות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו