עשה בקצין משטרה בדרגת תנ"צ שצמח בימ"ר של תל אביב, סבל בשעתו מבעיות אמינות קשות והיה אמור להיפלט החוצה. זה לא קרה כי הוא פיתח קשרים במקומות הנכונים, טיפס במעלה הדרגות ונחת בסוף באחת החטיבות החשובות ביחידת העילית 433.
נחת והפך לשנוי במחלוקת. נחת ומשך אליו אש על רקע חשד לאי סדרים ולהתנהלות לא תקינה כזו ואחרת.
המידע הזה אילץ את המפכ"ל למנות קצין בדרגת ניצב לבירור הנושא; הבדיקה נמשכה כמה חודשים, וניצב רוני ריטמן, כיום מפקד 433, נקרא במהלכה גם הוא למסור את הידוע לו.
ריטמן אמר מה שאמר על פקודו, מותר להניח שלא קשר כתרים לראשו, ולפני שבועיים קיבל להבנתו תשובה על עדותו בדרך הבאה: הוא נקרא לחקירה במח"ש כחשוד בעבירות מין.
איך? למה? שעת הנקמה הגיעה? הוא חשוד פתאום בעבירות מין? מישהו שמר סיפור במקרר ליום סגריר ועכשיו שלף אותו?
במח"ש לא שוללים שמדובר בחיסול חשבונות, אבל מתעקשים, נכון לעכשיו, שריטמן בבעיה. מבחינתם, יש יסוד מוצק לתלונה, ולא חשוב מאיזה מניע היא הוגשה.
לטענת פרקליטו, עו"ד ירון לונדון, מדובר בעלילה של ממש. "לא היו דברים מעולם", אמר לי השבוע, "הכל הבל הבלים. ריטמן לא יהפוך לניצב השמיני ברשימה השחורה".
מה עשה ריטמן על פי התלונה נגדו? ניסה לפני חמש שנים לנשק קצינה בדרגת רפ"ק עם סיום אירוע של השוטרים במסעדה בהר החוצבים ונהדף. בהזדמנות אחרת השמיע הערות סקסיסטיות.
מי מושך בחוטי התלונה על פי גורמים במשטרה? ניחשתם נכון: אותו תנ"צ הכועס על ריטמן. ומי הקצינה שאישרה בעדותה את המידע שהגיע למח"ש? קצינה בדרגת רפ"ק שהיא במקרה ראש לשכתו של אותו תנ"צ...
ניצב ריטמן הכחיש בחקירה את הטענות נגדו וביקש שתיערך לו במח"ש בדיקת פוליגרף. בקשתו נדחתה. למה? ככה. הוא ביקש להתעמת עם הקצינה, שמסרה נגדו את העדות ושוב נדחה. בצר לו הלך למכון פוליגרף פרטי ושב ממנו עם ממצא ברור: הוא דובר אמת.
עכשיו, כשבמח"ש שמעו על התוצאות האלה, הם הזמינו אליהם לבדיקה בפוליגרף את מוסרת העדות נגדו, את הקורבן האמיתי או המדומה, ומיהרו לבשר לציבור: היא נמצאה דוברת אמת.
לאן הסרט הטורקי הזה מוביל? אין לי מושג. יכול להיות שניצב ריטמן אכן עשה מה שמייחסים לו ויעמוד לדין משמעתי, ויכול להיות שלא. תהיה ההחלטה אשר תהיה - דבר אחד ברור: דרושה במשטרה מסננת. אנשים צריכים להתקדם בגין הכישורים שלהם ולא בגין קשריהם.
מודה ועוזב ירוחם
חבר הכנסת הפורש מהבית היהודי, ינון מגל, אינו איציק מרדכי. הוא לא הכחיש הטרדות מיניות שייחסו לו מתלוננות, הוא לא שיקר במצח נחושה, הוא לא דיקלם את משפטי הנצח של פוליטיקאים מסוימים "שופכים את דמי" ו"תפרו לי תיק".
זה לא המקרה. בניגוד למרדכי (שהורשע במעשים מגונים בשתי מתלוננות), מגל לא התחפש לקדוש מעונה ולא החשיד את חושפת מעשיו ברקיחת עלילה נגדו. הוא התנצל, ביקש סליחה מהנפגעות, היכה על חטא. רוצה לומר: מודה ועוזב ירוחם.
ובכל זאת יש מכנה משותף בין שתי הפרשות: היחס למתלוננות, או בתרגום חופשי - הניסיונות להניא אותן מפני הליכה למשטרה. הניסיונות להפחיד אותן, להשמיץ אותן, להלך עליהן אימים.
בתיק של מרדכי המעשה הזה זעק לשמיים: אנשים מחצרו הקרובה ניסו לשבש את החקירה ולהפוך את הקורבנות לנאשמות. הם מיררו להן את החיים ואחד מהם אמר למתלוננת הראשונה, פקידה במשרד התחבורה, בין היתר: "אל תחשבי על תלונה במשטרה כי יפרקו אותך".
ינון מגל // צילום: אורן בן חקון
המתלוננת השנייה, נ', שומרת מסורת, היתה נתונה למסע רדיפות והשפלות מצמרר עוד יותר: גררו אותה בלילות לרבנים ולטקסים מפחידים, איימו עליה בפולסא דנורא, נידו אותה ואת בעלה חברתית. ניסו לפגוע בפרנסת משפחתה.
בתיק של מגל נעשה הדבר בפרופיל קצת יותר נמוך, הפעם ברשתות החברתיות, בידי אנשים חשוכים דורשי טובתו של מטריד המין מהבית היהודי. אני מדגיש חשוכים, מופרעים, חלאות אדם כי רחלי רוטנר חושפת הפרשה קיבלה איומים באונס והיתה נתונה למסע השמצות, קללות ושקרים. ניסו להכפישה בכל דרך - בניסיון נואש להשתיקה - ובנסיבות אחרות היו אולי מצליחים.
רק שכאן היתה לה סביבה תומכת; כאן התייצבו לצידה הציבור הרחב ונפגעות נוספות של מגל. היא לא נשארה לבד.
הדוגמה של שר החינוך
מה לנו כי נלין על התנהגות תומכי הבית היהודי בסיפור רדיפת רחלי רוטנר כאשר מנהיג המפלגה, שר החינוך נפתלי בנט, מפנה עורף לחושפת הפרשה ומסרב להיפגש איתה?
מה לנו כי נלין עליהם כאשר בנט מסרב להגן עליה ולא נענה לבקשותיה, שלא לומר תחינותיה, לרסן את תומכי מפלגתו המתלהמים?
מה לנו כי נלין עליו כאשר גם במגרשים אחרים, כמו המלחמה בגזענות, הוא נאלם, מועל בתפקידו כשר החינוך, נכנע ללחצי החרדים האשכנזים, מפטר את מנהל המחוז החרדי האמיץ, מאיר שמעוני, ש"חטא" פעמיים "חטאים" בלתי נסלחים.
החטא הראשון: הוא העז להילחם בתופעת האפליה של התלמידות ממוצא מזרחי באלעד. הוא לא הסכים להיכנע לה בתקווה שבנט ודרעי יתייצבו לצידו. זה לא קרא כי שני מגלגלי העיניים האלה, התומכים בדרכם בגזענים, הופכים לשטיח של חלק מהחרדים האשכנזים.
החטא השני של שמעוני: הוא ניסה לאכוף את התקנות של משרד החינוך גם במוסדות חרדיים. הוא הניח באומץ את ראשו מתחת למאכלת החרדית האשכנזית האכזרית, ובנט התנדב לערוף את ראשו. שוב נחשף פרצופו האמיתי של השר.
אל תטעו בבנט: הוא כבר מזמן לא "אח" שלי. הוא כבר מזמן הסיר את התחפושת הזאת.
הקרב על היועמ"ש
מתחיל להיות חם בוועדה לאיתור מועמדים לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. יש תחושה ששום דבר לא סגור, שההתלבטות נמשכת, שמזכיר הממשלה, האלוף בדימוס אביחי מנדלבליט - שנחשב למועמד המוביל - מאבד לאט־לאט גובה. שהוא מתרחק מהתפקיד.
מי כן עשוי להגיע לישורת האחרונה על פי בדיקת עוזי דיין ומיכל שבת? היועץ המשפטי של הכנסת עו"ד אייל ינון; המשנה ליועץ המשפטי עו"ד אבי ליכט (שהעניק את שירותיו הטובים לממשלה בפרשת מתווה הגז וקנה בכך נקודות זכות יקרות); והשופטת בדימוס הילה גרסטל, המבקרת בחריפות את הפרקליטות (ומגדילה בכך את סיכוייה במירוץ, גם אם לא בכוונת מכוון).
הקרב צמוד, זה לפחות הרושם, כאשר השלושה משאירים מאחור את פרופ' ישי בר, לשעבר נשיא בית הדין הצבאי לערעורים, שבמדינה שפויה היה נבחר פה אחד. מדוע, נכון לעכשיו, אין למשפטן הזה מליגת העל סיכוי לנצח? כי הוא לא פוליטיקאי, כי אין לו לובי, כי הוא יותר מדי רציני. השם הטוב שלו, למרבה האירוניה, נמצא בעוכריו.
בחזרה למזכיר הממשלה, הפצ"ר לשעבר, שעדיין בתמונה: האם נתניהו לא רואה בו יותר יועץ כלבבו, על פי המודל של יהודה וינשטיין? האם הוא לא ישמח להושיב אותו על הכיסא הרגיש כמי שעליו הוא סומך במיוחד? האם שרת המשפטים, איילת שקד, הפסיקה לראות בו מועמד תפור למידותיה? האם קרה משהו שאנחנו לא יודעים?
ככל שאני יודע, השניים לא שינו את דעתם. מבחינתם, הוא המועמד המועדף עליהם.
אבל לפצ"ר לשעבר יש בעיה: עדותו בפרשת אשכנזי גורמת למי שקורא אותה לשאול את עצמו שאלות קשות. היא מספקת חומר למחשבה, היא מעוררת תהיות, היא גרמה כבר לחברי הוועדה להזמין אותו להופיע בפניהם שוב.
ויש לו בעיה קשה נוספת: הצינון. המעבר הישיר מתפקיד מזכיר הממשלה לכיסא התובע הראשי - אינו הגיוני, אינו ראוי, אינו נכון. הוא בלתי עמיד לכאורה בבג"ץ, לפחות על פי התנועה לאיכות השלטון, שנציגיה כבר נערכים לעתירה בנושא.
נערכים, אבל ספק גדול אם יגיעו למקום הזה. ספק אם חברי הוועדה, שאמורים להבין את כובד האחריות המוטלת עליהם, יכללו אותו ברשימה הסופית.
להחרים את "באמונה"
הגזענות בארץ ממשיכה להרים ראש, ורק טבעי היה שבוקר אחד יתפוצץ סיפור השכונה הדתית החדשה בקריית גת. שיום אחד ישודר סרטון של חברת הבנייה הפרטית "באמונה", שהמנכ"ל שלה הוא ישראל זעירא, והמזרחים יוצגו בו כטיפשים וגסי רוח שאינם רצויים על ידי האשכנזים הנאורים. ממש כך.
להקיא, להקיא, להקיא ועוד הפעם להקיא - כי לא מדובר כאן רק בטיפשות. מדובר במשהו יותר עמוק, בסיסי, שמתחיל בחינוך ונגמר ברדיפת בצע כסף.
בדקתי מה כרטיס הביקור הפוליטי של הבעלים שלה ולא נפלתי מהכיסא: הוא איש תנועת "תקומה" הימנית הקיצונית, אחד הפלגים של הבית היהודי. הוא מאנשי המפלגה הנאורה ששלחה הביתה את אלי אוחנה גם בגין מוצאו.
איכשהו הכל קורה באותו מחנה פוליטי ימני חף מרגישות חברתית.
אף שמעולם לא קראתי לחרם כזה או אחר - הפעם, בסיפור הגזעני הזה, אני קורא להחרים את החברה. הקריאה הזאת מופנית לפני הכל לאשכנזים, למי שניסו לפתות אותם לקנות דירות באמצעות הדרת יוצאי עדות המזרח.
אז אנא, אל תרכשו בפרויקט הזה דירות, אפילו אם יציעו לכם הנחה כספית מפליגה. חפשו מציאה במקומות אחרים. תעמידו את הגזענים במקומם. תלמדו אותם לקח.
הכיסא של בכר מתנדנד?
הקרב המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב על טוהר הבחירות האחרונות לראשות עיריית בת ים - בין עו"ד אלי יריב למנצח יוסי בכר, שהיה איש הקש של העבריין שלמה לחיאני - טיפס השבוע מדרגה.
כזכור, טוען עו"ד יריב, באמצעות עו"ד בעז בן צור, כי יריבו ניצח בבחירות בהפרש של 491 קולות בלבד - זאת באמצעות מתן והבטחת שוחד בחירות - והגיש לבית המשפט תצהירים והקלטות השופכים אור על הפרשה.
בנוסף, כחודשיים לפני תחילת שמיעת העדויות ביקש יריב להוסיף ראיות חשובות להוכחת טענותיו, שהגיעו אליו סמוך להגשת הבקשה, אבל בכר ופרקליטו, עו"ד דורון רביבו, התנגדו לכך.
השבוע, אחרי שנשמעו כבר חלק מהעדויות מטעם יריב, מהן כמה דרמטיות, החליטה השופטת רות לבהר־שרון לקבל את הראיות.
בין היתר כתבה: "לאור הפער הנטען במספר הקולות בין המבקש למשיב ולאור טיבן של הטענות, קיימת חשיבות לאפשר את הוספת כל הראיות כולן, שכן יש חשיבות מספרית לכל מקרה ומקרה ולמצבור כל המקרים יחד".
כבודה הוסיפה עוד אמירה משמעותית: "קיימת חשיבות רבה לבירור מלוא טענות הצדדים ויש לאפשר את קבלת הראיות הנוספות. חקר האמת והאינטרס הציבורי, כאשר מדובר לכאורה בחשד למעשי שחיתות ופגיעה בטוהר מידות - גוברים על טענות פרוצדורליות כאלה ואחרות".
השורה התחתונה: המשפט יתחדש באמצע החודש. כבודה הוסיפה לו שלושה מועדים עד לראשית ינואר להשלמת שמיעת העדויות משני הצדדים.
מה דיווח וסרמן לשופט
אנחנו בפינה הקבועה השמורה למזכ"ל הסתדרות המורים שסרח, יוסף וסרמן. מה ניסה הפעם לעשות? להטעות את שופט השלום בתל אביב, ירון גת. כבודו דן בבקשת המשטרה להסרת החיסיון על 11 קלסרי מסמכים שנתפסו במחסן של עו"ד רונאל פישר - הקשורים להעסקת האחרון בארגון - וביקש את תגובת ההנהלה בנושא.
התשובה שקיבל מתיאטרון הבובות של וסרמן: אנחנו מסכימים להסרת החיסיון בכל מה "שקשור להתקשרות והכספים בין ההסתדרות לעו"ד פישר". בנושאים אחרים, הציעו אנשי וסרמן, בדיקת מסמכים השנויים במחלוקת, תופקד גם בידיהם. הצעה הזויה על פניה ששום שופט לא יקבל אותה.
ריטמן. אמת או שקר? // צילום: גדעון מרקוביץ
אבל אפילו זה לא סיפק את וסרמן. מה עשה המזכ"ל בפועל באמצעות פרקליט מטעמו? השמיט בהודעה לבית המשפט את המילה "התקשרות", שזה לב ליבו של הסיפור, והשאיר את המילים "התשלומים הכספיים".
ממלא מקומו של וסרמן, גד דיעי, הבין שמדובר בתרמית חמורה וכתב לווסרמן: "אבקש להורות לעו"ד דניאל כהן שיודיע לביהמ"ש על ביטול הודעתו כפי שהועברה, השונה באופן מוחלט מהחלטת הסתדרות המורים, ולזמן פגישה דחופה בינינו".
הפגישה התקיימה, כפי שאישר זאת באוזניי דיעי, ובעקבותיה נשלח מכתב "הבהרה" לשופט. על המכתב המתקן חתומים וסרמן ודיעי.
מה טוען וסרמן בתגובה? שלא הוא מנסח את התשובות לבית המשפט. שעושה זאת עו"ד של הארגון.
גלגל הצלה לבובות
כאילו אין די בבעיות האבטלה בערד, בסגירת מפעלים, בבריחת חילונים מהעיר, בהפקרתה במשך שנים בידי המדינה ובהרס קריית האמנים שלה - נמצאת עכשיו בסכנת סגירה גם פנינת הכתר: מוזיאון הבובות המפורסם שהקימו לפני 30 שנה שני פסלים מקומיים, מירי ואדי שרוסטר.
המוזיאון הזה, גולת הכותרת של קריית האמנים, שאב לעיר רבבות מבקרים, היה שנים אתר עלייה לרגל של אנשי תרבות ואמנות וקצר שבחים בארץ ובעולם.
למרות זאת, הוא עומד להיסגר בעוד כחודש.
מדוע? הסיפור הבלתי ייאמן על אוזלת היד בשמירתו ובטיפוחו בידי כמה מקברניטי העיר ערד - עוד יסופר כאן בהרחבה בעזרת עמיתיי דיין ושבת.
בינתיים, לנוכח העובדה שגם ראש העירייה הנוכחי, ניסן בן חמו, מתנהג כמי שמוכן לאבד את הנכס התרבותי הכמעט אחרון ששרד בעיר (מכחיש, מכחיש, מכחיש), אני משמיע כאן קריאת אזעקה להצלת המוזיאון.
קריאה שמשמעותה היא הזדמנות והזמנה לכל ראש עירייה או מועצה שוחר תרבות, שוחר אמנות, שוחר טוב לתושביו, להעתיק את המוזיאון הזה אליו. לזכות בנכס התרבותי, שבכוחו לפאר את עירו. לאמץ את התרנגולת שיכולה להטיל ביצי זהב גם עבור תושביו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו