הכיצד התמלא מדף הספרים ברומנים בלשיים כחול לבן בשלוש השנים האחרונות – בכך דנו לא מעט מעל דפים אלה. מה שבטוח הוא שהסוגה הבלשית, שבמשך שנים נחשבה נחותה לעומת סיפורת "רצינית" הפכה כמעט בן רגע רלוונטית ונחשקת בעיני קוראים וכותבים כאחד. כתוצאה מכך יותר ויותר כותבים איכותיים מנסים כוחם בכתיבת הז'אנר, שכתוצאה מכך רק הולך ומשתפר וכן הלאה.
דוגמה מצוינת לכך היא "גוזל", נובלה בלשית מאת ארנה קזין. קזין היא יוצרת רבגונית ותמיד מעניין לעקוב אחר הנתיבים שהיא סוללת בכתיבתה; המשותף ביניהם, דומני, הוא כתיבה צלולה וחפה מקישוטים מיותרים, ובה תמיד נקודת מפגש מפתיעה בין השכלתני לרגשי. אין זה מפתיע, אפוא, שקזין היא שחתומה על הנובלה הבלשית הלסבית הראשונה.
במרכז העלילה ניצבת חוקרת הציפורים אליענה דוידוב. אישה מצליחה מאוד בתחומה ומסורה לו, אולי קצת יותר מדי. טיפוס של הרגלים קבועים, מעט כפייתיים, שהפכו מעט נוקשים לאורך השנים. סוליסטית, קצת אטומה, אך חברה נאמנה שתהפוך את העולם למען הקרובות לה. עם חזרתה מנסיעה מקצועית מוצאת דוידוב את רות, חברתה הטובה ואהבה לא ממומשת, שבורה וממוטטת כתוצאה מאסון אישי, שנסיבותיו מסתוריות ומטרידות. אין לה ברירה אלא להתיק את מבטה מהמשקפת ולצאת למרדף אחרי חורשי רעתה של חברתה, או שמא מדובר דווקא בדורשי טובתה?
סיפורת בלשית לסבית היא תת-ז'אנר מוכר ומסועף בעולם, אך בארץ מדובר, כאמור, בסנונית ראשונה. במרכזו עומדת אישה, שניצבת בגפה מול העולם והכוחות האפלים שרוחשים בתוכו; לא עניין של מה בכך, פיזית כמו גם נפשית. גם קזין מעבירה את הגיבורה שלה מהמורות לא מעטות; אנחנו מלווים אותה, כאשר לא רק הבועה של חייה המוגנים פוקעת, אלא גם צופים בה הולכת ונחבלת. את כתיבתה של קזין מלווה אפוא הרהור על אבני היסוד של הסוגה, האמביוולנטיות שמושרשת בתוכה: מצד אחד אישה, הנוטלת בטבעיות גמורה את מקומו של הבלש המסורתי, את אטימותו וכמובן את הוויסקי שלו. מצד אחר, היא מתעכבת על המחיר שנשים משלמות בגופן ובנפשן כאשר הן חשופות כך לעולם ונלחמות בו. נראה שלפי קזין, המחיר הוא בדידות, חיץ שאי אפשר לחדור אותו.
מנגד, בולט ב-"גוזל" הממד הקהילתי; לא רק הקהילה הלסבית כי אם גם אחוות נשים בכלל, מושג שקזין בוחנת את הטיותיו השונות לאורך העלילה. מסייע לכך הרקע לרומן – תל אביב, עיר של קהילות מגוונות החיות זו לצד זו ואף מתנגשות זו בזו לפרקים. בכלל, זהו רומן עירוני מאוד וקזין עושה כמה שיותר שימוש במרחב העירוני, במכשלות שהוא מציב וכך מעשירה אותו בעקיפין במראות, קולות ומקצב הפועמים בו.
אחד היתרונות הכבירים של רומן בלשי הוא היכולת ליצוק לתבנית המוכרת של תעלומה-בלש-פתרון אינסוף רעיונות והלכי רוח. קזין, יש לשער, מכירה את המסורת על בוריה והיא יוצקת לתוכה את טביעת האצבע הייחודית שלה. מאידך, נקודת התורפה נמצאת דווקא באחד מקווי העלילה המרכזיים בדרך לפתרון התעלומה, שביל שלא מטופל כיתר האלמנטים ברומן ופוגם בחדוות הגילוי וההתרה. אף עושה רושם שקזין הזדרזה לארוז את הרומן לקראת סופו, איפה שדווקא ניתן וצריך היה להשתהות. אך אלו חולשות זניחות יחסית, חוליות שוודאי יחוזקו בפרק הבא בסדרה.
גוזל / ארנה קזין
הקיבוץ המאוחד, 160 עמ'
