ורגס יוסה? לא מכיר

בשבוע שעבר, כשהתפרסם שמו של מריו ורגס יוסה כזוכה פרס נובל בספרות, נשמעו קולות צהלה בכמה ביתנים ביריד הספרים בפרנקפורט, ובקבוקי שמפניה אף נפתחו בחלל ההומה. לא היה קשה לנחש שהשמחה הגיעה מכיוון נציגי הוצאות הספרים שמחזיקות בזכויות ההפצה של הסופר הפרואני, שכבר ראו לנגד עיניהם את המזומנים מהמכירות המובטחות מהזכייה היוקרתית, שגוררת הוצאות מחודשות לספרי הזוכה באופן מיידי.

גם שרי גוטמן, המו"לית והעורכת הראשית של הוצאת אחוזת בית, היתה בפרנקפורט והצטרפה לחגיגות הקולגות, לאחר שההוצאה שלה היתה היחידה בישראל שהסכימה להפיץ את ספרו האחרון של יוסה, "תעלוליה של ילדה רעה", ואף מחזיקה בזכויות התרגום לרומן החדש שלו, שייצא בעברית ב-2011. עם זאת, לגוטמן, כמו לשאר המו"לים בישראל שהוציאו בעבר את ספריו של יוסה, היה ברור שההשפעה של הזכייה על המכירות בישראל לא תהיה דומה לאלה של עמיתיה בעולם. "פרסים ספרותיים בינלאומיים הם עדיין לא מקדם מכירות בטוח בישראל", אמרה אתמול גוטמן רגע אחרי נחיתתה בארץ, "חסרה לנו התרבות הזו, כפי שחסרה לנו תרבות בתחומים אחרים. עם זאת, אנחנו מתכוונים להדגיש את העובדה שיוסה זכה בנובל, כי בעידן שיוצאים בו כל כך הרבה ספרים, חשוב שתהיה היררכיה באיכות הספרים והסופרים".

ספיר יותר מנובל

בעת האחרונה אנו מוצפים בדיווחים על סופרים וסופרות ישראלים שזכו בפרסים מעבר לים. דויד גרוסמן שזכה בפרס השלום בפרנקפורט; נתן זך שיקבל בסוף החודש שני פרסים באיטליה - פרס נאפולי ופרס ל'אקווילה לשירה; נאוה סמל שזכתה בפרס איגוד החינוך והמדע בגרמניה; והמשורר אמיר אור, שזכה בפרס אונאומי במקדוניה - כל אלה הם דוגמאות רק מהשבועיים האחרונים. הידיעות האלה מציפות את הישראלים בגאווה מסוימת והסיקור התקשורתי בהתאם, אך נדמה שהפרסים האלה לא אומרים דבר לגבי הרגלי הקריאה שלנו. זיו לואיס, מנהל הרכש של הוצאת כנרת זמורה ביתן, נחרץ לגבי חוסר ההשפעה הזו. "בישראל אין כמעט משמעות לזכייה בפרס בינלאומי", מבהיר לואיס, "אני מסתכל על הדברים מהזווית העסקית ואני רואה שגם פרס נובל, שהוא הפרס הכי חשוב שיש, מצליח לגרום להתעוררות קלה ולא יותר מכך. אין ספק שפרסים מקומיים כמו פרס ספיר משפיעים הרבה יותר על הקהל הישראלי".

אתמול בערב הוכרז בלונדון הזוכה בפרס ב-ו-קר, הפרס היוקרתי ביותר ליצירה בספרות הבריטית הניתן על יצירה ספציפית, בניגוד לפרס נובל המוענק על מגוון יצירות ועל קריירה ספרותית. בשבועות האחרונים התקשורת הבריטית רחשה וגעשה, מכיוון שסוכנויות ההימורים דיברו על כך שהרומן "C" של טום מקארתי יזכה בפרס באופן כמעט ודאי. איך ניחשו זאת? כל ה"ליינים" בסוכנויות ההימורים נטו בוודאות לכיוונו של מקארתי, מה שעורר חשש על הדלפה מכיוון חבר שופטי הפרס. לואיס מחדד: "הפרסים, כמו חלקים אחרים בעולם הספרות, הם קודם כל ביזנס שמעורבים בו אינטרסים כאלה ואחרים. העובדה שבפרס כמו הב-ו-קר מתנהל משהו כל כך מסריח, מעידה על כך שלא הכל מתנהל על דרך הישר בפרסים האלה".

מה משפיע עלינו, הישראלים, כשמדובר בפרסים ספרותיים? שרי גוטמן טוענת שאסור להכליל ואין נוסחה מדויקת לגבי השפעה של פרס זה או אחר על הצלחה של ספר, וכן שהטיפול בספר חשוב יותר. "לדוגמה, התעקשתי ש'נער החידות ממומביי' ייקרא בשם הזה, כדי ליצור זהות עם השם העברי של הסרט שזכה באוסקרים. זה כמובן עזר מאוד למכירות של הספר", מבהירה גוטמן, "מצד שני, רומן כמו 'חלון פנורמי' של ריצ'רד ייטס דווקא לא זכה לדחיפה בעקבות הסרט בהשתתפות לאונרדו דיקפריו וקייט וינסלט. כך שלאף אחד אין את הנוסחה".

הנאום של מורקמי

זיו לואיס טוען שאם סופר זר רוצה לזכות להצלחה בישראל, הוא לא יזדקק לשום פרס אלא פשוט צריך להגיד דברים שהישראלים אוהבים לשמוע. "כשהרוקי מורקמי הגיע לישראל כדי לקבל את פרס ירושלים הוא נשא נאום שהישראלים מאוד אהבו, למרות שאי אפשר היה להגדירו כנאום פרו-ישראלי. הוא שבה פה לבבות, ואנחנו יכולים להעיד בוודאות על קשר בין הביקור בארץ לבין עלייה במכירות הספרים שלו.

"מנגד", מוסיף לואיס, "כשהסופר השבדי הנינג מנקל נעצר על סיפון המרמרה ודיבר נגד ישראל, הוא גרם לכך שרוב הישראלים לא יקנו אותו, ולא משנה איזו יצירת מופת הוא יכתוב. העובדה שניקול קראוס וג'ונתן ספרן-פויר התגוררו פה תקופה מסוימת עוזרת להם למכור כאן ספרים יותר מהשפעה של כל פרס שהם יזכו בו".