בעולם שלנו, גם צילום משותף זה הישג

היום הראשון של ועידת האקלים העניק הזדמנות נהדרת למנהיגי העולם להיפגש. לכל אחד מ־150 ראשי המדינות ניתנו שלוש דקות כדי לספר עד כמה המדינה שלו מחויבת להילחם נגד ההתחממות הגלובלית. כולם נשמעו משכנעים. שלוש דקות הן זמן מספיק קצר כדי למנוע מהמנהיגים לסטות מהנושא.

לא בכל יום נפגשים מנהיגים העולם, ולא בכל יום הם מקיימים צילום משותף למזכרת. למנהיגים הטריים, כמו ראש ממשלת קנדה הצעיר, ג'סטין טרודו, היתה זו הזדמנות נהדרת להבין לאיזו משפחה הוא משתייך. הוותיקים יותר סיפרו חוויות על ימים עברו, שבהם העולם היה קר יותר.

היום הראשון של ועידת האקלים היה בעיקר הזדמנות טובה לחוש מה באמת עומד היום בראש סדר העדיפות של מנהיגי העולם. כולם אמנם דיברו על שימור הסביבה ועל המלחמה בהתחממות כדור הארץ, אבל בפועל דובר בשולי הוועידה ובמסדרונות בעיקר על טרור ועל המלחמה נגד המדינה האיסלאמית. דקת הדומייה בתחילת הוועידה, לזכר 130 הקורבנות של פיגועי פאריס, השפיעה מן הסתם על סדר היום האמיתי.

בנימין נתניהו קפץ אתמול לביקור קצר לפאריס כדי להשתתף בוועידה. עבור ראש ממשלת ישראל זאת היתה הזדמנות לא רק להפגין לעולם כי גם לנו הנושא חשוב, אלא גם להיפגש עם מכרים ישנים (אובאמה, פוטין, הולנד) וחדשים (טרודו).

מספר המנהיגים שלחצו לנתניהו בחמימות את היד מעיד על כך שישראל אינה מבודדת כפי שמנסים להציג אותה בכוח בתקשורת. גם אלה המתגעגעים לשיחות השלום קיבלו אתמול לחיצת יד נדירה בין נתניהו לאבו מאזן, דבר שלא אירע חמש שנים. חבל שלחיצת היד הנדירה הוסתרה מעין המצלמה, על ידי הנשיא הקומורי, שארצו משתייכת לליגה הערבית.

הנשיא אובאמה, שתמיד ראה בהתחממות הגלובלית את הבעיה המרכזית של העולם (הרבה יותר מהגרעין האיראני), בירך את העיר פאריס על כך שעמדה בהתחייבותה ואירחה את הוועידה למרות איומי הטרור.

כרגיל, באירועים כמו אתמול התקוות הן גדולות. כולם הסכימו להסכים ביום הראשון. השאלה הגדולה מה יהיה כבר היום, ביום השני. דומה כי שיחות פאריס מהוות את הסיכוי האחרון של מדינות העולם לתאם יחדיו פעילות משותפת כדי להילחם בהתחממות כדור הארץ. אם ועידת פאריס, באקלים של סולידריות בעקבות הפיגועים, לא תניב את התוצאות הרצויות, יש להניח שכל מדינה תמשיך להתבסס על החזאי שלה ולא על חזאי עולמי יחיד.

נאומו של אובאמה בא לצייר קווים מקבילים בין איום הטרור לבין איום שינויי האקלים. "אין להפריד בין המלחמה בטרור לבין המלחמה בהתחממות הגלובלית", אמר הנשיא האמריקני שהכיר באחריות ארצו כמדינה מזהמת. אבל אחרי הנאומים היפים - והקצרים - נראו כבר אתמול המחלוקות בין אלה, כמו מנהיגי ארה"ב וצרפת, שדורשים כבר בסוף הוועידה לחתום על הסכם להפחתת הפליטה של גז החממה, לבין מדינות כמו הודו וסין, הסבורות כי קצת לא הוגן שהמדינות העשירות יכתיבו את הקצב אחרי שאת שלהן עשו.

שפת הגוף של פוטין והקרירות הרוסית שהופגנה כלפי ארה"ב (בעקבות תקרית הפלת המטוס הרוסי והתגובה האמריקנית) מצביעה על כך שגם במלחמה בטרור, כמו במלחמה באקלים, אנחנו רחוקים מקונצנזוס. 

עדיין לא ברור אם צפוי לנו הסכם בסוף ועידת האקלים, אבל אפשר להתנחם בעובדה שיש צילום משותף. בעולם המתחמם שלנו - גם זה הישג.