"המראה הזה גורם לנשימתך להיעצר... התמלאתי ביראת כבוד", מתארים אסטרונאוטים את כדור הארץ מנקודת מבטם של אלו שראו אותו מצידו היפה. סרט התעודה האמריקני מושיב מול המצלמה מומחים מתרבויות שונות ומציג פסיפס מגוון וצבעוני של בני אדם החושבים כולם אותו דבר. המוצא, גוון העור והשפה משתנים, המחשבה נותרת אחידה וגם הבעיות שמעלים המרואיינים - התחממות גלובלית, משבר אקולוגי, הכחדה המונית של מינים - רובן ככולן ידועות לבני האדם בנקודה זו של המאה ה־21. "קשה לנו בו בזמן לעכל את היופי והעוצמה ולהבין את השבריריות של המערכות האלו", אומר מומחה אחד שמודיע כי, ככל הנראה, כדור הארץ לא ישרוד לעד. מבאס לשמוע, אבל עד הבום הגדול אפשר להתנחם בצילומים מרהיבים של כדור הארץ ותושביו הלא אכפתיים ובאוסף יפהפייה של רגעים אנושיים. אחרינו? תייגו # דאעש בוקה חראם לא ידוע.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
"הכוכב שלנו" הוא סרט וונאבי־אקטיביסטי המבקש להניע אנשים לפעולה. למרבה המבוכה, הוא לא מעלה בדל רעיון מקורי אחד לגבי הפעולה הנדרשת. הסרט עוסק בהתעללות שעובר הכוכב מידי בני האדם - הדוחקים בסדר העדיפויות את הסביבה למטה והופכים כל דבר על פני כדור הארץ למשאב - אך נכשל בהשגת המטרה, לעורר את זעם הצופים (זעם ידוע כדלק טוב ליצירת שינויים חברתיים. וגם גז). כיצירה המבוססת על ראיונות עם פילוסופים, תיאורטיקנים, אסטרונאוטים וכוהני זן, מכיל הסרט את הכמות המתבקשת של איומים ועומד בסטנדרטים של כל כתבת "אזהרה: אסון לפניך!" שראיתם בשנים האחרונות. אסור לאכול בשר, לשתות חלב, לגור ליד אנטנות סלולריות, זוכרים? אז תשכחו מזה. הסכנה הכי חמורה היא שתקומו בוקר אחד ולא יהיה כדור הארץ (וגם לא אינסטגרם). מצער? מאוד. וגם לא כל כך.
הפוטג'ים שתרמה נאס"א, יחד עם סרטונים סטייל נשיונל ג'יאוגרפיק, הופכים את הצפייה בסרט לנעימה מאוד ויזואלית, אך לא מעבר לכך. ברגעים מסוימים נדמה שהם משיגים את המטרה ההפוכה, כשהם מתעדים את כדור הארץ כישות תוססת ובעלת חיים משל עצמה. החידוש הקטן ש"הכוכב שלנו" מציג בכל זאת מתייחס לסמנטיקה. הסרט חוזר על כמה מילות מפתח - מודעות, חמלה, אנרגיה, מדיטציה ואינו עוסק כלל בכוחות הרשע - כסף, נדל"ן, שוק העבודה. אלו נדחקים לפריים בדלת האחורית, בסצנות עירוניות רועשות, שבהן מתועדים חיי העבודה בטוקיו. נשים וגברים ישנים בקרונות רכבת תחתית, בדרכם לעבודה. ראשים שמוטים, עיניים עצומות, עייפות אינסופית. לכאן מתנקזים חוסר המודעות, הבדידות האנושית, התחרותיות. "אנו שייכים אם נרצה ואם לא. אנו שייכים לכדור הארץ", קובעת מומחית בסרט, ואולי כדי לקבל פרופורציות על מה חשוב ומה לא, כדאי לשגר כל בגיר תושב כדור הארץ למסע בין־גלקטי קצר, שממנו ישוב עם תובנות והערכה כלפי האנושות. מי שלא יכול להרשות לעצמו יסתפק ב"מלחמת הכוכבים" החדש. לא סתם שמו הוא "הכוח מתעורר".
הבשורות המעודדות באמת הגיעו בסוף. בעוד חמישים שנה, ניתנה נבואה בסרט, שום דבר ממה שהטריד אותנו ב־2015 לא יהווה עוד בעיה. הדורות הבאים יתעסקו עם בעיות שונות בתכלית. נו, אז למה להטריד אותנו אם הכל פתיר?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו